מהרהורים על שתי תופעות מטרידות, הרווחות במחוזותינו באחרונה – אפליית בנות בקוד הלבוש הבית־ספרי האוסר עליהן ללבוש מכנסיים קצרים ללימודים, והאלימות הברוטלית שנשים חוות מצד בני זוגן המגיעה עד לכדי רצח – ניתן למצוא חוט מקשר: בשתיהן, האחריות להתנהגות הגברית מוטלת על המין הנשי. המסר המועבר לבני ובנות הנוער, באמצעות האיסור על הבנות, אך לא על הבנים, ללבוש מכנסיים קצרים, הוא שלמין הנשי יש כוח שלילי על גברים, אשר עלול לגרום להם לאבד שליטה על עצמם.
התפיסה הנמצאת בבסיס הקוד הזה היא שהמין הזכרי לא אחראי למעשיו, הוא פשוט מגיב לאופן שבו האישה מתנהגת בסביבתו. לאישה יש כוח להפעיל אותו מבלי שלו קיימת היכולת להפעיל שיקול דעת או להתנהג אחרת. המסר המקביל לנשים הוא שכל דרך התנהגות פוגענית מצד גבר כלפיהן תהיה באשמתן. לפיכך על נערות ונשים להתאים עצמן למציאות זו. במקום להעביר לנערים מסר שיש להם שליטה מלאה על מעשיהם, ושהם אחראים על התנהגותם ולא מנוהלים על ידי יצרים פרימיטיביים, ולנערות – שלאף אחד אין זכות לפגוע בהן, ללא קשר לסגנון לבושן או להתנהגותן, המסר המועבר דרך קוד הלבוש המפלה הוא שבנים הם בבונים חסרי שליטה, ושהבנות על כן תמיד תישאנה באחריות לאופן תגובתם אליהן.
כאן גם מצוי החוט המקשר בין האיסור על בנות ללבוש מכנסיים קצרים לבין האלימות כלפי נשים, שכן אותם המסרים בדיוק מועברים לנשים הנמצאות במעגל האלימות ולבני זוגן – האחריות על שלום הבית מוטלת על כתפיה של האישה והבעל לעולם לא יידרש לאחריות על מעשיו. מי לא שמע/ה את המשפט שמבוסס על תפיסה זו, לפיו “מאחורי גבר מצליח עומדת אישה”. באותו אופן, האישה תמיד אחראית לכישלונותיו של הגבר.
במעגל הזה לכודות במשך שנים רבות נשים הנמצאות במערכות יחסים אלימות, המאשימות את עצמן גם על התנהלותו הגרועה של הגבר וגם על האלימות שהן חוות ממנו. זו אחת הסיבות שרבות מהן לא מעזות להתלונן. בהתאם למסרי החברה שהפנימו מאז נערותן, הן חוזרות ואומרות לעצמן שאם רק ינהגו אחרת, אולי המכה הבאה לא תבוא. במקביל, הגבר האלים מתנער מאחריות למעשיו שכן הוא לא זה שעוזב את הבית למקלט ולא מחויב לקחת חלק בתוכנית שיקום.
האלימות המגדרית היא תופעה רחבת היקף, שלא תיעלם עד שלא נשנה את המסרים שכולנו מעבירים לילדינו. אחת הדרכים שבהן נוכל באמת ובתמים למגר את האלימות המגדרית היא על ידי העברת מסר ברור לנערים ולגברים כאחד: הם, והם בלבד, אחראים להתנהגותם. זה מה שביקשו לומר הנערות כשסירבו לקוד הלבוש המפלה ויצאו למאבק נגד האיסור ללבוש מכנסיים קצרים. בכך ביטאו הבנות חשיבה ביקורתית, הפורצת את כבלי הפטריארכיה, ומסירה מהן את מגבלות תפקידי המגדר המסורתיים.
לתשומת לבו של משרד החינוך: אלו המסרים שחייבים להיות בבסיס החינוך שניתן לבנינו ולבנותינו.
הכותבת היא עובדת סוציאלית ומנהלת תוכנית בעמותת רוח נשית