1. סדרי העדיפויות
לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה, שווי הפטורים ממסים, כולל שלל הטבות המס למיניהן, נאמד נכון ל־2018 (השנה האחרונה שבה אושר תקציב) ב־67.5 מיליארד שקל. מדובר בסכום עתק, המהווה 22% מהכנסות המדינה ממסים.
מעת לעת, ולקראת כל שנת תקציב, נבחן ובצדק הצורך בביטולן של הטבות מס. רובן ניתנות לקבוצות לחץ, חלקן אינן מגיעות לאוכלוסיות הנזקקות, והכי גרוע - הן מגדילות את הפערים. אלא שיוזמות אלה קורסות כל פעם מחדש בגלל לחצים, שיקולים פופוליסטיים והיעדר משילות. אנשי המקצוע, ובהם רשות המסים, מכינים בכל פעם מחדש את המלצותיהם, אבל כשאלו מגיעות לדיון, מכבש הלחצים של קבוצות הלחץ והלוביסטים האפקטיביים שלהם מונע קידום מהלכים, כמו למשל ביטול הפטור ממע"מ באילת.
שר האוצר הקודם משה כחלון סירב בתוקף לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות, או אפילו את הפטור על הכנסות משכר דירה, אף על פי שאין להם שום הצדקה. אילו פטורים ממס ניתן לבטל בלי להוביל לרעידת אדמה מקומית?
מנהל רשות המסים ערן יעקב לא צריך להתאמץ במיוחד. ברשותו תוכנית מפורטת שניתן להפעילה בלחיצת כפתור. היא כוללת סדרת המלצות למלחמה בהון השחור תוך הסמכת המחוקק לקבלת פרטים על בעלי חשבונות חשודים. אחד הפטורים המיותרים הוא הפטור ממע"מ על פירות וירקות, שהיקפו נאמד ב־3.5 מיליארד שקל. זהו פטור מיותר, שכן גורמי מקצוע סבורים שהוא עלול לשמש כמכבסת מס. "בכל מקרה המע"מ לא מגיע לכיסו של האזרח", אמר לי בכיר ברשות המסים.
פטור פופולרי נוסף נוגע להכנסות משכר דירה של עד 5,100 שקל לחודש. פטור זה, שעולה לקופת המדינה 1.5 מיליארד שקל, מיטיב עם אספני הדירות ומדיר משוק הדיור את הזוגות הצעירים, שנאלצים להילחם על הדירות הפנויות מול המשקיעים. לאלה כאמור יש להוסיף את הפטור ממע"מ באילת, שעולה יותר מחצי מיליארד שקל, וכמחצית ממנו נשארת בכיסי הסוחרים.
פטור מתשלום מע"מ על קניות באינטרנט בסכום של עד 75 דולר, שעולה יותר מ־1.5 מיליארד שקל, הוא עיוות מרגיז במיוחד. הוא מקפח את סוחרי ישראל ויצרני כחול־לבן, ומעשיר את עלי אקספרס ואת סוחרי המזרח. אז מדוע לא ללכת בעקבות מדינות המערב ולבטל את הפטור המיותר הזה? בכוונה אני לא מונה כאן את ביטול או צמצום הפטור ממס על קרנות ההשתלמות, שהפכו להכנסה לכל דבר ועניין.
כאמור, עיקר הנהנים מהפטורים הם בעלי ההכנסות בעשירונים העליונים. המהלכים לצמצום הפטורים שמניתי יביאו לחיסכון בהוצאה תקציבית הנאמדת ב־10 מיליארד שקל. בכסף ניתן לעשות הרבה, אבל חובה לנצל את חלקו לצמצום פערים בחברה ולעידוד יציאה לעבודה. אתגר הגדלת מעגל העבודה חשוב במיוחד לנוכח סיום תקופת החל"ת בסוף החודש. שר האוצר המיועד אביגדור ליברמן צריך להחליט אם לאמץ את המתווה שגיבש ישראל כ"ץ להמשך התשלומים (אם כי בצורה חלקית) לגילאי 28 ומעלה.
