חשבתם פעם מה ההבדל בין ספורט אולימפי לפראלימפי?

"אני חושבת שספורטאי זה ספורטאי, לא משנה באיזה ענף - אנחנו עוברים את אותם הקשיים בסופו של יום, לפעמים יש הצלחות, לפעמים כישלונות. לכל אחד יש אימון טוב יותר או פחות. אני לא רואה הבדל בינינו".

את הדברים האלה אמרה השבוע השחיינית עמית עברי, שמשתתפת בקמפיין חדש של "ההתאחדות הישראלית לספורט נכים", המדבר על ההבדל בין ספורט אולימפי לבין ספורט פראלימפי.

במרכז הקמפיין הופצו ברשתות החברתיות שני סרטונים קצרים המשווים בין ספורט אולימפי לפראלימפי. האחד מציג את הכדורסל הרגיל לעומת כדורסל כיסאות גלגלים והשני מציג את השחייניות עמית עברי וענבל פיזרו, שמנסות להראות שאין כל הבדל ביניהן.

"הקמפיין היה יוזמה של ההתאחדות לספורט נכים, בניסיון להרים את המודעות לקראת השנה האולימפית. ביקשו ממני לעשות אותו ושמחתי מאוד לקחת חלק בפרוייקט כזה. במיוחד לאור העובדה שאמנם אני מודעת לפערים שיש בארץ היום בין ספורט נכים לבין ספורט רגיל, אבל בעולם השחייה אני חושבת שאין באמת הבדלים", סיפרה ענבל פיזרו, שבאמתחתה כבר שמונה מדליות פראלימיפות (!!!) והיד עוד נטויה.

"למרות שאין הרבה הבדלים, אלה שני עולמות מאוד נפרדים ועד היום לא יצא לי כמעט להתחכך בעולם השחייה הרגיל. דווקא השנה, לפני פחות מחודש, התקיימה אליפות הארץ המשותפת הראשונה בשחייה ואני מקווה שנקודות החיכוך האלה רק יעלו".

את עמית הכרת לפני הצילומים לסרטון?
"יצא לנו להיפגש לא מעט אבל אף פעם זה לא היה מספיק. לאורך השנים נפגשנו בסיטואציות שונות דרך עולם הספורט התחרותי, הספורט ההישגי, אנחנו גם משתתפות בסדנאות יחד ושתינו באתנה (הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל). אני שמחה שבתקופה האחרונה התקרבתי לעמית. שתינו הספורטאיות השחייניות המובילות בארץ וזה נורא נחמד לי שנוצרה שפה משותפת".

מה דעתך על מטרת הסרטון?
"אני מאמינה בלב שלם בכל מה שהסרטון בא להגיד. שתינו חיות את הבריכה, שחייה הוא ספורט כל כך תובעני אז שתינו חיות את עולם המים, זה כל החיים שלנו כל עוד אנחנו מתכוננות לאולימפיאדה. אנחנו מתאמנות קשה באותה המידה ושתינו רוצות את ההישג באותה המידה. הסרטון הזה מאוד נגע בי. אין הבדל בינינו - התוצאות שונות אך הסגנונות והמקצים לא. כולנו ספורטאים וכולנו שואפים להגיע הכי רחוק והכי גבוה".

איך מתמודדים עם הפערים?
"זה קשה. זה קשה לי כי יש בי חלק שמאמין שיש גופים או אנשים שקשה להוריד להם את הסטיגמה שספורט נכים הוא פחות טוב ולי קשה להתמודד עם זה כל פעם מחדש. כל מה שאני יכולה לעשות זה לעשות את הכי טוב שאני יכולה ולהיות גאה במה שאני עושה. אם אני ארגיש שלמה עם מה שאני עושה זה הכי חשוב".

את מרגישה הבדל?
"כן, זה בא לידי ביטוי מבחינת יחס. אם זה בערוצי הספורט שלא משדרים, פשוט לא מחשיבים את זה כספורט לכל דבר ואם פשוט כשרואים את זה כמשהו שלא שווה התייחסות. לי תמיד חשוב היחס יותר מהמתקנים והתקציבים. היחס הוא המקום העיקרי בו אנחנו עדיין נופלים. לשדר ספורט נכים, לדבר עליי כעל ספורטאית אולימפית, כאחת הספורטאיות המובילות בארץ. זה יכול להיות בקנה אחד עם ספורטאים לא נכים, זה המקום שהכי מורגש. בכתבות כשמדברים על התקוות האולימפיות למדליה, לא מזכירים בכלל את ספורט הנכים, זה לא קיים במשוואה. יש עוד הרבה מה לעשות".

אבי לרמן, מנכ"ל ההתאחדות לספורט נכים, בן 49, נשוי ואבא לארבעה ילדים, מספר כי הרעיון לצלם את הסרטון הגיע מתוך מצוקה. "אנחנו הגענו למצב שאנחנו צריכים לצאת החוצה ולצעוק את דברינו. 'כמה עוד אפליות אפשר לקבל במדינת ישראל בשנת 2015?'. אנחנו עושים ספורט כמו כל ספורט אחר, עומדים באותם הקריטריונים, אבל מבחינת תקציבים אנחנו נמצאים מאוד מאוד רחוק. לפעמים אתה אומר 'עד כאן, זה יותר מדי'", אומר בתסכול אבי.

