"בערך חמישה חודשים אחרי החתונה, כשקניתי כמה מצרכים לשבת ב־50 שקלים, בעלי דאז ראה את השקית עם שלושת המצרכים והתפוצץ", מספרת דנה (שם בדוי). "הוא אמר: 'מה זה? אסור לך לנהל משק בית. אני לא מוכן שתגרמי לי לקריסה כלכלית'. היה לי כרטיס אשראי עוד מהרווקות, היה לי חשבון נפרד. הוא לקח את הכרטיס שלי ושבר לי אותו. אמר: 'אסור שיהיה לך כרטיס אשראי, את מפגרת, מטומטמת, אני לא יכול לתת לך להוציא כספים'. מאותו רגע בעצם לא הייתה לי גישה לחשבון".

דנה לא לבד: לפי ההערכות, מאות אלפי נשים בישראל סובלות מאלימות כלכלית מצד בני זוגן בימים כתיקונם, ותקופת הקורונה אף החריפה את המצב והובילה לגידול של מאות אחוזים במקרי האלימות הכלכלית. על רקע הנתונים, הצעת חוק שלפיה אלימות כלכלית תוכר לראשונה בדין כעוולה אזרחית שניתן להורות על עצירתה באמצעות צו בית המשפט ולתבוע בגינה פיצויים - תובא היום להצבעה במליאת הכנסת. מדובר בהצעה שקידם שר המשפטים אבי ניסנקורן, בשיתוף שרת התפוצות עומר ינקלביץ' (שניהם מכחול לבן). להצעה, שלוותה על ידי עמותת רוח נשית, צורפה גם הצעה פרטית של ח"כ קרן ברק (הליכוד).

"השינוי העיקרי שהצעת החוק מציעה ניכר בהגדרת אלימות כלכלית כעוולה נזיקית. כלומר, ניתן יהיה להגיש תביעות נזיקין על אלימות כלכלית בין בני זוג", מסבירה עו"ד רות דיין־וולפנר, מומחית בדיני משפחה וירושה. "עד כה אלימות כלכלית לא הוגדרה כעוולה נזיקית, ואם תאושר הצעת החוק ניתן יהיה להגיש תביעות נזיקין. אלימות כלכלית היא תופעה מתמשכת. תביעות נזיקין ניתן להגיש במקרים קיצוניים, כשאלימות כלכלית הותירה נזקים כבדים לאדם, נמשכה לאורך שנים ומנעה ממנו חירות כלכלית או תעסוקתית. בתביעת נזיקין צריך מן הסתם להוכיח נזקים. אגב, גם כיום, טרם אישור החוק, ניתן לקבל צווים ספציפיים הקשורים לאלימות כלכלית במסגרת הליכי הסדר התדיינויות בין בני זוג וגם במסגרת הליכים רכושיים והליכי מזונות. מתי כן החוק החדש יכול להיות רלוונטי? כשבני זוג לא מעוניינים להתגרש, אבל כן יש אלימות כלכלית שמעוניינים להפסיק אותה".

מתכון לפיצוץ

חוק כזה, לו היה נחקק בעבר, היה יכול להיות רלוונטי עבור נשים רבות, בהן דנה. "הייתי אז סטודנטית", היא מספרת. "למדתי ועבדתי במקביל, ופשוט לא הייתה לי גישה לחשבון שלי. כמו ילדה קטנה הייתי צריכה לבקש ממנו כל שקל, אפילו על ההוצאות הכי בסיסיות. זה היה ברמה שהייתי צריכה לבקש כסף לנסיעות. אם כרטיסייה הייתה עולה 47 שקלים, הוא היה מביא לי 50 שקלים, והייתי חייבת להחזיר שלושה שקלים עודף. אחר כך נכנסתי להריון. הייתי אומרת לו: 'תביא לי עוד עשרה שקלים כדי שאוכל לקנות משהו לשתות, כדי שלא ארגיש לא טוב בנסיעה'. הוא לא היה מסכים. היה אומר: 'יש לך כרטיסייה, את לא צריכה יותר מזה'. היה עובר כל פעם על הארנק שלי, בודק אם יש הוצאות, חשבוניות שהוא לא יודע עליהן. היה לי חיסכון מהרווקות, ביקש שאעביר לו את הכסף".