יש כמובן שימושים נוספים לכסף. עובדים שהגיעו לגיל הפרישה ומעוניינים להמשיך לעבוד אינם רשאים כיום לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי אם הכנסתם הנוספת מהעבודה עולה על 6,100 שקל לחודש. מגבלה זו משאירה רבים בבית, אף על פי שצברו ידע עצום ושיש להם עוד הרבה מה לתרום. את התעסוקה ניתן לעודד דרך הגדלה נוספת בסכום מענקי העבודה (מס הכנסה שלילי), כדי לדרבן עובדים הנמצאים מתחת לסף המס.
לצד צמצום הפטורים, את חיסול הגירעון שאביגדור ליברמן מדבר עליו כל כך הרבה ניתן להשיג דרך מבצעים להעמקת הגבייה. אני לא מדבר על הצורך במתן חנינה למעלימי מס אלא על מהלכים רכים יותר. יש חברות ובעלי מניות שצברו רווחים של מיליארדי שקלים אך מסרבים לשחררם כל עוד המס על תשלומי דיווידנד מסתכם ב־33% (30% מס פלוס מס יסף). אם המס על הדיווידנד יופחת ל־25% או מתחת לכך, התמריץ לחלוקת הרווחים יגדל, והקופה הציבורית תגדל במיליארדי שקלים נוספים.
2. המאבק ביוקר המחיה
בביקורי השבועי במאפייה השכונתית הופתעתי לגלות ש"הדיל" שבמסגרתו קניתי עשר לחמניות טריות ב־20 שקל כבר לא קיים. בעודי מגיש את השטר הפתיע המוכר והודיע שהמחיר החדש עומד על 25 שקל. לזכותו ייאמר שבאופן חד־פעמי היה מוכן לספוג את העלייה, אך ביקש שבביקורי הבא אשלים את החסר.
ההתייקרות, שנעשתה ללא הודעה מוקדמת, היא פן נוסף של בעיית יוקר המחיה, אבל דוגמאות נוספות לא חסרות, וגם לא תירוצים: התייקרות חומרי הגלם, עלויות ההובלה, עלויות ייצור נוספות כמו שכר עבודה, חשמל ועוד. למרות זאת, יש רשתות קמעונאיות ש"סובלות" מאותן בעיות, אך במסגרת מערכת היחסים ארוכת הטווח שלהן עם הלקוחות היו מוכנות לספוג את העלויות.
אחת מהן היא קבוצת לאנדורה בבעלות איש העסקים ברק אברמוב, המחזיקה ברשת המסעדות ג'פניקה וברשת ההמבורגרים סוסו אנד סאנס, שהתחייבה השבוע שלא להעלות מחירים עד סוף השנה. "גם בתקופה של חוסר ודאות כלכלית, שקיים לא רק בענף המסעדות, הרשת נשארת נאמנה ללקוחותיה ותמשיך לתת את אותו מענה שירותי הכולל תפריט מגוון ועשיר מחומרי הגלם האיכותיים והטריים ביותר באותם המחירים", נמסר מהרשת.
אלא שעם כל הכבוד לג'פניקה, היא לבדה לא תצליח לשנות את תמונת העלייה ביוקר המחיה. כדי לבלום עליית מחירים חייבים להתמודד מול רשתות גדולות באמת כמו שטראוס, תנובה ורשתות חשמל ואלקטרוניקה. כדי לבלום את המגמה, הרשתות הקמעונאיות, כמו שופרסל או רמי לוי, שהבטיחו להילחם בכל כוחן נגד ההתייקרויות, חייבות להפגין שרירים מול היצרנים.
גם למועצה לצרכנות, האחראית על יוקר המחיה, יש מה לומר בנושא. בידי המועצה מספר כלים למאבק ביוקר המחיה, כמו פרסום סלי השוואת מחירים או עידוד יבוא מקביל, אך בינתיים היא נכשלה במאמציה לבלום את התופעה.
נראה שבתקופה הקרובה אין משפחה בישראל שלא תרגיש את גל העליות שבדרך, אבל יש דרכים להוזלת יוקר המחיה. הכוח נמצא לא רק בידי הרגולטורים אלא גם בידי הצרכנים עצמם. מחירי המזון גבוהים בעשרות אחוזים מהממוצע במדינות ה־OECD.
בנושא יוקר המחיה נהוג להתייחס בעיקר להיבט מוצרי הצריכה השוטפים. אבל חייבים לזכור שיוקר המחיה כולל גם את מחירי הדיור. מיטב המומחים מזהירים שללא טיפול מהיר בשוק, מחירי הדיור ימשיכו לעלות, וחלום הדירה של הזוגות הצעירים ילך ויתרחק במהירות רבה.
