אחד המתאגרפים והספורטאים הגדולים בכל הזמנים, מוחמד עלי, מת שלשום בגיל 74 והותיר אחריו סיפור חיים מרתק, אינספור תארים וציטוטים בלתי נשכחים.
"האדם שרואה את העולם בגיל 50 כמו שהוא ראה אותו בגיל 20, כאילו בזבז 30 שנה מחייו", אמר עלי, שהתמודד במשך שנים ארוכות עם מחלת הפרקינסון, שאובחנה אצלו ב־1984. לאחרונה סבל עלי מקשיים בנשימתו, ובימים האחרונים הידרדר מצבו והוא אושפז בבית החולים בפיניקס, אריזונה. בשעות הלילה של בין שישי לשבת הודיעה משפחתו כי מצבו אנוש וכי ילדיו הגיעו כדי לחוות איתו את רגעיו האחרונים.
סיפור חייו המרתק של עלי החל ב־1942 כשנולד בכלל בשם קסיוס מרסלוס קליי, כנוצרי. את הקריירה המקצוענית שלו החל כשהיה בן 18 בלבד, כשנמנה עם הסגל האמריקאי לאולימפיאדת רומא 1960, שם למעשה גם קטף את התואר הראשון שלו - מדליית הזהב במשקל חצי כבד.
בתחילת 1964 זכה קליי לראשונה באליפות העולם במשקל כבד, לאחר שגבר על המתאגרף סוני ליסטון. באותה שנה התאסלם קליי, שינה את שמו למוחמד עלי והצטרף לארגון אומת האסלאם, שמטרתו הייתה לשפר את מצבם הכללי של האפרו־אמריקאים בארצות הברית. "קסיוס קליי הוא שם של עבד", הצהיר, "לא בחרתי אותו ואיני רוצה בו. מוחמד עלי זה שם חופשי שמשמעותו 'אהוב על ידי האל', ואני מתעקש שתשתמשו בו כשאתם מדברים עליי".
במשך שלוש שנים רצופות שמר עלי על התואר אלוף העולם במשקל כבד (עד 1967), עד שבאותה שנה סירב להתגייס לצבא האמריקאי ולהילחם בוויטנאם, ספג קנס כספי, נשפט לחמש שנות מאסר, רישיון האגרוף שלו בוטל ונשלל ממנו גם תואר אלוף העולם. "אין לי דבר נגד הווייטקונג", הסביר באחד המשפטים הזכורים ביותר שלו, "אף וייטנאמי מעולם לא קרא לי 'ניגר'. מדוע אני צריך ללבוש מדים ולטוס לצד השני של העולם כדי להטיל פצצות על אנשים, בזמן שהשחורים בלואיוויל זוכים ליחס של כלבים?".
"מרחף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה"
לאחר מאבק ממושך עם מערכת המשפט האמריקאית (עד 1971) זוּכה עלי, ובסופו של דבר לא ריצה את עונשו. כמחאה על מאבק הממסד נגדו הוא הכריז כי השליך לנהר את מדליית הזהב שבה זכה במשחקים האולימפיים ברומא. כמה שנים לאחר מכן הודה הכוכב כי למעשה בדה את סיפור השלכת המדליה וכי זו אבדה לו.
במהלך הקריירה העשירה שלו נודע עלי כאדם שלא חושש להשמיע את דעותיו הפרובוקטיביות, ולעתים אף שנויות במחלוקת. בין חידודי לשונו הידועים היו "אני הגדול מכולם" ו"אני מרחף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה".
עלי השתמש בהפגנתיות בהצלחתו בזירת האגרוף כדי להעלות את המודעות לאפליית השחורים בארצות הברית ובעולם, וכן את חוסר השוויון בין בני האדם בכלל. בנוסף היה פעיל בקרב קהילות השחורים והִרבה לסייע לנוער שחור במצוקה.
ב־8 במרץ 1971 נפגש עלי במדיסון סקוור גרדן עם ג'ו פרייזר, בקרב שזכה לכינוי "קרב המאה". פרייזר ניצח והנחיל לעלי את הפסדו הראשון בקריירה. כשנתיים חלפו, ועלי נלחם נגד קן נורטון והפסיד, אך מה שייזכר מהקרב הגדול ההוא הוא לא ההפסד, אלא העובדה שאת הקרב כולו העביר עלי עם לסת שבורה. בקרב חוזר ניצח עלי את נורטון, ולאחר מכן גם את פרייזר. באוקטובר 1974 ניצח עלי את ג'ורג' פורמן בקרב שנערך בקינשסה, קונגו (זאיר), והשיב לעצמו את התואר. שנה לאחר מכן ניצח את פרייזר בקרב שנערך בפיליפינים, בקרב המפורסם Thrilla in Manila, שניצב בראש רשימות רבות של קרבות האגרוף הגדולים בהיסטוריה.
פעל למען הקהילה השחורה
עלי הגן על תוארו עשר פעמים עד שנת 1978, ובתחילת שנה זו הפסיד את התואר ללאון ספינקס בלאס וגאס, אך השיב אותו לעצמו בקרב חוזר שנערך שבעה חודשים מאוחר יותר וזכה בתואר בפעם השלישית.
בשנת 1981 פרש מאגרוף מקצועני, אך ממש לא נעלם מהרדאר. הוא המשיך לפעול מחוץ לזירה למען הקהילה השחורה בארה"ב ומחוצה לה ורדף אחר הצדק החברתי והשוויון.
אצל עלי, שזכה בין היתר לכינוי "הגדול מכולם", אובחנה מחלת הפרקינסון ומאז מצבו החל להידרדר. באולימפיאדת אטלנטה 1996, 15 שנה לאחר שיצא בפעם האחרונה מהזירה, ריגש עלי מיליוני צופים ברחבי העולם כאשר התבקש להחזיק את הלפיד האולימפי, ובמאמץ רב הדליק את המשואה כשידו וגופו רועדים. באותו מעמד גם קיבל מדליית זהב כתחליף לזו שאיבד. ב־2005 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית ושבע שנים מאוחר יותר, באולימפיאדת לונדון 2012, ניתן לו הכבוד לשאת את הדגל האולימפי.
עלי נישא לא פחות מארבע פעמים ונולדו לו שני בנים ושבע בנות, שאחת מהן המשיכה את דרכו ונהפכה למתאגרפת. בשבת לפנות בוקר ילדיו ונשותיו הגיעו כדי לומר שלום בפעם האחרונה.