הפטריארכיה דווקא תומכת: איך הפכו הנשים במגזר הבדואי למסבירות נגד הנגיף?

הקרב על התודעה: מי שנשארה מאחור בעיצומו של משבר הקורונה היא החברה הבדואית, בפרט בכפרים הלא מוכרים, שמצאה את עצמה מנותקת מהמידע השוטף של משרד הבריאות. בימים אלה, צוות של נשים המכונה צוות החוסן של יישובי אבו קווידר, כפר ערבי בדואי בלתי מוכר בנגב, הממוקם כ־14 קילומטרים דרומית־מזרחית לבאר שבע, לקח את המושכות לידיים ומאייש לא רק את מערך ההסברה, אלא גם את מערך הטיפול באוכלוסייה. בראשו עומדות איה אבן פרג', רכזת תחום הבריאות והיוזמת של הקמת הצוות המיוחד, ואחלאם אבו קרן, מנהלת המחלקה לפיתוח חברתי־כלכלי – שתיהן פועלות במסגרת אג'יק – מכון הנגב, ארגון ערבי־יהודי לשינוי חברתי הפועל ללא מטרות רווח. מאז שנת 2000 הארגון מקדם פיתוח חברתי־כלכלי של החברה הערבית־בדואית בנגב, לצד קידום חיים משותפים של ערבים ויהודים בכל רחבי הארץ.

כמעט מיותר לציין שזה לא עניין מובן מאליו שנשים הלוקחות פיקוד בחברה הבדואית. צוות הנשים באבו קווידר מונה 11 נשים ומעל ל־300 מתנדבים, ופועל למעלה משנה. בזמני שגרה הצוות אמון בעיקר על מניעת תאונות ביתיות, אך מאז החל משבר הקורונה, נשים אלו הפכו לשגרירות של הנחיות משרד הבריאות ופיקוד העורף, האחראיות הן על הטיפול בקשישים ובאוכלוסיות נזקקות, והן על מערך תמיכה פיזי ונפשי לכל מי שנזקק לכך.

מיפוי צרכים

אבן פרג' (27) נולדה וגדלה ברהט. היא סיימה 12 שנות לימוד בבית ספר יהודי שבו הייתה הבדואית היחידה, ונאלצה בצעירותה לבחור בין לימודים לחתונה. הבחירה עבורה הייתה ברורה: לצאת ללימודים אקדמיים, ולסיים תואר שני עם תזה במיקרוביולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת בן גוריון.
אבו קרן, נשואה ואם לארבעה, הגיעה ממשפחה שבה לא היה נהוג שנשים יוצאות ללמוד, והייתה בין הראשונות לצאת ללמוד במשפחתה, ובין הבדואיות הראשונות בארץ שיצאו ללמוד את מקצועות הבריאות. היא החלה את עבודתה כאחות בבית החולים סורוקה ובמשרד הבריאות, ויש לה ניסיון של כמעט 20 שנה בתחום. כמו כן, היא מחזיקה בתואר שני מטעם תוכנית שוורץ באוניברסיטה העברית.