כדי שזה ישתנה, הגיע הזמן ששרי ממשלת השינוי ייכנסו לתמונת ההתייקרויות לפחות באותו מרץ שבו הנושא טופל על ידי שר האוצר לשעבר כחלון. את המאבק מוזמן להוביל שר האוצר המיועד ליברמן בשיתוף אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה המיועדת. כדי להצליח השניים חייבים לעבוד מאוד קשה. לא יהיו להם מאה ימי חסד אלא אולי מאה שעות חסד. כולם מחכים לשינוי של ממשלת השינוי.
3. אזהרת הסוכן
אריה אברמוביץ, נשיא לשכת סוכני הביטוח לשעבר, עדיין חי את הנעשה בשוק ההון והביטוח. הוא נחשב לאחד מסוכני הצמרת באזור הצפון ולפעיל מאחורי הקלעים בנעשה בקרב הסוכנים. "שוק הביטוח צמא לתחרות, אבל הוא סובל מריכוזיות יתר, ואני תומך בפתיחת הענף לתחרות", כותב אברמוביץ את תובנותיו בנייר עמדה שפרסם בימים אלה.
לדבריו, "מספר חברות הביטוח בישראל הצטמצם דרמטית במהלך השנים. אם בעבר פעלו 30 חברות בישראל, כיום נותרו רק 15 חברות, שברוב המקרים רכשו את שאר החברות. ארבע קבוצות ביטוח גדולות שולטות על 80% מהשוק. מאז שנת 2000 הוקמו בישראל מעט חברות ביטוח חדשות בכלל, ולא נרשמה אף כניסה של חברת ביטוח זרה. בכך נמנע לחץ תחרותי על החברות הקיימות ונמנעה כניסת טכנולוגיות ורעיונות חדשים לישראל. כדי לייצר תחרות - רשות שוק ההון והעומד בראשה צריכים לפעול במישורים הבאים:
"ליזום ולעודד את כניסתן של חברות ביטוח חדשות ובעיקר זרות לשוק בישראל. החוק אינו מאפשר כיום לחברת ביטוח זרה לפעול בישראל, ועליה להקים לשם כך סניף מקומי. חברות זרות גם ממעטות להתעניין ברכישת חברות ישראליות, מכיוון שהן נתקלות במחסומים רגולטוריים. יש לתת עדיפות לחברות וירטואליות הפועלות באמצעים דיגיטליים מבלי שיצטרכו להקים סניפים. לשם כך, רשות שוק ההון צריכה לקבוע כללים שקופים ולא מכבידים שיאפשרו לחברות אלה כניסה קלה ונוחה לשוק המקומי".
בהמשך נייר העמדה ממליץ אברמוביץ: "כדי לעודד את התחרות יש לאפשר לסוכן הביטוח העצמאי לבטח את לקוחותיו, לא רק בישראל אלא גם דרך חברות ביטוח במדינות ה־OECD, כפי שקיים בכל מדינות הארגון".
עוד ממליץ נשיא סוכני הביטוח לשעבר: "לעודד, ליזום ולהקל על חברות הביטוח לפתח מוצרי ביטוח חדשים שיענו על ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות ומגמות ההתאמה למבוטח. רצוי לפתח פוליסות ביטוח להקטנת הסיכונים שלהם חשופים המבוטח ובני משפחתו שיביאו להפחתת התביעות. מדובר בפעילות מונעת, כמו לדוגמה ביצוע בדיקות למבוטח בפוליסת בריאות שיתריעו על מחלות או על מוות, או חבילות מיגון לרכב ולבית שימנעו נזקים ותאונות דרכים".
בסיכום נייר העמדה וכצעד נוסף להגברת התחרות מציע אברמוביץ לחזק את מעמדו של סוכן הביטוח כערוץ פיננסי מרכזי המתחרה בבנקים: "האוצר חייב לאפשר לסוכן לשווק מוצרים פיננסיים שאינם נכללים ברישיונו כיום כמו מוצרי אשראי, משכנתאות, קרנות נאמנות ועוד. על הסוכן לרכוש ידע בתחומים אלה ולעמוד בדרישות הרגולטוריות הנדרשות. שינויים אלו יגבירו ללא ספק את התחרות בשוק הביטוח לטובת כלל המבוטחים".
