"כיף לנסוע וכיף לחזור" כך אמרה חמותי האהובה אהובה, שלצערי לא יצא לי להכירה. החלטנו החסון ואנוכי שחייבים לחגוג את העשור החדש מחוץ לגבולות המדינה, בלי קשר לכך שארצי שינתה את פניה. הפעם החסון אתגר אותי בנסיעה לטיול בהולנד, שכללה השכרת רכב עם הינוקות.

הפעם האחרונה ששכרתי רכב בחו"ל זכורה לטובה בכך שהפרטנרית שנסעה איתי חטפה התקף חרדה מנהיגתי המהירה ואמרה שלא תסע איתי יותר לעולם. חייבת לציין שהיא עמדה במילה שלה עד היום. למזלנו. הקיץ ידוע כמועד שמשפחות אוהבות לטוס לזמן איכות משפחתי, כאילו יש אשליה אופטית שפתאום כל הריבים ייעלמו וכולם יהיו לאבי דאבי בשם הסלפי והפילטרים.

גם אנחנו החלטנו שנמקסם את הזמן, על אף, למרות, בזכות. יש יופי בזמן חיבוק משפחתי, הכולל גם חילוקי דעות ואי הסכמות. זה בסדר לא להסכים איפה אוכלים, מתי יוצאים, להחליט שמתחילים את היום מוקדם ולהזדחל לקראת שתיים עשרה בצהריים. אז כבר נעשה בראנץ' מפנק.
בטיול הזה הבנתי כמה החשש שקינן בי התבדה. אומנם שום דבר לא התנהל כמתוכנן, בקטע טוב.

בכלל יכולות הגמישות המחשבתית, הנשימתית, הנפשית, הפיזית  הקולינרית- אלו אבני היסוד עליהן עומד הטיול. וככל שמקדימים להפנים את האקסיומה הזאת- אפשר אשכרה להנות. גם עם ילדים בגילאים שונים, שלהם צרכים שונים זו מזה. הטיול נפתח בכך שלא קיבלנו את הרכב שהזמנו, כלומר קיבלנו אותו, עם אפשרות בלעדית להשאיר את המזוודות בשדה.

לאחר ניהול משא ומתן קצר בסוכנות אודות מזוודות שלא נכנסו באף זווית ( שלום לתואר השני בדיפלומטיה וללימודי הגישור), היינו צריכים להתקין בעצמנו את כיסא התינוק ( מי אמר שכישורים טכניים מתגלים כשאין ברירה), ושינינו את התוכניות בהתאם למצב הרוח ומזג האוויר.
טיול עם ילדים זה למעשה הילדים. המילה טיול נלווית לעתים. היא יכולה להיות שם תואר, או סמיכות אבל היא לא עיקר העניין .הילדים הם העיקר. אנחנו הטפל.

ועל כן כל רצון, חלום, שאיפה, פנטזיה מתגלים במלוא מטרמופזתם כשזה נגע לצרכנו, ההורים. ועדיין נהנינו. חגגנו יומולדת ארבעים עם קליפ ברכות מושקע ממשפחה וחברים אהובים שהחסון הכין לי, החדר היה מקושט בבלונים ובמיטב הכרזות. קיבלתי מילים חמות לאוזניי ומיליון חיבוקים ונשיקות. הרגשתי מבורכת.

להפתעתי הצלחנו למצוא זמן איכות זוגי כשהילדים נרדמו. הצלחנו לזכור שבזכות האהבה שלנו יש לנו משפחה. גם ט"ו באב נחגג בטיול, לא ביום ספציפי. אלא בעצם כל הזמן. גם כשהיינו עייפים ותשושים ידענו לאזן אחד את השניה רוב הזמן. ואני בכלל חשה שהטיול הוא מראה לכלל היחסים במשפחה בעת שגרה. גם המחלוקות מוצאות פתרון. גם הבלבול.

בא לי לכתוב שגם הצעקות. אבל עם החסון אי אפשר באמת להרים אל הקול. מבט אחד רך שלו. מלטף, המילים הנכונות בתנוך האוזן ואני נרגעת. בכלל בטיול הזה הבנתי שהחסון הוא לא רק אבא נדיר ובן זוג תומך, יש לו כמויות בלתי נדלות של סבלנות, גם כשלי נגמרת הסבלנות לעצמי.

מאחלת לנו טיולים בגוף, בנפש, בארץ ובעולם. מחכה לחזור למדינתנו האהובה. לחיי שנה הבאה בתאילנד הבנויה.