"מה שלומך לירון, איך המרגש?" קיבל אותי הרופא החביב עליי בארשת פנים נעימה.
חייכתי אליו, אמרתי לו שאני שמחה לראותו במפגש הדו שנתי שלנו. "אפילו הבאתי לך קפה", חייכתי את החיוך הכי לבבי שלי. להלן גילוי נאות: לקח לי שנים למצוא רופא שארגיש איתו בנוח. וכך יצא שזה הרופא שאני אמורה מראש להרגיש איתו הכי בנוח, מכל תחומי הרפואה, -רופא הנשים שלי. על כן בהתאם למעמד המכובד, הגעתי לפגישתנו מתוקתקת כמו לפני פגישה חשובה,
כי אכן זוהי פגישה חשובה. לבושה במיטב מחלצותיי, בשמיי וחיוכיי.
חלקנו חוויות משותפות על הקורונה וסקרנו את הבדיקות האחרונות ואז הגיע הרגע המיוחל, שכל אישה מצפה לו בכיליון עיניים "לכי מאחורי הדלת, תתפשטי ותחכי לי".
קרצתי לדוקטור המסוקס "אני מרגישה שאנו משקיעים הרבה בפור פליי שלנו" ונקרעתי מצחוק. הרופא גם צחק חרישית. יש דברים כנראה שאת יכולה להגיד רק לרופא פרטי, שאת משלמת לו את מיטב כספך ומרגישה איתו משוחררת אחרי תקופת מה של הכרות. ממש כמו בקשר זוגי קרוב.
מכיוון ששנים נמלאתי אמונות טפלות טרם הליכה לרופא (מ)נ(ו)שים ונכוויתי מכאלה שהטילו דופי בהתנהגותי המינית, גם כשהייתי עם בני זוג, החלטתי לאגד מספר כללי ברזל לנו, בנות המין החזק, על מנת שנוכל להשתעל בנעימות לפני העלייה לכיסא.
ראשית - כמו שאת בוחרת ספר/ מעצב שיער/ אדריכל פלומה - אנא בחרי רופא נשים. אנחנו טובות בהרבה דברים. יכולות להנהיג את העולם, לעשות שלום עולמי, למצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא. לחטט במטוש של מישהי אחרת- פחות. רמת ההזדהות והאמפתיה היא מוגבלת. המגע פחות זורם, הדבר מרגיש כאילו לא שתינו מספיק אלכוהול לפני ומתרחש כאן משהו סוטה.
שנית - בחרי מישהו שהגעת אליו עם המלצה. כמעט על כל בעל מקצוע אנו רוצים המלצות. אז אם האינסטלטור שלך יודע לתקן נזילות והמוסכניק שלך יודע היטב להפעיל את המנוע, רצוי שהרופא נשים שלך יהיה אדם חביב שתרגישי איתו בנוח לפשק את ליבך.
נקודה שלישית - נסי להכניס קצת הומור לסיטואציה. בדייט האחרון שלי עם הרופא פתחתי עמו דיון בסוגיה חובקת עולם. שאלתי אותו למה למקום הכמוס ביותר, שנכנסו אליו דברים מבחירה, צריכים להיכנס כעת כלים חדים ממתכת, שיצאו כעת ממקום שנראה כמו קריאמטוריום ממיידאניק (שלום לזיכרונות שלי מהמשלחת לפולין בגיל 16).
דבר זה הוביל אותי לסוגיה נוספת חשובה מאין כמותה. מה הקטע עם מכשיר הפישוק מפלסטיק שנראה כמו מקור של עורב ביום טוב ומדוע הרופא החביב שם על ראשו פנס, משל הוא נכנס למערת הנטיפים. מה מצב החושך שם? ואם בקושיות עסקינן, בואו נפתור הדבר הזה אחד ולתמיד, מה הקטע עם הג'ויסטיק הענקי שמלבישים עליו קונדום ומכניסים אלינו לרחם? אנחנו הייטק ניישן רבותיי. לא הגיע הזמן למצוא משהו יותר עדכני לתקופה? כל פעם זה מרגיש לי כאילו גם אני צריכה לקבל ג'ויסטיק אחד כזה ליד ולשחק ראש בראש עם הרופא בטטריס או מריו שלוש.
דבר חשוב אחר - בוא נדבר רגע על הפיל הוורוד שבחדר. והוא הנייר שעל כיסא הגניקולוג. תמיד הדילמה היא אם להעיף אותו (כי רק אלוהים והרופא יודעים מה היה עליו רבע שעה קודם). אני אף פעם לא שואלת ותמיד מעבירה אותו לפח ומשום מה בפעם האחרונה שמתי מבטחי בארשת הפנים הרציניות של הרופא האהוב. "לא לירון את לא צריכה, אני כבר דאגתי לך". נרגעתי.
והוספתי בחביבות "זה הדייט היקר ביותר שהיה לי מזה תקופה ארוכה, לפחות תגיד לי דברים שנעים לשמוע".
והוא אמר. "ניפגש עוד חצי שנה". התחלתי להתגעגע כבר מעכשיו.