המפקח על הביטוח באוצר ד"ר משה ברקת מודע לצורך בשינויים וברפורמות, והוא גם מוציא אותם אל הפועל. סביר שבמסגרת זאת הוא יתייחס גם לנייר העמדה של אברמוביץ.
4. העסקה של יו"ר ההסתדרות
במרץ 2019 נכנס ארנון בר־דוד לכורסת מזכ"ל ההסתדרות כמחליפו של אבי ניסנקורן. מאז נאלץ לתפקד כשברקע לא פחות מארבע מערכות בחירות לכנסת, שהביאו להקפאת המצב בתחום יחסי העבודה. עם הקמת ממשלת השינוי הוא מקווה ליצור מערכת יחסים ארוכת טווח עם שר האוצר. אין לו בעיה לעשות את זה, כי מבחינה פוליטית הוא נחשב למה שמקובל לכנות בעולם הכדורגל "שחקן חופשי". הוא הצליח להימנע מלהיות מזוהה פוליטית עם מפלגה מסוימת, אפילו לא עם העבודה.
"אני מברך על הקמת הממשלה החדשה. הציבור משתוקק לשקט ומצפה להקלה בפלונטר הפוליטי שנכפה עליו בשנים האחרונות. אני מקווה שממשלת השינוי תחזיק מעמד, כי אנחנו זקוקים ליציבות. יש לי תחושה שכולנו הולכים לתקופה טובה. צריך לעצור את המחלוקות ולהתחיל לנהל מדינה מחדש", אומר בר־דוד.
מה צריכה הממשלה הזאת לעשות בעיניך כיו"ר ההסתדרות?
"יש הרבה מאוד דברים ואתגרים. ראשית, צריך לאשר תקציב מדינה עם חזון כלכלי, הכולל את קידום את התחבורה, החינוך, הרווחה ומערכת הבריאות המצוינת שיש לנו. למרות סימני השאלה, אני אופטימי לגבי המשק. אני מעריך שהוא יטוס קדימה לקראת המחצית השנייה של 2021. אני רק מקווה שהפוליטיקאים לא יפריעו לניהול הכלכלה. יש רגולציה שחייבים לבלום, ואני בטוח שגם המצב בתחום זה ישתפר".
האם אתה לא חושש שחלק ממרכיבי הממשלה, כמו ימינה, יצמצמו את העבודה המאורגנת ויובילו להגבלת זכות השביתה?
"אני נמצא כרגע במצב 'על־מפלגתי', ואין לי אינטרסים או זהות פוליטית מול מפלגה מסוימת. אני מקווה לעבוד בשיתוף פעולה עם שר האוצר החדש אביגדור ליברמן. כבר יש בינינו החלפת מסרים, ואנחנו רואים עין בעין הרבה נושאים. אני בטוח שנסתדר גם עם בנט ושקד. בסופו של דבר צריכים להיות פרקטיים כדי לקדם את המשק תוך שיתוף פעולה בין כל הצדדים. ההסתדרות היא גוף מאוד חזק, ואני אופטימי גם בנוגע ליחסי העבודה. כמו שידעתי להסתדר מצוין עם נתניהו, אדע להסתדר עם כל פוליטיקאי אחר. אבל אם מישהו ירצה לפרק פה את המרקם העדין, אני אומר לו בבקשה, לא כדאי לך להתחיל לריב איתי. אם רוצים ללכת אחורה בתחום יחסי העבודה, אנחנו יודעים גם ללכת אחורה. יש מספיק בעיות במדינה שצריך להתעסק איתן עוד לפני שמתעסקים עם ההסתדרות".
בניגוד לקשר שלך עם נתניהו וליברמן, הקשר שלך מול ישראל כ"ץ כמעט לא היה קיים. מה קרה ביניכם?
"כמו שציינתי, עם ליברמן אני כבר מחליף מסרים ואנחנו רואים עין בעין את מצב המשק. אבל אני מודה שלא הייתה לי כימיה מול כ"ץ. הוא התרגל לעבוד לבד, ומבחינתו הכל היה אני ואני ואני. הוא רצה לקחת את כל הכותרות לעצמו, והוא לא באמת הבין איך עובדים בשיתוף ההסתדרות. יחסי העבודה מולו לא היו קיימים. הוא התרגל לנורמות בתפקידו כשר התחבורה, וחבל. התוצאה הייתה פירוק משרד האוצר המפואר, וכעת צריך לשקם אותו. ההתנהלות של כ"ץ גרמה בעצם לפגיעה במשק, כי בהרבה תחומים לא הייתה עבודת מטה מסודרת.