"התמיכה בעקבות הסרטונים שאנחנו מקבלים מכל כיוון היא מאוד מחממת, מרגשת ונותנת אנרגיה. אבל בשורה התחתונה, אני כמנכ"ל, יש לי תקציב של מיליון שקל ומאה אלף לעבור שנה אולימפית, מתוך זה מיליון הולך למלגות ואני לא יודע איך לעשות את זה".

אולי אנחנו מדברים בעברית לא ברורה

כל מי שדיברתי איתו השבוע לגבי ספורט הנכים מתוסכל. מתוסכל מחוסר ההתייחסות, מחוסר המודעות וכן, גם מהתעלמות בסעיף התקציבי שכמעט ולא קיים.

איך חשבתם בסוף להוציא קמפיין, שחושף את האפליה אותה אתם חשים?
"בסופו של דבר, לקבל על כל דבר 'לא' זה קשה. זה גומר אותך ואז אמרנו רגע, אולי אנחנו מדברים בעברית לא ברורה, אולי אנחנו שוגים בדרך שלנו".

אבי מוסיף כי הם פנו לד"ר אורי שפר, ראש מינהל הספורט, בניסיון להבין מדוע למרות שהם עומדים בכל הקריטריונים לענף מועדף, הם לא מוכרים ככזה. לטענת אבי, תשובתו הייתה מאוד פשוטה: "לא".

גם ממשרד התרבות והספורט לא מגיעה הישועה לדבריו. "כרגע לא עוזרים לנו שם אבל אנחנו נפגש עם השרה מירי רגב בעוד כשבועיים ואני מקווה שהיא תדע ותפנים שבמשרד שלה מתייחסים אלינו יותר גרוע מרווחה. מתייחסים אלינו כאילו אנחנו מפריעים למרות שאנחנו מביאים הרבה מאוד כבוד למדינת ישראל. אנחנו חוזרים מאליפויות עולם ואירופה ומביאים הישגים לתפארת מדינת ישראל. לשמוע 'לא' גס שכזה, ללא אפשרות להתייחס לגופו של נושא במקצועיות זה כואב. כשאנחנו מביאים יותר מדליות מכל גוף בישראל זה בסדר, אז מגיעים המכתבים היפים, מדברים על 'ניצחון הרוח על הגוף', אבל הכל זה דעות קדומות, לא מסתכלים לאיזה הישגים נפלאים אנחנו מגיעים".

אבי לרמן. "מביאים הרבה מאוד כבוד למדינת ישראל". צילום: קרן איזיקסון

לא בחרתי בנכות

לטענת אבי, הספורט האולימפי מתוקצב בשבעה מיליון וחצי שקלים, בעוד הפראלימפי מתוקצב במיליון שקלים ומאה אלף, על אף שהסגלים הם פחות או יותר אותם הסגלים.

"צריך לזכור שלא בחרתי בנכות. אני משלם את חובתי לחברה. הספורטאים אצלנו הם ספורטאים בכל רמ"ח איבריהם. הם נותנים את כל מה שהם יכולים, הם מלח הארץ אבל המדינה לא מכירה בהם. הגיע הזמן להכיר בהישגים, בביצועים, בהשפעה האדירה, ברצון האדיר שכל אחד ואחת מביא ולראיה - יש תוצאות מדהימות".

"לא מפנימים שהספורט הפרלאימפי הוא ספורט הישגי לכל דבר. אנחנו אוכלים מרורים ביומיום כדי להגיע ולהצליח להתנהל. בהרבה מקומות עוטפים אותנו בהמון אהבה אבל במקומות שמהם אנחנו צריכים ללכת קדימה, אנחנו נופלים על אוזניים ערלות", הוא מוסיף בכאב.

ענבל מסכמת ואומרת כי "בזה שעמית השתתפה בסרטון ושיש סרטון נוסף, זה צעד משמעותי. אני שמחה שעמית הסכימה לעשות משהו כזה, זה לא מובן מאליו". עמית מוסיפה כי היא חושבת שאכן יש פחות חשיפה לספורט הפראלימפי. "יש להם הישגים מאוד מרשימים ובכל זאת התקשורת פחות עוסקת בזה. לדעתי להיות ספורטאי זה לא דבר פשוט, גם ככה זה מאוד קשה, בטח בספורט אולימפי. זה משהו שהוא מושרש בתרבות שלנו שספורט הוא לא דבר נפוץ ומכאן גם היחס. אני מקווה שתחרות השחייה האחרונה לא תהיה האליפות היחידה שהיא משותפת ואני מקווה שמפה והלאה זה תמיד יהיה יחד".

תגובת משרד התרבות והספורט לא התקבלה עד לרגע פרסום הכתבה.