"מעבר לקו יש אישה מפוחדת, הססנות וחוסר ביטחון, ואנחנו שם כדי לחזק אותה ולומר לה: אני פה בשבילך. לאט־לאט היא נפתחת, ותהליך הסיוע מתחיל”, מספרת גילי שגיא, מתנדבת מזה 20 שנה בקו הסיוע של "ל.א. לאלימות". “יש לי רק את הקול שלי. אבל היא שומעת את האנרגיה ואת הרצון שלי לעזור, וזה מה שמלכד אותנו. כי נשים ביחד זה כוח. מה שאנחנו יודעות לעשות ולתת כאישה לאישה - זו העוצמה”.
שגיא, בת 63 מתל אביב, בעלת העסק “גילס קפה”, לא רק עונה לשיחות, היא גם מנהלת את המוקד.
“אנחנו מקבלים פניות בנוגע לאלימות קשה, גם נגד הילדים, השפלות ואיומים, אלימות כלכלית”, היא מספרת. “הנשים לא יודעות איך להתחיל לצאת מהמערבולת. הן מבולבלות ומאשימות את עצמן, כי מצד אחד האישה היא שק חבטות ומצד שני, בן הזוג מחבק ויש תקופות מדהימות איתו. הן הולכות על ביצים, נזהרות בכל מילה, מורחקות ממשפחה וחברים ומכל מי שיכול לפתוח להן את העיניים”.
מה את אומרת לאותן נשים?
“זה עולם. סוג של אמנות. כשאישה מתקשרת, היא לא בטוחה. אני אומרת לה: את לא צריכה להתבייש. לאט־לאט היא נפתחת. היא מקבלת מידע, חיזוק, פתרונות. נותנים לה ידע לאן לפנות, מסבירים שאנחנו כאן ותמיד נעזור לה, מפנים אותה לעובדת סוציאלית ומרכזי טיפול או קבוצות תמיכה. את רואה איך היא נכנסת לשיחה מרוסקת ויוצאת ממנה מחוזקת.
לרוב זה נמשך בין 20 דקות עד שעה. בלילה יותר. אני מראה לאישה את חצי הכוס המלאה כי כיום יש מודעות וטווח רחב של סיוע. פעם הייתה בושה, והשוטרים היו פחות מודעים. לצערי נשים שילמו בחייהן כדי להגיע למודעות של היום. בעבר, רק הנשים עצמן התקשרו למוקד, וכיום מתקשרות גם האמהות שלהן, חברות, אחים, אפילו הספרית שלה שראתה שהיא מפוחדת, מסאז’יסט שראה סימנים כחולים. כולם רוצים להיות מעורבים ולעזור”.
בשנת 2022 הגיעו לקו החירום של עמותת “ל.א. לאלימות” כ־3,400 פניות. רוב השיחות מגיעות במהלך היום, אבל השיחות הקשות מגיעות בעיקר בלילה. על פי נתוני העמותה, פרופיל המתקשרות השתנה, ורבות מהן כיום הן ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, בהן נשות עסקים והייטק, רופאות, נשות אקדמיה, עורכות דין ועוד.
כ־20% מהפניות ב־2021 היו של מטפלים, מעצבי שיער או מלצרים שדיווחו על חשש לאלימות כלפי אישה בקרבתם. “פנתה עורכת דין, שבכתה ולא האמינה איך היא במצב הזה”, מספרת שגיא. “עניתי לה שהחוכמה היא איך לצאת ממנו. יש שיחות מישראליות שגרות בחו”ל, ואנו דואגות להן למקלט שם. פנתה אישה בבכי היסטרי וסיפרה על בעל עם אקדח. הייתי בנהיגה ועצרתי הכל. היא נרגעה, הסברתי שהיא במקום בטוח. ליווינו אותה למשטרה, דיברנו איתם ודאגנו לה למקלט. בתוך שעה היא כבר הייתה במקלט".
העמותה מפעילה גם שלושה מקלטים, והרביעי בבנייה. המתנדבות מגיעות מטווח גילים: צעירות, פנסיונריות, נשים שנתקלו באלימות אצל קרובות משפחה ועוד. 30־50 מתנדבות שעברו הכשרה של חמישה חודשים מאיישות את הקו 24/7 ונותנות מענה בשיחת טלפון והודעות טקסט. תהליך הליווי ממשיך גם לאחר השיחה.
“ההתנדבות היא האיזון”, אומרת שגיא. “זה הדבר שמטעין אותי. כשאישה זקוקה לי, אני עוצרת הכל. הכל יכול לחכות. אני קשובה רק לה. מקבלת פרופורציה. המשפחה כבר יודעת לקחת צעד הצדה, לסגור את הדלת ולשאול אחר כך אם אני בסדר. מעבר לקו יש אישה שעברה השפלות, שמרה בסוד, וסוף־סוף אזרה אומץ. שוב ושוב הן אומרות: ‘את שינית לי את החיים’, ‘הארת לי את הדרך’. זה נותן לנו את הכוח עוד שנה ועוד שנה”.
