עד כה נמנעתי מלרוץ, או מלהצטרף לטרנד קבוצות הריצה שתפס תאוצה בשנים האחרונות. זה לא שאני עצלנית, פשוט גיליתי שאני מסמפטת יותר הליכות בקצב מהיר.
אבל אז גיליתי את Laliway, הסטארט־אפ של יעל צלניק ובת זוגתה ליאת סנדק, מאמנת ריצה, שמיועד לנשים כמוני, שאף פעם לא רצו. Laliway הוא למעשה פודקאסט של אימוני אודיו מוקלטים. הרעיון: אין צורך למדוד מהירות או קילומטרים, אלא פשוט ליהנות מהדרך, כלומר מהריצה ומהזמן שהיא מאפשרת לך עם עצמך. ההמלצה שלהן: חצי שעת אימון פעמיים בשבוע. בדף הפייסבוק של המיזם (#אתגר ריצה) נשים רבות מספרות על ההצלחות וגם על הקשיים. אז החלטתי לנסות גם.
התייצבתי בשמונה בבוקר בטיילת של תל אביב, לחצתי על פליי בסמארטפון ושמתי אוזניות. מוזיקה שקטה ונעימה התנגנה ברקע. היחסים ביני לבין מדריכת הריצה הוגדרו בקובץ האודיו כמו היחסים ביני לבין השיננית, רק שהפעם - כך הובטח לי - אני הולכת ליהנות. אנחנו עוד נראה.
התחלתי בקצב הליכה רגיל, גומעת בצמא כל מילה. לאט־לאט קיבלתי הוראה להגביר מהירות, כי תכף אנחנו מתחילות. בהתחלה נדרשתי לשתי דקות הליכה ודקה של ריצה. אחר כך טווח הריצה גדל, ועברתי לריצה איטית, סוג של הזדחלות תכלס. הנוף שסביבי דרבן: מימיני ים מרגיע ומולי אנשים בני מזל שיש להם מספיק זמן פנוי כדי לפתוח את היום בספורט.
בהתחלה בקושי הצלחתי לסיים דקת ריצה. קיבלתי הוראה לא להסתכל על שעון הדופק שמסיט את תשומת הלב מהמטרה העיקרית, אלא להקשיב לגוף. חבל שהוא היה די דומם, כנראה מההלם.
שוב עברתי לריצה איטית של דקה, שעברה, כצפוי, מהר יותר וקל יותר. ובכל זאת, שמחתי שהיא הגיעה אל קצה. אחר כך חזרתי להליכה קלה ונינוחה, כשברקע נשמעו הסברים על פעילות השרירים ועל קצב הדופק.
ממקטע ריצה אחד למשנהו תחושת המסוגלות שלי עלתה. את המקטע האחרון נדרשתי לרוץ מהר. לאחר חצי שעה, סיימתי את הפעילות בהליכה איטית שנועדה להוריד דופק, בשתיית שתי כוסות מים מיד אחרי הריצה, ובשתיית שתיים נוספות כחצי שעה אחרי. לאימון הבא קיבלתי טיפ: לשתות חצי שעה לפני תחילתו שתי כוסות מים, לפני שהגוף מתחיל לאבד נוזלים.
האימון השני היה במתכונת דומה: שתי דקות הליכה, דקת ריצה. באימון השלישי כבר עברתי לדקה וחצי של ריצה, ולאחר מכן שתי דקות. ככל שמתקדמים באימונים, כך גם זמן הריצה עולה.
אחרי כמה שיעורים החלטתי להסיר את האוזניות. הרי אני את המטרה שלי השגתי: עובדה, המילה "ריצה" כבר לא מפחידה אותי. "ריצה היא כמו בירה. זו אהבה נרכשת", הבטיחו לי בפודקאסט. וצדקו.
המיתוס: קמומיל מסייע לבעיות עור
"לפרחי הקמומיל (בבונג) סגולות רפואיות רבות, בהן טיפול בדלקות עיניים (בתנאי שהקמומיל צומח באזור שאינו מרוסס), באקזמה, באלרגיה של העור, בתפרחות ובגירויי עור", אומר אבי ציטרשפילר, הרבליסט ובעלי "חוות דרך התבלינים". "משרים את פרחי הקמומיל במים חמים למשך 20 דקות ושוטפים את האזור האלרגי במשרה הקמומיל. בנוסף, ניתן להשרות בצנצנת זכוכית 50% פרחי קמומיל ו־50% שמן זית למשך שבועיים ולהשתמש במשרה לטיפול בבעיות עור שונות".