מדוע הסכמת?
"אי אפשר היה לא להסכים. אם הייתי אומרת 'לא', זה ישר היה מוביל למצבים קשים, לפוגרום. למשל, הוא רצה שאעביר לעובר ושב שלו את החיסכון שלי. בהתחלה לא הסכמתי ואז הייתי מקבלת עונשים שאסור לי לצאת מהבית. בסופו של דבר הגיעה גם אלימות פיזית שבעקבותיה הגעתי למקלט של עמותת בת מלך, המסייעת לנשים דתיות וחרדיות הסובלות מאלימות מצד בני זוגן. היום אני גרושה, עובדת, מתפרנסת ומחזיקה משק בית עצמאי. כשהתגרשתי, אף אחד לא התייחס לכך שעברתי אלימות כלכלית. רוב ההתייחסות בבית הדין הייתה לאלימות שבינו לבינה. חשוב לי לציין שלהבדיל מאלימות פיזית שלפעמים רואים אחריה סימנים כחולים, במקרים של אלימות כלכלית אף אחד לא יכול לדעת על ההשפלה".

"למעלה מ־200 אלף נשים בישראל הינן נפגעות אלימות לשלל סוגיה, וזהו רק המספר המדווח. ארגון הבריאות העולמי מעריך שהמספר הממשי גבוה פי ארבעה", אומרת תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית. העמותה פועלת לקידום עצמאות כלכלית לנשים נפגעות שלל סוגי האלימות (פיזית, נפשית, מינית, כלכלית) באמצעות העצמה אישית וכלים פיננסיים. "בקרב הנשים שפנו אלינו, 90% מאלה שסובלות מאלימות בכלל, סובלות גם אלימות כלכלית, כי שליטה דרך חשבון הבנק היא הכי אפקטיבית", היא אומרת.

כיצד הקורונה השפיעה על היקפי התופעה?  
"כולם היו סגורים בבית ביחד, ולשהות המשותפת הזאת נוספו גם חרדה כלכלית ובריאותית. זה היה מתכון לפיצוץ. כל הפרמטרים האלה מגבירים את הסטרס ואת האלימות הכלכלית".

איך זה מתבטא בפועל?
"התלות הכלכלית של האישה רק גדלה בימים של משבר כלכלי. גם אם היא לא פוטרה או הוצאה לחל"ת, פעמים רבות היא לא יכלה להגיע לעבודה כי הייתה צריכה להיות עם הילדים. הקורונה הגבירה את ביטויי האלימות הכלכלית. אצלנו חלה עלייה של 400% בפניות בנוגע לכל סוגי האלימות, כאשר כמעט כולן סבלו גם מאלימות כלכלית, ואני לא מוקד חירום בכלל. אליי פונים לתהליך שיקומי. אנחנו קורסות תחת העומס. בשנים האחרונות עולה אט־אט המודעות למושג אלימות כלכלית, העשויה להיות קשה לא פחות מסוגי אלימות אחרים, ולא הייתה קיימת בעבר בתודעה הציבורית. יחד עם זאת, גם בזמנים המודרניים שבהם אנו חיים, נשים רבות אינן יודעות כיצד לזהות את התופעה, וחמור מכך, פעמים רבות נדחקת האלימות הכלכלית לסוף הרשימה לאחר אלימות פיזית, מינית ונפשית. כל זאת כאשר האלימות הכלכלית היא למעשה הכלי היעיל ביותר להתעלל באדם ולשלוט בו, שכן כסף הוא כוח, והשליטה באמצעותו מחלחלת לכל תחומי החיים".

בקרב מי שכיחה האלימות הכלכלית?
"מדובר בתופעה שממנה סובלות נשים מכל שכבות האוכלוסייה. יתרה מכך, כמעט חצי מהנשים שאוזרות אומץ, עוזבות את בן הזוג האלים ומצליחות למלט נפשן למקלט - חוזרות לבן הזוג האלים בשל תלותן הכלכלית בו".

