פרופסור דייויד ניומן חי לסירוגין בלונדון ובישראל ומת על טוטנהאם; מגיל 9 הוא רואה לבן בעיניים ומתייחס בהומור שחור ליום שיקראו לו לישיבה של מעלה. מסביבתו הקרובה הוא מבקש לנקוט בסידורים המתאימים כדי להיקבר יחד עם הצעיף של התרנגולים. כשסבתו החרדית סרגה בשבילו את הצעיף היא לא העלתה בדעתה שמתישהו ישתמשו בו כתכריך. סרוגים, גרסת צפון לונדון.
כבר עשרות שנים שניומן בן ה-61 מתנועע על הציר לונדון-באר שבע, משתדל לתזמן את הרצאותיו בהתאם לתנועותיהם של הארי קיין ודלה עלי. ברשותו מינוי יוקרתי למשחקיה של בבת עינו, שהופך אותו לאישיות רצויה גם בקרב חוגים רבניים. בימי ראשון יש הרבה קופצים על הסחורה החמה, כולל ארבעת הבנים של הרב המקומי. כפי שהספרס מזוהה עם היהודים, כך ה"יידס" מזדהים איתה.
ביום שהרסו את ווייט הארט ליין חלק מלבו של דייויד נעקר. הייאוש נעשה יותר נוח כשהנהלת טוטנהאם שיגרה אליו בדואר רשום את כיסא הפלסטיק ששירת אותו נאמנה באצטדיון המרופט, בעיקר בימי סגריר. כיום הוא מוצב בסלון ביתו בצפון הנגב, לצד כיסאות סטנדרטיים וערכת תה מחרסינה סינית. ברוכים הבאים לתאטרון הכורסה.
כרטיס למשחק של טוטנהאם נגד מנצ'סטר יונייטד ביום רביעי שעבר עלה 250 פאונד, בלי מס ערך מוסף ותוספת בושה. מציעים לך כזאת סחורה לוהטת במחיר של פיש אנד צי'פס, לא תיקח? באצבעות רוטטות אווררתי את הצעיף של היונייטד והנה אני בוומבלי עם עוד 81 אלף צופים ועשרות גרעיני חמנייה בכיס המעיל. ממרומי השורה ה-23 במקדש הכדורגל הבריטי טרנר נראה רחוק מאוד ואפילו קצת אפרורי.
לשווא ניסיתי להתנתק מההתרחשויות ביומו האחרון של חלון ההעברות בארץ. בארוחת הבוקר מרואן קבהא הופיע כשהוא מצולם על מסך האייפון, ממתיק סוד עם סוכנו ושניהם מבסוטים עד הגג. כאילו שמישהו באמת חשב שמכבי תתאבד בשבילו. ליד הבופה בבית-המלון שבכיכר ראסל התלבטתי קשות בין ביצת עין לחביתה מקושקשת, כשוואדים מנזון קיבל ארונית ציוד מפנחס אוחנה, האפסנאי הישיש של אלונה בעל הזרועות המגוידות. מרוב התרגשות מרחתי בטעות על הלחם הקלוי ריבה בטעם אוכמניות במקום פירות יער. Cut the bullshit.
תשע וחצי שניות של שכרון חושים עברו עליי עד שהתרנגול הדני, כריסטיאן אריקסן, ניקר בבשרם של השדים האדומים, איטי יותר בשתי שניות משערו של עדן בן בסט נגד באר שבע. גם רקיקים מתוקים הם סוג של נחמה. אחר-כך פיל ג'ונס הגמלוני כבש שער עצמי ודה חאה מנע תבוסה. טוטנהאם עשתה משולשים ומחומשים, מהעקבים של יונג מין סון, דייויד שקל לפתוח דוכן נעליים בשוק הפשפשים של לונדון. לפרקים זה נראה כמו משחק אימון של באר שבע נגד הפועל ירוחם.
הגנה רעועה כמו הבית של פיסטוק יש למוריניו, שלמה אילוז ואפרים דוידי יותר מתואמים מכריס סמולינג ואנטוניו ולנסיה. מרואן פלאיני החליף את ג'סי לינגארד ולרגע חשבנו שדילן דמראווי העכואי קפץ לביקור. מרואן הוחלף בעצמו ובדרך לחדר ההלבשה השליך את החולצה בהפגנתיות, כמו שלום אביטן בימים היפים.
הפעם לונדון לא חיכתה לי. ביציאה מהרכבת התחתית סובבתי את הקרסול, וביום ראשון מאיר ברד הבטיח לי פיצוי על עוגמת הנפש במשחק העונה. ואז הופיע אלירן עטר.