בסוף השבוע הופיעה במהדורת החדשות דניאל גרינברג, ארוסתו הצעירה של אייל גולן בראיון חושפני מלא בכי ונהי על אובדן פרטיותה עם בן הזוג. העיתוי לא מקרי: השקת סדרת הריאליטי "גולללסטאר", כשהיא לשמאלה של שולה זקן. ואם נדמה לכם ששורות אלו נכתבות על ידי מישהי ממורמרת שלא מסוגלת לפרגן, טעות בידכם: יש לי את כל הפרגון בעולם לזוגות מאוהבים, גם אם מפרידים ביניהם 30 שנה.
אבל אצל העלמה גרינברג יש לדעתי חוסר אותנטיות שזועק לשמיים. היא מזילה דמעות כאילו מתוכננות, ומלינה על הצרה הגדולה בחייה: אובדן הפרטיות. אבל למה הצביעות הזו? למה ההיתממות? אם היית רוצה פרטיות יכלת לצאת עם קצין ב-8200. כשאת יוצאת עם הזמר המצליח במדינה, ששמו נקשר לפרשיות מביכות. למה את מצפה? את אומרת שהזוגיות מחייבת אותך להתראיין. למה? זה לא תפקיד ציבורי או ייצוגי. את יכלת לבחור לשמור על פרטיותך ולא להתראיין. אבל בחרת למנף את הקשר ולהתראיין תחת כל עץ רענן. ואז לבכות לכל מאזין שפרטיותך נגזלה ממך.
יש לך גבר שפרשיות עלומות מהעבר מרחפות מעל ראשו. זכותך להגן עליו ולקבל אותו כמו שהוא, אבל כשאמא שלך מסבירה לנו שהכל נובע מקנאה וחוסר פרגון זה לא מוסיף לך כבוד. הייתי הרבה יותר מעריכה אותך אם היית פשוט נהנית מהזוגיות עם גולן, בלי לעדכן אותנו על כך שאת מוכת גורל ופרטיותך נגזלה.
זה לא מאוחר מדי לעשות פרסה, דניאל, ולהחזיר לך את פרטיותך. ולא, באמת נחשוב שהקשר נועד למנף את הקריירה שלך. עצתי לך: התמקדי בעצמך ובקריירה שלך, כי את לא מוסיפה לעצמך כבוד בראיונות כאלו. לא עשו אותנו בשקל, ואנחנו לא קונים מניפולציות. אנחנו אוהבים כנות ואותנטיות.
אנחנו אמנם חיים בעידן הריאליטי והרייטינג, אבל אנחנו עדיין יודעים לזהות רגש אותנטי. אל תזלזלו באינטיליגנציה שלנו. אנחנו עדיין כמהים לרגש אמיתי שנובע מנפש מיוסרת ולא מראיון מתוזמן ומתוקתק לרגל השקת תוכנית ריאליטי בפריים טיים.