שירות התעסוקה הציג היום (ראשון) ניתוח עומק הבוחן את ההשפעות התעסוקתיות של משבר הקורונה על נשים לעומת גברים בישראל, לרגל יום האישה הבינלאומי שיחול מחר.
על פי מחקרו של ד"ר גל זהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות של שירות התעסוקה, שיעורן של נשים בקרב הנרשמים כדורשי עבודה, גבוה משמעותית משיעורם של הגברים עם הכניסה לכל אחד משלושת הסגרים ובמהלכם.
לכל אורך שנת הקורונה היו יותר נרשמות מנרשמים, אלא שהפער ביטא את תנועת האקורדיון שאפיינה את המשק בשנה זו – עם הכניסה לסגרים, עלה שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה, וממילא גם הפער המגדרי. עם היציאה מהסגרים ובין הסגרים, הלך הפער והצטמצם, אם כי לא נסגר. במהלך השנה החולפת שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה נע בין 52.5% ל 58.5% מכלל דורשי העבודה.
נשים פגיעות יותר לתנודות אקורדיון הסגירה-פתיחה שמאפיין את שנת הקורונה והדבר בא לידי ביטוי בכך ששיעור דורשות העבודה שבחל"ת גבוה משיעור דורשי העבודה שבחל"ת. עם זאת, הסיכויים של גברים להיקלע לאבטלה ארוכת טווח גבוהים יותר. נתוני שירות התעסוקה מלמדים כי הן בפיטורים והן ביציאה לחל"ת שיעור הגברים הנמצאים באבטלה ארוכת טווח, קרי הגבוה מחצי שנה, הייתה גבוהה יותר לאורך כל חודשי שנת הקורונה.
שיעורן של אמהות לילדים מתחת לגיל 18, בקרב דורשי העבודה גבוה ב 20% מאשר שיעורם של האבות לילדים. המשמעות היא, מסביר ד"ר זהר, שכאשר מערכת החינוך נסגרת ולילדים אין מסגרות מי שבדרך כלל נאלץ להשגיח על הילדים הן האמהות. "הדבר מבטא בעיקר החלטה כלכלית, כאשר בן הזוג שמשתכר בשכר גבוה יותר הוא זה שימשיך לעבודה, בעוד בן הזוג שמשתכר בשכר נמוך יותר ושיעור התחלופה בין שכרו לבין הקצבה המשולמת לו גבוה יותר יממש זכאותו לדמי אבטלה ולרוב נשים משתכרות פחות מגברים."