"אמהות עובדות מתמודדות היום עם מה שמכונה 'הסטנדרט הכפול': תהיי עובדת מעולה כאילו שאת לא אמא, ותהיי אמא נהדרת כאילו אין לך עבודה", מציינת אורה ברקן, פסיכולוגית קלינית, מומחית בתחום הפסיכולוגיה של נשים, העובדת במרפאת "חווה" בשיבא וחברת צוות ב"הורותא".
ברקן מוסיפה כי "גם כיום, חלוקת התפקידים ברוב משקי הבית בישראל נותרה עדיין כזו שבה על האישה מוטלות עיקר המטלות. זה מעורר אצל נשים תחושות אשמה. פעמים רבות הן מרגישות שאינן מצליחות לעמוד ב'יעדים' של האמהות או של העבודה באופן שמצופה מהן גם על ידי החברה וגם על ידי עצמן. זה מייצר תחושה מתמדת של 'אני לא מספיק טובה'. אצל אמהות יחידניות הקושי אף חריף יותר".
לדבריה, "בחזרתה לעבודה מתמודדת האם גם עם שאלת המחיר: עד כמה שווה לחזור לעבודה שבה היא משתכרת שכר דומה לזה שתצטרך לשלם למטפלת או לגן. נושא זה, בשל פערי השכר בין גברים לנשים בחברה, מוביל לא אחת להעדפה שהאישה תישאר יותר בבית בזמן שהגבר מפרנס".
בישראל טרם נערך מחקר דומה לזה שנערך בבריטניה, ואין נתונים על המצב התעסוקתי לאחר לידה. שיעור המועסקות גבוה במעט מהממוצע במדינות ה־OECD - בישראל 72% לעומת כ־65%. במשרד העבודה והרווחה מציינים: "עם זאת, קיימים בישראל פערים בין גברים לנשים, הן בשיעור התעסוקה והן פערי שכר. דוח ועדת התעסוקה לשנת 2030 כולל המלצות בנושא העלאת שכר לנשים במטרה לצמצם את פערי השכר המגדריים".
במשרד מונים את הצעדים שננקטים כדי לעודד אמהות להשתלב במעגל העבודה. בין היתר, הרחבת תוכנית סל שעות גמיש להורים יחידנים, שמסבסד מסגרות בלתי פורמליות לילדים, וסבסוד שהות ילדי נשים עובדות במעונות היום המפוקחים והמסובסדים לגילאי 0־3. אך בינתיים, בשל העיכוב בהקמת הממשלה החדשה והטלת קיצוץ רוחבי על כל משרדי הממשלה, האיום המוחשי ביותר הוא פגיעה דווקא בסבסוד זה.
"כל נושא הגיל הרך נמצא בקריסה, ובמקום להתקדם - הולכים אחורה", אומרת חגית פאר, יו"ר ארגון נעמת. לדבריה, הפתרונות מתחילים בשינוי תפיסתי בבית, ואז אצל המעסיקים והמדינה. "העולם משתנה, וצריך להתאימו לימינו. גם אבות צעירים רוצים להיות מעורבים וגם נשים רוצות להיות חלק שווה משוק העבודה. צריך לגלות יותר גמישות במקומות העבודה".
בנעמת מנסים לקדם חוק שיאפשר לגברים לצאת לחופשת לידה אחרי חופשתה של האישה. "המדינה צריכה לקחת אחריות על הגיל הרך. צריך לפתוח יותר מעונות יום מפוקחים. אחרת ישתמר המצב שקיים כיום בבירור, שבו הורות היא חסם רציני עבור נשים בשוק העבודה", מדגישה פאר.
ברקן מוסיפה כי "גם כיום, חלוקת התפקידים ברוב משקי הבית בישראל נותרה עדיין כזו שבה על האישה מוטלות עיקר המטלות. זה מעורר אצל נשים תחושות אשמה. פעמים רבות הן מרגישות שאינן מצליחות לעמוד ב'יעדים' של האמהות או של העבודה באופן שמצופה מהן גם על ידי החברה וגם על ידי עצמן. זה מייצר תחושה מתמדת של 'אני לא מספיק טובה'. אצל אמהות יחידניות הקושי אף חריף יותר".
לדבריה, "בחזרתה לעבודה מתמודדת האם גם עם שאלת המחיר: עד כמה שווה לחזור לעבודה שבה היא משתכרת שכר דומה לזה שתצטרך לשלם למטפלת או לגן. נושא זה, בשל פערי השכר בין גברים לנשים בחברה, מוביל לא אחת להעדפה שהאישה תישאר יותר בבית בזמן שהגבר מפרנס".
בישראל טרם נערך מחקר דומה לזה שנערך בבריטניה, ואין נתונים על המצב התעסוקתי לאחר לידה. שיעור המועסקות גבוה במעט מהממוצע במדינות ה־OECD - בישראל 72% לעומת כ־65%. במשרד העבודה והרווחה מציינים: "עם זאת, קיימים בישראל פערים בין גברים לנשים, הן בשיעור התעסוקה והן פערי שכר. דוח ועדת התעסוקה לשנת 2030 כולל המלצות בנושא העלאת שכר לנשים במטרה לצמצם את פערי השכר המגדריים".
במשרד מונים את הצעדים שננקטים כדי לעודד אמהות להשתלב במעגל העבודה. בין היתר, הרחבת תוכנית סל שעות גמיש להורים יחידנים, שמסבסד מסגרות בלתי פורמליות לילדים, וסבסוד שהות ילדי נשים עובדות במעונות היום המפוקחים והמסובסדים לגילאי 0־3. אך בינתיים, בשל העיכוב בהקמת הממשלה החדשה והטלת קיצוץ רוחבי על כל משרדי הממשלה, האיום המוחשי ביותר הוא פגיעה דווקא בסבסוד זה.
"כל נושא הגיל הרך נמצא בקריסה, ובמקום להתקדם - הולכים אחורה", אומרת חגית פאר, יו"ר ארגון נעמת. לדבריה, הפתרונות מתחילים בשינוי תפיסתי בבית, ואז אצל המעסיקים והמדינה. "העולם משתנה, וצריך להתאימו לימינו. גם אבות צעירים רוצים להיות מעורבים וגם נשים רוצות להיות חלק שווה משוק העבודה. צריך לגלות יותר גמישות במקומות העבודה".
בנעמת מנסים לקדם חוק שיאפשר לגברים לצאת לחופשת לידה אחרי חופשתה של האישה. "המדינה צריכה לקחת אחריות על הגיל הרך. צריך לפתוח יותר מעונות יום מפוקחים. אחרת ישתמר המצב שקיים כיום בבירור, שבו הורות היא חסם רציני עבור נשים בשוק העבודה", מדגישה פאר.