לאחר פיטוריו של ז'וזה מוריניו ממנצ'סטר יונייטד, הפך מאוריציו סארי למנג'ר המושמץ ביותר בפרמיירליג. המאמן האיטלקי של צ'לסי ספג אש מכל הכיוונים – התקשורת, האוהדים, ולעתים אפילו משחקניו. עזיבתו נתפסת בלונדון כעניין ודאי, והמהפכה הגדולה שהייתה אמורה לצאת לדרך בעקבות מינויו מוגדרת ככישלון. ואולם, בעוד הכחולים מתייצבים למשחק האחרון של העונה בגמר הליגה האירופית מול ארסנל, זה הזמן לבחון עד כמה הקביעות האלה נכונות. אולי היו שמיהרו להספיד את הבוס מוקדם מדי?
לשם התחלה, העובדות היבשות. את 2017/18 סיימה צ'לסי במקום החמישי עם 70 נקודות ולא העפילה לליגת האלופות. את העונה הנוכחית היא סיימה עם 72 נקודות במקום השלישי, והבטיחה כרטיס לצ'מפיונסליג ללא קשר לתוצאה בבאקו. בזירה האירופית, היא יכולה – ואולי אפילו פייבוריטית קלה – לסיים עם תואר במפעל היחיד בו התמודדה. היא לא נשרה לליגה האירופית מליגת האלופות, אלא התמודדה בה מהתחלה. זה היה האתגר היחיד ביבשת, והכחולים עשו את כל הדרך לגמר. והיא עשתה זאת בקלילות – כל היריבות למעט איינטרכט פרנקפורט בחצי הגמר הוכנעו ללא תנאי.
את הגרמנים עברה צ'לסי בפנדלים, אבל במובן מסוים היה זה פיצוי על ההפסד הדרמטי בדו קרב מהנקודה הלבנה בגמר גביע הליגה, אחרי תיקו מאופס מול מנצ'סטר סיטי. למעשה, המעידה הגדולה היחידה של העונה הייתה ההפסד למנצ'סטר יונייטד בשמינית גמר הגביע האנגלי, כאשר השדים האדומים עדיין דהרו באופן חסר מעצורים בתחילת הקדנציה של אולה גונאר סולשיאר. מעבר לכך, עמדה צ'לסי של סארי בכל היעדים. איש לא העלה בדעתו שהיא תתמודד ברצינות על תואר האליפות – המטרה המוצהרת הייתה לסיים ברביעיה הראשונה. אם תזכה הערב בתואר יוקרתי, יהיה קצת מגוחך להכתיר את העונה הכחולה כפיאסקו. אז למה סארי נחשב לברווז צולע?
וכאן יש שני היבטים מרכזיים – חלקו של סארי עצמו, כלומר הסוגיות שנמצאות בשליטתו של האיטלקי, והנסיבות החיצוניות שאינן בשליטתו. החלוקה הזו תקפה, כמובן, לגבי כל מאמן בכל קבוצה, אך המקרה של סארי קיצוני וחריג, כי בצ'לסי החלוקה הזו מובהקת ביותר.
לסארי יש יתרונות וחסרונות, והם היו ידועים היטב לכל מי שעוקב אחרי עבודתו – קל וחומר להנהלת צ'לסי אשר החליטה להמר עליו ואף לשלם לנאפולי פיצויים תמורת שחרורו. מצד אחד, יש לו סגנון מוגדר ושובה עין, אשר גרף מחמאות אדירות בארץ המגף והפך את התכולים מהדרום לקבוצה האטרקטיבית ביותר במדינה. מצד שני, זה הסגנון היחיד שהוא מכיר. הוא מקובע, מתעקש להתאים את השחקנים לשיטה ולא להפך, לא משנה דבר תוך כדי המשחקים, וגם לא אוהב לבצע רוטציה. הוא משתמש במספר שחקנים מצומצם, אשר לכל אחד מהם תפקיד מוגדר מאוד. זהו סארי. אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו – אבל זה מה שאתה מקבל כאשר אתה מחתים אותו.
ובהיותו סארי, הוא נהג בסטמפורד ברידג' בדיוק כמו סארי כאשר הדברים היו תלויים בו. הוא ביקש להחתים את ז'ורז'יניו, הפך אותו לבאנקר ודאי בהרכב, ולהשתמש בברזילאי-איטלקי בתפקיד הקשר האחורי בכל המשחקים, ללא קשר ליריבות. פעמים רבות זה לא עבד, כי הקצב והאיכויות של ז'ורז'יניו לא בהכרח מתאימות למשחקים מול קבוצות פיזיות מהחלק התחתון של הטבלה בפרמיירליג. הוא מאט את המשחק, ולא בהכרח עומד בקצב בעצירת התקפות מתפרצות. חמור מכך – שילובו בכוח במערך 3-3-4 גרם להסטתו של אנגולו קאנטה לעמדה קדמית הרבה יותר, והדבר לא מתאים לצרפתי. כך איבדה צ'לסי את קאנטה המוכר והטוב, וקיבלה במקומו קאנטה יעיל הרבה פחות.
