"הם לא נחמדים", אמרה רה"מ גולדה מאיר, אחרי שפגשה את מנהיגי "הפנתרים השחורים" בלשכתה, שהובילו את המחאה הגדולה ביותר שהייתה כאן מטעם עדות המזרח. גולדה פגשה אותם, לא עשתה שיעורי בית, הופתעה ואמרה את הדבר הראשון שעלה על דעתה. אמרה ונכנסה לספרי ההיסטוריה כשונאת מזרחיים. "עדיף להביא כלבים מרוסיה מאשר את הכושים האלו מאתיופיה", כך מספרים שאמרה על יהדות אתיופיה. מאיר הייתה גם מהמתנגדים המושבעים להעלאת יהדות אתיופיה. גזענית כבר אמרנו?
גולדה כל השנים טענה שדבריה סולפו, ואכן חלופת מכתבים בין מאיר אל שאול בן-שמחון, יו"ר ברית יוצאי מרוקו, אשר נחשפו על ידי ארכיון המדינה בחודש יוני 2013 מראה כי אכן דבריה סולפו. כמו כן, אין תימוכין מדעיים לשמועה על אמירתה של גולדה באשר לעלייה האתיופית, אבל עצם העובדה שהשתרשה מראה עד כמה היה חשוב להציג אותה כמתנגדת ליהודים מאתיופיה.
אז למה אנחנו כל כך אוהבים לשנוא את גולדה מאיר? בכל פעם שמגיע יום הכיפורים כולנו מצקצקים שפתיים, ומלינים על ראש הממשלה, שהחלטותיה השגויות עלו לנו באלפי הרוגים, פרי הבאושים של המלחמה הארורה ההיא. אמנון דנקנר ז"ל הקדיש לה כתבה אלמותית ומבריקה, כמו שרק הוא ידע לכתוב, חבט בה שוב ושוב כאדריכלית השכול של מלחמת אוקטובר 73, וקרא ליצירת המופת שלו "סבתא בישלה דייסה". אישה שנויה במחלוקת, או אולי יש לומר אישה שיש עליה קונצנזוס - היא אשמה. אשמה בפיאסקו הכי גדול שהיה פה מעולם, אם כל הפאשלות.
אבל השאלה שיש לשאול כאן, שאלת מיליון הדולר עליה עמלים מומחים לחקר גולדה מאיר שנים ארוכות, היא למה בזיכרון הקולקטיבי גולדה נצרבה ככישלון. הישגיה האדירים של המנהיגה הנדירה הזו, האישה היחידה שהגיע אצלנו לכהונה הרמה ביותר, נשכחו מלב. מי זוכר בכלל שהיא חתומה על מגילת העצמאות. מי יודע שהיא בנתה את הקשרים של המדינה התינוקת שלנו מאפס, עם הממשל ועם יהדות ארצות הברית? מי חשב לעצמו שבמלחמת יום העצמאות היא 'ליטרלי' הצילה את מדינת ישראל כשדאגה להביא סיוע אמריקני, בשווי מקביל של מיליארדים של היום, והצילה את כולנו.
כל חוקי העבודה החשובים במדינה נחקקו על ידה כשרת העבודה - חוק הביטוח הלאומי, חוקים לטובת נשים וחוקי עבודת נוער. הגברת מאיר, כשרת החוץ שלנו, פתחה את השערים ליהדות רוסיה וגזרה את הסרט ליחסים עם אפריקה. ועדת אגרנט, שהוקמה כדי לחקור את התנהלות ההנהגה במהלך מלחמת יום הכיפורים, ניקתה אותה מאשמה כזכור, אבל הציבור שלח אליה אצבע מאשימה וביקש את ראשה על צלחת, וקיבל. כמה מנהיגים ברחוב בלפור לקחו אחריות על מעשיהם והתפטרו?
ואני רוצה לשאול שאלת תם אחת: האם גולדה הייתה זוכה לאותו משפט שדה היסטורי לו הייתה גבר? האם זה בגלל שגולדה ניפצה כל תקרת זכוכית אפשרית לאישה - הישג שאף אחת לא הצליחה לשחזר? לא זכור לי שהיא בזזה עתיקות, לא הטרידה חיילים, ולא בזבזה כספי ציבור. היא לא מעלה, לא ישבה בכלא, ובטח לא חזרה אחרי כן לכהן בדיוק באותו תפקיד. האם זה בגלל שאנחנו יותר אוהבים לשנוא נשים, או בגלל שהיא הסתכלה בבוז על טיפוח היופי והחן, לא בילתה שעות במספרות ומכוני יופי, ועישנה כמו קטר, האם זה גרם להעמקת האנטי קונצנזוס נגדה?
מתנגדים רבים היו להעלאת יהודי אתיופיה - ביניהם רה"מ יצחק שמיר, ועוד רבים וטובים. שונאי מזרחים? מפא"י והסוכנות היהודית חתומות על פשעים חמורים ביותר נגד עדות המזרח -מחטיפת ילדי תימן, דרך תקנות הסלקציה נגד עולי צפון אפריקה, נפגעי זוועת הגזזת, הנמכת הקב"א הנפשעת בצה"ל ליוצאי עדות המזרח, וארוכה עוד הרשימה. למה היא נצרבה כאם כל המנהיגים הגזעניים לדורותינו?
אם גולדה הייתה גבר, האם גם הייתה זוכה ל-0 משתתפים החודש, מהמפלגה שהייתה ממקימיה, לטקס זיכרון ממלכתי במלאת 40 שנה למותה? האם גם אז היו פותחים בשלל תירוצים במקרה הטוב וב"אין תגובה" במקרה הרע? ומלחמת יום כיפור, האם גולדה ניהלה אותה לבד? היכן שר הביטחון שלה, הישראלי שפניו הם המוכרים ביותר בעולם? הוא הלך בשדות גרסת האב. אבי כל הטפלונים.
בואו נחשוב כולנו שלגולדה קראו מאיר גולד, גבר שרמנטי ממילווקי, עם שורשים אוקראינים. מה היינו אומרים עליו אז?