בני בן ה־3.5 היה מאושפז בבית חולים לכמה ימים עקב דלקת ריאות שהסתבכה, וכתוצאה מכך פיתח פחדים שמתבטאים בעיקר בלילה, לפני השינה. ניסינו להסביר לו שאין סיבה לפחד, אבל זה לא עזר. איך אני יכולה לעזור לו להתגבר על הפחד?
“מה שיכול לעזור לילדים להתמודד עם הפחדים שלהם הוא הנוכחות של ההורים לידם. שיחות על הפחד בגיל הזה ודיבורים מיותרים לא יצליחו לעזור. להפך, כשהוא כבר מפחד ואת אומרת לו שאין לו סיבה להרגיש פחד, זה נותן לו תחושה של זלזול. בכל פעם שהילד מפחד את לא יכולה להגיד לו “לא נורא”, הרי זה כן נורא בעיניו. הזיכרון של הטראומה בבית החולים עדיין טרי עבורו, אבל זה יעבור לו עם הזמן. בכל פעם שהוא קורא לכם בלילה ואומר שהוא מפחד, תיגשו לחדר שלו, תשבו לידו, לא על המיטה שלו, אלא על כיסא בצד, ותעניקו לו את תחושת הביטחון שלה הוא זקוק. אל תדברו איתו. גם אם הוא רוצה לדבר, תגידו לו שאתם יושבים ומתנמנמים עד שהוא יירדם ואפילו תעשו קולות של נשימה עמוקה. זה ירגיע אותו ולבסוף הוא יצליח להתמודד עם הטראומה שהוא חווה בבית החולים”.
אני אב לשלושה בנים בני 5, 6 ו־8. מאז שבן הזקונים שלי הגיע לגיל שנתיים אינני מצליח לתקשר איתו כלל. בגן הוא מתנהג בצורה נפלאה, אבל בבית הוא צועק, בוכה, מקלל, משתולל, זורק חפצים ולא יודע לקבל "לא". מה לדעתך הסיבה, וכיצד אצליח לעזור לו?
“כשאנחנו כהורים שמים לב לקוטביות חריפה כל כך בהתנהגות הילד, אנחנו צריכים לבחון את טיב מערכות היחסים סביבו. הרי הילד לא חי ומתנהל בריק, אלא מגיב למבוגרים שעומדים מולו. יכול מאוד להיות שבן הזקונים שלכם זוכה לקבל מכם תשומת לב רק על אספקטים שליליים בהתנהגותו. לפי התיאור שלך, אני מניחה שכל הזעפת פנים שלו מתקבלת על ידיכם ביתר תשומת לב מאשר התנהלות יותר חיובית שלו. חשוב שתזכרו שכל ילד הוא עולם בפני עצמו ואי אפשר להשוות אותו לאחיו הגדולים, מכיוון שמאוד יכול להיות שהוויסות הרגשי שלו שונה מהם, והוא גיבש לעצמו התנהגויות שמתאימות לו כדי לבלוט בבית. הילד הזה ממש גורם לכם להגיב אליו, הוא מרגיש שאתם עובדים אצלו והבין שהוא ישות אוטונומית, וכבר לא נמצא בסימביוזה עם מי שמטפל בו. אני ממליצה שתפנו לקבלת הדרכת הורים ממטפלת מוסמכת, ולאחר מכן תייצרו תוכנית עבודה מסודרת עם הילד. תפנו אליו ותגידו לו שאתם מבינים שלפעמים מאוד קשה לו בבית והוא מתוסכל, אבל ההתנהגות שלו לא נעימה לכם, אבא ואמא שלו, ואפילו מפחידה ומעציבה אתכם. תסבירו לו שבפעם הבאה שהוא יתנהג כמו שהוא רגיל, אתם תשנו את ההתנהגות שלכם ויהיו לכך השלכות. אם לצורך העניין הוא יבכה באמצע הקניון, אתם פשוט תיקחו אותו ותלכו. אם הוא זורק דברים בבית, תחבקו אותו חזק ותגידו לו שאתם מחבקים אותו עד שהוא יפסיק ושאתם מפחדים שמשהו יפגע בו. זה לא הולך להיות קל, אבל אחרי כמה דקות תיתנו לו כוס מים קרים ותשטפו לו את הפנים כי זה מאוד מרגיע ילדים, ותראו שהוא מצליח להירגע. תלמדו אותו שכדאי לו לשנות את התנהגותו, ולאחר כמה פעמים שבהן תעבדו עם תוכנית העבודה מולו, בשילוב הדרכה הורית, אתם תוכלו לראות שינוי לטובה בהתנהגות שלו בבית”.
יצאתי עם בעלי לחופשה בת שבוע וחצי, ובני בן ה־4 נשאר עם סבתא שלו בבית עד שנחזור. מהיום הראשון הוא אמר שהוא מאוד כועס שעזבנו אותו, ולאחר יומיים אני שוקלת לקצר את החופשה ולחזור הביתה. מה דעתך?
“אני לא חושבת שיש טעם לקצר את החופשה ולחזור מוקדם הביתה. להפך, אם הוא כועס זה מצוין. אני מעדיפה שהוא יגיב בכעס מאשר שהוא יפסיק לאכול או ייכנס לחרדה. הוא כועס כי הוא ילד בן 4. עזבתם אותו לשבוע וחצי, וזה מרגיש לו כמו נצח למרות שהוא נמצא בידיים טובות וסבתא שלו דואגת לו. תגידי לילד בשיחת הטלפון הבאה שיספור את הימים עד שתגיעו. זה לגיטימי שהוא כועס, אבל את לא צריכה לקצר חופשה ולחזור הביתה רק בגלל זה. כעס זה יופי של רגש, הרבה יותר מחרדה או עצב, והוא לגמרי יצליח לעמוד בזה. תחזרו הביתה בשלום בתום החופשה כמו שתכננתם. אני מקווה שלא תביאו לו יותר מדי מתנות; אל תשכחי שלראות אתכם זו המתנה הכי גדולה שהוא יכול לקבל”.