היו שנים שבהן לא מעט עיתונאים, צעירים ומנוסים, עברו את הזובור הבא: הם היו מתקשרים לחיים רמון – ששמו תמיד ריחף מעל הנעשה בהפועל ת"א, כמו אהוד אולמרט בבית"ר ירושלים בשנות ה-80 וה-90 – ביקשו לשוחח איתו על הפועל ת"א, קיבלו ממנו את התגובה "אני לא מדבר עם התקשורת על כדורגל", וגילו למחרת את מה שחיפשו בעיתון הנפוץ במדינה.
מרוב שמעולם "לא התעסק בכדורגל" ולא עסק בהדלפות, מצא את עצמו השבוע הבעלים של העסק הכושל שנקרא הפועל ת"א, חיים רמון, מקבל הודעת SMS מעובד שלו ובו מקבץ המילים המרטיט "חתיכת אפס, פחדן", ורץ לתקשורת לקבול על כך שגם ההודעה הזו דלפה. קארמה בהתגלמותה.
יש הרבה שרואים במשה תאומים את חזות הכל ותולים ובו ועליו את כל תחלואי הפועל ת"א. אבל תאומים, שהוא אוהד אמיתי, מעולם לא ערבב את העוסקים בהפועל ת"א כל כך הרבה שנים – מעל, במקביל, מתחת ומאחרי העץ – כמו שעשה ועושה לה רמון. סבתא בישלה דייסה, והיא תיכף טובעת בה.

אין לי מילה רעה אחת נוספת להגיד על אייל ברקוביץ'. סגנונו של הבחור ידוע. הוא לא מסתיר אותו. לפני 19 שנה הוא בעט עלי כדור באימון נבחרת כי חשב שאני מקדם את איציק זוהר על חשבונו להרכב. יש לאיש בעיית סגנון קשה, הוא אימפולסיבי, הוא לוהט, וככל שנהנינו ממנו כשחקן, ידענו ברוב המקרים לקבל את שיגיונותיו.
עזריקם מילצ'ן, שהיה אז יו"ר ההתאחדות לכדורגל, כעס עליו הרבה יותר ממני, עד שאיים עליו כי יסלק אותו מהנבחרת אם לא יבקש ממני סליחה. זה היה מיותר, כי הייתי סולח לו גם בלי האקט המשפיל. ברקוביץ' זה ברקוביץ', לטוב ולרע. זה שהפועל ת"א – על הרכבה הניהולי והפרסונלי, מוקפת ברוב ימיה בגורמים אינטרסנטיים – בחרה בברקוביץ' כמנהל מקצועי בתחילת העונה, זו בעיה שלה. מועדון גדול הוא לא רק מועדון שיש לו מספר אוהדים גדול, כמו כזה שיודע להתנהל ולנהל את ענייניו בשקט ותוך שמירה על פאסון.
מי שלוקח את ברקוביץ' – שאני בטוח לחלוטין שיש לו כישורים להיות מנג'ר בדיוק כמו המודל האנגלי – הוא לא מועדון גדול, כי הוא לא מבין שזה לא ילך יחד. ברקוביץ' לא מתאים לשם. הוא מתאים לעשות את שלו במועדון שבו לא יצטרך לתת דין וחשבון כל הזמן לחבריו בתקשורת, או למתחרים שלהם. הוא צריך את סביבת העבודה בדיוק כמו שסביבת העבודה צריכה אותו. זו גם הסיבה שמעולם לא שיחק באופן פעיל במועדון גדול בחו"ל, כפי שעשה למשל יוסי בניון.
אבל בהפועל ת"א, מועדון שבו האגו גדול מסך חלקיו, אין שום סיכוי שברקוביץ' היה מצליח, כמו שאין סיכוי שרמון יצליח, כמו שלא היה סיכוי שאלי טביב יצליח. הפועל ת"א הפכה למועדון חברים, ואולי בגלל זה סלים טועמה הגיש השבוע תביעת פיצויים לבית הדין לעבודה, שמה שבלט בה הייתה העובדה כי השתכר 220 אלף דולר ברוטו, בגיל 35, במועדון שטוען כי אין לו כסף להביא שחקנים חדשים.
לא פלא, איפוא, שברקוביץ' הכריז ופעל כמי שאין לו כסף, כשמסביב כל החבריה הביאו שחקנים שלא במסגרת התקציב וגרמו לו לצאת מטומטם, לא אמין, קשקשן ואידיוט בפני מעסיקיו בעבר ובהווה. אני אפילו מוצא בהודעת ה-SMS של ברקוביץ' עידון מסוים. ברקוביץ' של פעם היה משתמש במילים חריפות הרבה יותר.
והמדהים הוא שרמון, שמעולם לא ניהל כלום, שהוא בעלים ללא ממון, שמי שעומד מאחריו הם מני ויצמן ועידו חג'ג', מתנהל כמו מנהל ומתערב בכל דבר, ולכן יתקשה לנקות את הרבב מבגדיו. לא הוא ולא ברקוביץ' מינו את אסי דומב, אבל שניהם נושאים באחריות לכישלונו של דומב לתרגם את הרמה הנמוכה של הליגה לעשיית 10 נקודות נוספות שהיו מציבות גם את ההרכב ההזוי של הפועל ת"א במקום הרביעי - שלא בטוח שהוא חוף מבטחים, אבל הוא בטח שעשוע להמונים.