סארי אף דיכא לחלוטין חלק מהשחקנים החשובים בסגל, ובראשם אנדראס כריסטנסן. הבלם הדני הצעיר שהפך לשחקן מפתח אצל אנטוניו קונטה ואמור להיות הבורג המרכזי במועדון לשנים ארוכות, הוזנח לחלוטין על הספסל ואיבד מוטיבציה מינימלית. חוסר הגמישות של סארי גרם גם לקיבעון מוחלט בחילופים – למשל, מתיאו קובאצ'יץ' ורוס בארקלי תמיד התחלפו ביניהם במשבצת הספציפית שיועדה להם, ללא יכולת לסטות מהשיטה. ואולם, גם זה היה צפוי לחלוטין, כי זה טבעו של סארי.
מה לא היה תלוי באיטלקי? ראשית, העיכוב במינויו. ההתנהלות של צ'לסי בקיץ הייתה הזויה ונבעה בעיקר מהרצון לחסוך את תשלום הפיצויים לקונטה ואת דמי המעבר עבור סארי לנאפולי. כתוצאה מכך, במשך שבועות פעלו שני המאמנים במקביל והכינו תוכניות נפרדות, בעוד שחקני הרכש לא הותאמו לדרישותיו של הבוס החדש, למעט ז'ורז'יניו. רק בינואר הגיע שחקן נוסף אותו הכיר המאמן היטב מתקופתו בנאפולי, גונסאלו היגוואין.
גם תגובת המועדון במהלך העונה לא הייתה בשליטתו של סארי. פתיחת עונה חיובית, בין היתר בזכות לוח משחקים נוח יחסית, גררה מחמאות, אך אחרי המעידות הראשונות הוא לא קיבל את הגיבוי הנדרש. הוא הפך במהרה לברווז צולע, ודיווחים על החלפתו הופיעו בתקשורת. מבחינת רומן אברמוביץ' וההנהלה הבכירה, היה נוח להפוך את סארי לשעיר לעזאזל, והסלידה הטבעית של חלק מהעיתונאים הבריטים מאנשי מקצוע זרים שמתקשים בשפה האנגלית רק הועילה בכך. החסרונות של סארי חודדו, יתרונותיו לא הובאו לידי ביטוי בניתוחים. האירוע המביך בו לא הצליח סארי להחליף את השוער קפה בגמר גביע הליגה בשל אי הבנה וסירובו של הבאסקי לעזוב את המגרש מהווה דוגמא נהדרת לכך. על אף שסארי התנהג באצילות אחרי שריקת הסיום והעניק גיבוי לשחקן, גישתו לא זכתה לשבחים. אנשים העדיפו ללעוג לו על לא עוול בכפו.
בסופו של דבר, חלק מהרעיונות של סארי עבדו היטב. הוא הצליח להפיק תפוקה נהדרת מאדן הזאר, על אף שראשו של הכוכב הבלגי כבר מזמן בריאל מדריד. בישורת האחרונה התברר כי הכחולים יציבים יותר בהשוואה לארסנל, טוטנהאם ומנצ'סטר יונייטד, והדבר איפשר להם לסיים במקום השלישי – וכקבוצה הראשונה בלונדון. בהתחשב בזמן הקצר במחנה האימונים בקיץ ובפעילות לקויה למדי בשוק ההעברות, זהו הישג לא מבוטל, אך האוהדים והפרשנים מעדיפים להסתכל על חצי הכוס הריקה, אשר הייתה ידועה מראש.
והשורה התחתונה ברורה. צ'לסי צריכה להחליט אם סארי מתאים לה או לא. אם התשובה חיובית – היא צריכה להעניק לו שקט תעשייתי ולהיות סארי. אם התשובה שלילית – יש להחליפו מידית, והוא לא ייעלב. סארי כבר נמצא לפי הדיווחים באיטליה על הכוונת של יובנטוס כמחליפו המיועד של מסימיליאנו אלגרי. העניין הוא כי הכחולים היו צריכים לנסות לענות על שאלת ההתאמה כבר לפני שנה. סארי הצליח להיות סארי עד הסוף, ואף הביא תוצאות. הוא נכשל באופן מוחלט להשתנות – אך גם לא ניסה לעשות זאת. ואת הכישלון הזה אסור להניח לפתחו. האשמים הם האנשים שמינו אותו.