מימי פרץ (55), אם לשניים וסבתא לחמישה, נולדה וגדלה בחיפה, מתגוררת בה כל חייה ושם התגוררה גם רוב משפחתה. אהבתם לעיר ולחיים בה גבתה ממשפחת פרץ את המחיר הכבד ביותר. אביה נפטר מסיבוך נשימתי כשהייתה בת 15, אמה נפטרה מסרטן בגיל 72, גיסה נפטר אף הוא מסרטן בגיל 30, חמותה הלכה לעולמה בגיל 70, לאחר התמודדות ארוכה עם המחלה הארורה, ובימים אלה מנהלים בעלה, אחיה ואחותה מאבק לחיים לאחר שלקו בסרטן המעי הגס ובלימפומה. האובדן והחולי הוביל את מימי למאבק שהפך למשימת חייה: לעצור את הזיהום במפרץ חיפה ולאפשר אוויר נקי לדורות הבאים.
"אני חיה ונושמת בז"ן כל חיי", מספרת פרץ, בוגרת התוכנית "יוזמים שינוי" (תוכנית למנהיגות אזרחית) של ארגון "הברית הישראלית". "הנושא הזה כל כך טעון ובוער אצלי במשפחה, שיצאתי למאבק אישי וציבורי. איבדתי משפחה, הורים, חברים ושכנים, ואני מוקפת אנשים שמתמודדים בימים אלה עם המחלה. לפני שלוש שנים נפל לי האסימון שהכמויות אדירות ולא הגיוניות. יצאתי לחקור ולבדוק וחברתי לארגונים כמו 'הברית הישראלית' להובלת שינוי חברתי ולארגונים ירוקים. מאז אני פועלת יום ולילה כדי לחייב את בתי הזיקוק בעיר לציית לחוק אוויר נקי ולהוצאתם מהאזור".
פרץ עובדת כמנהלת מחלקת ליטיגציה במשרד עורכי דין בנשר. מחלון המשרד היא צופה בלפידים של בתי הזיקוק, כמו רוב תושבי המפרץ. היא והפעילים המשתייכים לקואליציה לבריאות הציבור או לארגון מגמה ירוקה, מדווחים בזמן אמת בקבוצת וואטסאפ ייעודית על כל חריגה נראית לעין. הם יוצאים להפגנות, למסעות הסברה, מקיימים דיונים ופגישות עם בעלי עניין ונחושים בדעתם לשנות את סדר היום הציבורי בעיר.
"אין דין ואין דיין, משרדי הממשלה לא פועלים מספיק", היא אומרת. "קוראים למפעלים לשימועים, עושים קצת נו־נו־נו, נותנים קנסות והולכים הביתה. קנס כזה לא מדגדג למפעל של מיליונים. הזיהום מהווה סכנה לסביבה ולבריאות של כל אדם בחיפה ובקריות".
***
פרץ מתמודדת כאמור עם בעל, אח ואחות חולים, ומתנהלת בין המחויבות המשפחתית לאג'נדה הבוערת בעצמותיה. היא מקדישה שעות וימים לנושא ועושה הכל בהתנדבות מלאה. "ביומיום אני יוצאת המון לצלם", היא מספרת. "כאשר הלהבה בלפידים גדולה מאוד, זה מצביע על תקלה ופליטה של חומרים מסוכנים לנשימה של כל אחד מאיתנו, וחשוב לתעד את זה. בנוסף, אני חוקרת המון, נפגשת עם חברי כנסת, משתתפת בוועדות ודיונים, יוצאת להפגנות, מכינה חומרי הסברה, מקיימת חוגי בית ועוברת בין התושבים כדי שיבינו את חומרת המצב. אנחנו נפגשים בימים אלה גם עם כל המפלגות, ובעיקר מנסים להיכנס לראש של עובדי המפעלים שהם אלפים במספר, שיבינו שהם הכי חשופים. יש איתנו אלפי אנשים ומשפחותיהם, ונתמוך במפלגה שתבטיח את החיים והבריאות שלנו פה".
המאבק העיקש נשא פרי לפני כשנה, כשלאחר 15 שנות מאבק הצליחו התושבים להביא לסגירת מכל האמוניה שניצב באזור המספנות, סמוך לקריית חיים. גם ראש העיר לשעבר יונה יהב נרתם למאבק לפני כשנתיים, לאחר שבמשך שנים לא הביע עמדה נחרצת. "אין ספק שהצלחנו לשנות את סדר היום בחיפה", היא אומרת. "כבר לא מתעלמים מאיתנו, אנחנו יושבים באופן קבוע בשולחן עגול עם ראשי רשויות מהאזור, הגשנו עתירה משותפת נגד בתי הזיקוק והשגנו הרחבה של 5% של שטח המפעל בעוד הם דרשו הרחבה של 20%. אנחנו מפגינים מול הבית של כחלון כשצריך, נפגשים בכנסת, אוספים חומרים ומגישים עתירות ונמצאים כל הזמן בקשר עם חוקרים ודוקטורנטים במדעי איכות הסביבה. יש בינינו רופאים, חוקרים, מהנדסים ואנשי חוק ומשפט, וכולנו כאן כדי להציל את העיר שלנו".
באוקטובר 2018 פורסם דוח מקינזי שנתבקש מטעם משרד ראש הממשלה לבצע תסקיר בריאותי, סביבתי, כלכלי וביטחוני על בתי הזיקוק ונחיצותם במיקומם הנוכחי. בהמלצותיו קבע כי את בז"ן, שהמשרד להגנת הסביבה קבע כי הוא המפעל המזהם ביותר בישראל, אפשר לסגור כבר בשנת 2025, ללא פגיעה במשק הישראלי.
"אזור חיפה הוא המזוהם ביותר בארץ", אומרת פרץ. "בז"ן פולט מדי שנה עשרות אלפי טונות של חומרים רעילים ומסרטנים. התחלואה והתמותה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר, מים וקרקע גבוהות יותר מכל אזור אחר בארץ. יש 11% יותר חולי סרטן, פי 2.3 חולי אסתמה ופי 17 חולי סרטן מעל גיל 65 המתגוררים בקרבת מכלי הדלק. אני ומשפחתי שילמנו ועדיין משלמים מחיר אישי כבד ביותר. אנחנו חיים פה על פצצה מתקתקת וחשוב שנתעורר ונגן על ילדינו ואהובינו".