"להסתדרות הייתה תרומה חשובה לקידום יחסי העבודה ולקידום הרפורמות שנעשו בנמלים, במקורות וברכבת ישראל. צריך לזכור שהעובדים באים לעבודה ולא למלחמות. כשמישהו יעז לפגוע בעבודה המאורגנת, נדע גם לעלות על בריקדות".
למרות כל החששות אתה מגלה אופטימיות מפתיעה.
"בהחלט כן. עוד לפני שפוגעים ביחסי העבודה יש הרבה מה לעשות: לאשר תקציב ולחזור לקדם את החינוך, הבריאות ואת ההכשרות המקצועיות. בתחומים אלה אנחנו רחוקים ממדיניות ה־OECD. אני אופטימי, כי המשק חזק ויש לנו עובדים חרוצים מאוד. ההייטק בישראל הוא מהטובים בעולם. אני תומך בהכנסת מערכות דיגיטליות מתקדמות למגזר הציבורי. הקורונה לימדה אותנו הרבה דברים, כמו עבודה מהבית, וחלק מהשינויים כדאי לאמץ".
אם תהיה עסקת חבילה במשק, מה תהיה תרומתה של ההסתדרות?
"אני לא מתנדב לתרום, אבל אם יהיה לי שר אוצר כשותף לדרך, נדע לעשות דברים משותפים ונקים שולחן עגול להעמקת שיתוף הפעולה. אני מגלגל רעיונות בשיתוף דובי אמיתי מארגון המעסיקים. מדברים על קיצור שבוע העבודה והעלאת שכר המינימום. נעשה צעדי חירום כפי שנעשו במשבר של 84'. נסייע בהורדת עשרות מיליארדי שקלים מהגירעון, אף שלהסתדרות אין תוכנית סדורה איך עושים את זה. בניגוד להיעדר השיח היום, בשיח נכון אפשר לעשות הרבה שינויים. אין הסכמי שכר במגזר הציבורי משנת 2018. בעסקת החבילה ב־1984 הייתה הקפאת שכר, וההסתדרות נתנה את הסכמתה. למרות האינפלציה הגבוהה מאוד, לא ניתנו תוספות יוקר, והשכר נשחק. גם כעת אפשר לשקול מהלך דומה. אבל לא נסכים להוריד שכר בשום פנים ואופן. עיקר הפגיעה יהיה במעמד הבינוני, ופגיעה בכוח הקנייה עלולה להחזיר את המשק למיתון".
מה תדרשו בעסקת חבילה עם הממשלה החדשה, אם זו תתגבש?
"ראשית, חייבים לסייע לאזרחים שאין להם פנסיות וקצבאות זקנה. ליברמן רואה את זה עין בעין כמוני. אני רוצה להמשיך לקדם את התעסוקה דרך רפורמות שיניעו קדימה את המשק. אני מציע להעלות את שכר המינימום מ־5,300 שקל לחודש ל־6,000 שקל לחודש על פני שלוש שנים. אני רוצה לקצר את שבוע העבודה במשק מ־42 ל־40 שעות, כי שבוע העבודה בישראל נחשב לארוך ביותר מבין מדינות ה־OECD. והדבר הכי חשוב שאני רוצה לקדם הוא התוכנית לסוף שבוע ארוך. פעם בחודשיים לאורך כל השנה יהיו שישה סופי שבוע ארוכים משישי כולל יום ראשון. יש דיבורים על כך עם המעסיקים, ואני מאוד אופטימי".
האם אתה עדיין בקשר עם אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות ושר המשפטים הקודם, שנעלם מהמפה?
"אני בהחלט בקשר איתו. הוא שותף, אבל קודם כל חבר שלי ואני מעריך אותו מאוד. היום הוא מנהל את העניינים הפרטיים שלו. לדעתי הוא עשה טעות כשפרש מכחול לבן ואמרתי לו את זה. אבי היה צריך להמשיך ולשמש גם היום בתפקיד מוביל. יש מצבים פוליטיים מאוד מורכבים, אבל לצערי אבי קיבל את ההחלטה הלא נכונה".