לנוכח השלכותיה הקשות של האלימות הכלכלית, יזמה עמותת רוח נשית כבר לפני חמש שנים את הצעת החוק לתיקון החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א־1991, באופן שהגדרת המושג אלימות, כפי שמופיע בחוק זה, יורחב לאלימות כלכלית נגד בן זוג. ההצעה של העמותה עברה מאז כמה וכמה גלגולים, וכיום, כאמור, היא מובאת לשולחן הכנסת. "כעת החוק יאפשר לאחד מבני הזוג לתבוע את השני בתביעה אזרחית במקרים של אלימות כלכלית", אומרת שוורץ. "יש שני סוגים של אלימות כלכלית: הסוג השתלטן, כזה שמחזיק את כל ההכנסות לבד, כשאחד מבני הזוג צריך לדווח לשני על כל הוצאה, ולאחד הצדדים יש שליטה מוחלטת במצבים הכלכליים. ואילו הסוג השני הוא הסוג המסתיר, שבו אחד הצדדים צובר חובות מבלי שהשני יודע, ואז כשמתגרשים והצד השני יוצא מחשבון הבנק המשותף - הוא עדיין חייב לשלם את החובות האלה אם נצברו בתקופת חייהם המשותפים. עכשיו הצד הנפגע יוכל לתבוע מבן הזוג את ההחזר של החובות שהוא נאלץ לשלם בגללו".

"לא האמנתי בעצמי"

רונית (שם בדוי) משתתפת בימים אלה בקבוצת ההעצמה של רוח נשית לאחר שסבלה מאלימות כלכלית. "התחתנו אחרי היכרות של כמה חודשים, כך שלא יכולתי עדיין לראות נורות אדומות", היא מספרת. "אחרי הלידה הראשונה התחלתי לראות כל מיני דברים. התחילו דפיקות בדלת של בעל הבית, שאמר שבעלי דאז לא משלם שכירות. ארנונה לא שילמנו אף פעם. הוא היה מחביא את הכסף ממני. לי היה אסור לקנות בגדים. אם הייתי צריכה טיטולים לילדים או מטרנה, הוא היה צועק עליי: 'איך זה כבר נגמר?', ותמיד זה היה מלווה בקללות".

איך שרדת במציאות כזאת?
"הוא היה מבטיח שישתנה, כל כיפור היה מבקש סליחה. נולדו לנו עוד ילדים. עבדתי במשרה חלקית כדי להספיק להוציא את הילדים, לא היה חשבון בנק, הכל היה מוגבל. את כל הכסף הייתי מעבירה אליו ולא רואה שקל. הייתי הולכת ברחוב, ואנשים היו משפילים אותי ליד ילדיי ואומרים לי שבעלי חייב להם כסף, ואני לא ידעתי על זה כלום. הוא אמר לי שהוא עובד, אבל בפועל הוא לא עבד, אלא היה לוקח הלוואות מאנשים ולא מחזיר. הוא היה בורח מהבית ומשאיר אותי להתמודד, עד שנחנקתי ועזבתי. אומנם אלימות פיזית לא הייתה בינינו אלא אלימות נפשית וכלכלית, אבל לפעמים זה אפילו יותר כואב. הייתי כלום, לא האמנתי בעצמי".

איך התמודדת אחרי שעזבת?
"הייתי צריכה ללמוד הכל מחדש: איך מנהלים חשבון בנק, איך מתנהלים עם כספים, והצלחתי לבד. הצלחתי לשלם בעצמי חלק מהחובות. עד לאחרונה עבדתי, אבל פוטרתי עקב הקורונה".

"אנחנו מלוות את הנשים בתהליך ארוך, אישי ואינטנסיבי של שנתיים וחצי", מספרת שוורץ על קבוצת ההעצמה. "אנחנו מקבלות את הנשים האלה אחרי שהן כבר לא נמצאות יחד עם בן הזוג האלים וכשהן חסרות ידע לגבי התנהלות כלכלית. המטרה שלנו היא להביא אישה להיות עצמאית כלכלית, כי התלות הכלכלית משאירה אותה במעגל האלימות. אנחנו מלוות את הנשים פעם בשבוע עד שהן עומדות על הרגליים, כלומר יש להן עבודה שהן מתפרנסות ממנה בכבוד ויודעות לנהל חשבון בנק. תתפלאי, יש גם דוקטוריות ופרופסוריות שהגיעו אלינו ופחדו לפתוח חשבון בנק. אנחנו מסייעות להן גם ברמה המערכתית להסיר חסמים בהתנהלות מול ההוצאה לפועל, הביטוח הלאומי. אלימות כלכלית היא נושא המעלה שאלות משפטיות, מוסריות וחברתיות רבות, וחשוב מאוד להעלותו לסדר היום הציבורי והפוליטי".