לפרק את הפחד
במוקד משרד הרווחה יש שלושה־חמישה טלפנים בכל משמרת, הנותנים מענה במגוון סוגיות חירום וסיוע, ועמדה של עובדת סוציאלית ייעודית בעלת הכשרה לטיפול באלימות במשפחה, שאליה מנותבות שיחות המצוקה. בשנת 2022 נרשמה עלייה של 3.6% במספר הפניות למוקד. “הקו מיועד לגברים ולנשים, אבל רוב הפניות הן מנשים או על נשים”, מספרת רחלי ניקולא, עובדת סוציאלית בתחום ממושב שדה משה. “לרוב מתקשרת קורבן האלימות, בין שקרה משהו עכשיו והיא צריכה עזרה דחופה או בין שהיא מהרהרת על חייה ורוצה לבקש עזרה. פונים גם חברים, קרובים, מנהלים בעבודה שעדים לאלימות או לסימנים על גופה ומתייעצים איך אפשר לעזור לה”.
מהן האפשרויות של כזה מנהל או קולגה?
“אם האישה משתפת פעולה ונתנה בו אמון, נקבע שיחה משותפת שבה נבין מה היא חווה, כמה זמן, נרגיע אותה ונהיה איתה ברגע הקשה הזה. מעורב בזה המון פחד. לעתים העזרה היא שיחה, לעתים הכוונה, ליווי למרכזי הסיוע והטיפול הפזורים בכל עיר. עוזרים לה להתבונן רגע על האפשרויות”.
מה נשים מעלות בשיחה?
“זה מאוד משתנה. יכול להיות שהאישה כרגע בסערה וצריך לעזור לה, אולי היא חיה בטרור 20 שנה וזה מחזק אותה. נסביר לה שזה לא תקין לחיות כך, ננסה להוריד את מפלס האשמה על ידי כך שנסביר מה זה אלימות, ושמי שאשם זה הצד השני. יש הרבה שיח על פחד, על איך לעזאזל אני יוצאת מכאן. מפחיד אותן התגובה, פירוק הבית, העתיד הכלכלי שלהן, ולרוב מקדישים את השיחה לפירוק הפחד.
הכי חשוב להנגיש להן שהן לא לבד, שיש להן עזרה תמיד, ושילוו אותן יד ביד. יש תקופות שקטות ויש סוערות. לאחר רצח של אישה יש גל פניות, כמו גם בתקופות החגים. הקושי הגדול הוא שהן חשות נעולות בתוך הקשר. וזה מלכוד מרכזי”.
יש מקרה שזכור לך כמטלטל במיוחד?
“אישה ברחה מהבית אחרי ריב והתקשרה מהרכב. נסעה רק כדי לברוח והתקשרה אלינו. היא הייתה בחוסר אונים, בלבול וסערת רגשות עצומה. בשיחה הזו היו הקשבה ועיבוד הסיטואציה. לאחר שנרגענו, צירפנו לקו עובדת סוציאלית ממרכז סיוע בעיר שלה, וליוויתי אותה כל הנסיעה עד שהן נפגשו. למחרת היא התקשרה להודות לי ואמרה שהיא לא יודעת איך הייתה עוברת את זה אם לא היינו מדברות. פירקנו את הפחד ועזרנו לה להמשיך. שתבין שיש מי שנמצא איתה כל הזמן. כמובן שהוגשה תלונה, והיא טופלה בכל המישורים”.
איך את שומרת על עצמך בתוך סערת רגשות מתמדת?
“כולנו מנוסים מאוד, וזה עוזר. יש כלים להגן על עצמנו בחשיפה למקרים קשים. מה שהכי משאיר אותנו הוא העזרה האדירה שאנו מצליחים לעשות כאן, כי זה משנה חיים. זו אומנם רק שיחת טלפון כביכול, אבל זה צעד ראשון חשוב מאין כמותו, שבלעדיו אין יציאה מחוץ למעגל האלימות. הפידבק שאנו מקבלות מהנשים נותן כוח אדיר להמשיך. הלוואי שיותר נשים יפנו. יש המון פניות, אבל זה לא מתקרב למספר האמיתי”.
מלאכה עדינה
תשעת מרכזי הסיוע של איגוד הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית פזורים ברחבי הארץ ומפעילים מוקד טלפוני 24 שעות ביממה, במקביל למערך סיוע של צ’אט אנונימי ומספר חירום בוואטסאפ. המתנדבות מעניקות מענה לנשים וגברים שחוו פגיעה מינית ואלימות במשפחה. המתנדבות עברו הכשרה של חצי שנה ומקבלות כלים לסיוע ותמיכה. “אנחנו לומדות את שפת הסיוע, שאין בה שיפוטיות.
