לפני שבוע מלא עשור לפרוץ מה שקראו לו בתחילה במערב "האביב הערבי". זה התחיל בהתקוממות המונים בתוניסיה נגד השליט הרודן, אשר חיש מהרה גלשה למדינות ערב השונות. ההמונים בכיכרות התמרדו. דומה היה שמזרח תיכון חדש, דמוקרטי, עומד לקום. משטרים נפלו, מדינות התפוררו, מלחמות התלקחו, שליטים התחלפו, כמיליון איש נהרגו, מיליונים נעקרו מבתיהם. עשר שנים חלפו. ה"טלטלה", זהו השם היאה למה שקרה, שככה, אך לא נגמרה עדיין. אז איך נראה המזרח התיכון בשלהי 2020, מה קרה בו ובסביבתו, והיכן ישראל?

תחילה מה שלא קרה. לא קרה שום אביב ערבי. התקוות הגדולות שתלו בהמוני הצעירים הערבים המתקוממים, ברשתות החברתיות, בעליית משטרים דמוקרטיים, בהתפשטות רוח ליברלית, חופשית בקרב עמי ערב, וכתוצאה מכך גם שגשוג כלכלי - התנפצו מול המציאות האכזרית. מה כן קרה? בראייה ממעוף הציפור ניתן לראות ארבע תמונות רחבות שחלקן תוצר של תהליכים שאינם קשורים ישירות לטלטלה.

התמונה הגיאו־פוליטית: אין יותר עולם ערבי ככוח מדיני־דיפלומטי וכלכלי רב עוצמה; אין יותר עולם ערבי של פטרו־דולרים המטיל את אימתו על העולם; יש עולם ערבי מפוצל ומפורר, עם עשרות אלפי עיי חורבות, עני יותר, עם יותר פיות להאכיל, בלתי יציב, אלים ודליק.

שני הכוחות המשפיעים עליו אינם ערביים ומצויים בשוליו: ממזרח - איראן, ככוח משפיע מרכזי על הסהר הפורה וחצי האי ערב, וממערב - טורקיה ככוח משפיע מרכזי על מצרים, לוב, ועל הרצועה הצפונית של הסהר הפורה בסוריה ועיראק. האם הן מחליפות את שני גורמי ההשפעה של העבר: ארצות הברית וברית המועצות? וישנו גורם משפיע חדש: ישראל.

עוד כמה מרכיבים של התמונה: ראשית, הגיע כנראה הסוף למדינות הלאום הערביות (סוריה ועיראק) שהוקמו בעקבות מלחמת העולם הראשונה על ידי אנגליה וצרפת בגושפנקה בינלאומית. את מקום הלאום תפסו השבטיות והעדתיות. לבנון, אף היא תוצר צרפתי, חדלה מזמן להיות מדינת לאום. מצרים היא למעשה מדינת הלאום הערבית האמיתית היחידה, שיש לה היסטוריה של מדינה על הנילוס.

שנית, כמה מדינות הפכו לחסרות משילות, וחלקן אף איבדו טריטוריה: סוריה, עיראק, תימן, לוב, לבנון. תימן חצויה בין שני כוחות יריבים, והמלחמה שם נמשכת במעורבות סעודית ובסיוע איראני. גם לוב חצויה, והמלחמה בתוכה נמשכת עם מעורבות טורקית חזקה. בסוריה המלחמה שככה, אך נמשכת נגד המורדים בצפון־מערב סוריה, כאשר צפונה ומזרחה נתונים לשליטה טורקית וכורדית. זאת כשעל השליטה האפקטיבית במדינה מתקוטטים האיראנים והרוסים. בשאר אסד הוא מריונטה.

שלישית, כמה מדינות שרדו: מצרים, ירדן, סעודיה, מדינות המפרץ, כווית ומרוקו. תוניסיה היא המדינה היחידה שבה, לאחר תהפוכות רבות, כונן משטר דמוקרטי. התופעה המעניינת היא שהמשטרים ששרדו היו והינם פרו־מערביים, ואצל המדינות המלוכניות/השבטיות (סעודיה, ירדן, האמירויות, כווית ועומאן, ובחריין כחריגה) לא פרצו התקוממויות של ההמונים. האם זה יהיה כך גם בעתיד? לעומת זאת, כל המדינות שהיו פרו־סובייטיות, סבלו קשות מהטלטלה, ובראשן סוריה.

ועוד תופעה מעניינת: הטלטלה פסחה על הרשות הפלסטינית וחמאס בעזה. מדוע? אולי משום שהעיסוק העיקרי של הציבור היה ממוקד ב"כיבוש" הישראלי והמאבק נגד ישראל. מה יהיה אחרי הסתלקותו של אבו מאזן? מן הסתם מאבק מי יהיה השליט הרודן הבא. על התמונות הבאות במאמר הבא.