יש אמון בצד השני, לא חוקרים, רק לומדים להקשיב”, מספרת רוני כהן, 69, מרחובות, מתנדבת זה תשע שנים במרכז הסיוע “תאיר”. “המתנדבות מגיעות למשמרת שבועית לשלוש שעות. אם נתקלים בבעיה, יש כוננית ויש רכזת סיוע, אנחנו לא לבד. אחת לתקופה אנחנו עושות תורנות לילה עד שמונה בבוקר. תפקידנו לא מסתיים בשיחת טלפון. מלוות מסייעות בפנייה לביטוח לאומי, למשטרה, לרווחה, לבדיקה רפואית. הן לרוב לא רוצות ללכת לבד, ואנחנו איתן גם לאורך זמן. כמה שיזדקקו”.
על פי נתוני האיגוד, חלה עלייה של 33% בפניות לסיוע בחמש השנים האחרונות: 87% מהן פגיעה בנשים ו־13% בגברים, מחצית מהם קטינים/ות. במהלך שנת 2021 פנו למרכזי הסיוע 50,563 איש. לצורך ההשוואה, בשנת 2016 התקבלו 10,610 פניות חדשות.
“30% מהפניות אצלנו הן חדשות”, אומרת כהן. “יש פונות שמתקשות לדבר. שיחה יכולה להתחיל בשתיקה, ואני מנסה לדובב אותה: ‘אני שומעת שקשה לך ואפשר גם לשתוק. כשתרצי, את יכולה לשתף. אחרי מספר דקות אני שואלת: האם תרצי שאשאל שאלות? זו מלאכה עדינה, והכי חשוב שידעו שהבחירה בידיהן. בפגיעה נלקחה מהן אפשרות הבחירה, וכאן הן בוחרות ומובילות את השיחה. חלק לא מדברות על הפגיעה, אלא יותר על קשיי תפקוד, לקום בבוקר, קושי בעבודה, וצריך לנרמל את זה עבורן. רובן גם לא מתקשרות מיד לאחר הפגיעה.
הן פוסט־טראומטיות, וזה צף בעקבות התרחשות, ריח, מצב, ואז מציף אותן. מי שלא משתפת - לא נשאל ולא נלחץ, ורק נהיה שם עבורה. זה חוצה מעמדות וחוצה עדות, ויש לנו השתלמויות שעוזרות לגשר על השפה והתרבות כדי לדעת איך לגשת”.
מה הקושי הכי גדול שהן מתארות?
“הפגיעה עצמה היא לא החלק הפיזי, אלא הרגשי, והיא כוללת תחושות שקשה להתמודד איתן. זה פוגע באיכות החיים, לרוב מלווה בתחושות פיזיות של כאב, חוסר מוטיבציה, דיכאון.
פונה יכולה לתאר לנו שהיא מרגישה חוסר ביטחון בבית, נועלת את דלת החדר. חשש שחוזר הוא מפני פירוק המשפחה, שלא יאמינו להן, ולרוב, הן יספרו רק כאשר אחות צעירה נחשפת לפגיעה גם. הן מתארות את הפחד במקום שאמור להיות הכי בטוח. קורה גם שיש שיחות של ‘חברות’ לכאורה, כשבפועל מדובר בנפגעת עצמה שמגששת ובוחנת את האפשרויות. לרוב היא גם חוזרת ופונה שוב. יש כאלה שנעלמות פתאום וחוזרות לאחר שנים. אנחנו כאן בשבילן, בקצב שלהן, הן בוחרות, ועל פי הרצון שלהן בלבד”.
איך את מתמודדת רגשית?
“למזלי למדתי לבצע הפרדה בין החיים שלי לבין התכנים המאוד קשים. כשיש שיחות קשות בלילה, אפנה לרכזת הסיוע. מה שאותי מטלטל זה כשמתקשרים בני נוער או ילדים. לא משנה כמה ניסיון יש לי, כל נפש היא נפש, וכל שיחה היא שיחה. התורנות בבית היא הכי קשה. כי זה חודר אלייך הביתה, וההפרדה לא ברורה.
אבל אני תמיד אומרת שיותר ממה שאני נותנת, אני מקבלת. הידיעה הזו שהייתי עבור מישהי במצוקה גדולה, מעניקה משמעות לעולם שלי. כשאני שם, אז אני שם בלב שלם. אני אוהבת את מה שאני עושה. את הנתינה הזאת והקבלה העצומה שבצדה”.
לפניות:
מוקד "ל.א. לאלימות": 6724*
מוקד החירום של משרד הרווחה: 118
מוקד סיוע לגברים במצבי סיכון: 1218
איגוד מרכזי הסיוע: מוקד לנשים – 1202, מוקד לגברים - 1203