אמאלה, אני אמא כבר תשע שנים. זה לא יכול להיות. מסתכלת על הגבר הקטן שלי. "איך חלפו להן ביעף תשע שנים?" מהרהרת לעצמי.
לא מבינה. בכל יום הולדת של עילי, אריה שלי, אני מרגישה שנוספה לי שורה בקורות חיים. אולי כי זו העבודה שאני דבקה בה הכי הרבה שנים, יותר מכל עבודה שעבדתי בכל ימיי. ויכול להיות שבגלל זה אני יחסית טובה בה, כי אין לי ברירה.
אני לא יכולה להתפטר או לברוח, או פשוט לצאת לחל"ת. זה לא יכול לקרות. אז אולי מהמקום הזה של חוסר ברירה אני מביאה את עצמי למקום נכון.
זה לא שאני חושבת שאני מצטיינת בתפקידי. להפך. אני כל סופו של יום אני עושה "תצוגת תכלית" לנפשי ונקודות השיפור עולות על נקודות השימור. אבל דווקא בגלל שאני רוצה להשתדל יותר ולהצליח יותר מהיום שקדם לו, אני עושה מאמצים כבירים לעלות בסולם הניסיון. זה ממש לא קל או פשוט. אבל אני נושמת עמוק ועושה מאמצים. להיות אמא טובה יותר. סבלנית יותר. סובלנית יותר למתרחש.
ולרגל המאורע של יום ההולדת שחל לפני מספר ימים, טור זה מוקדש לו. לבני. לבננו. עילולי. אני מרגישה כאילו כל יום אתה נכנס מחדש לגיל ההתבגרות. לא כי הוא באמת חל עליך כרונולוגית, אלא משני טעמים אחרים. קודם כל כי פיזית אתה גבהת בשנה האחרונה ומעבר לכך, ולא פחות חשוב, התעלית על עצמך מבחינה מנטלית בכל כך הרבה מובנים.
בחצי שנה האחרונה, מאז שאורי נולדה, אתה האח הגדול המדהים בעולם. כאילו כל החיים חיכית לסיבוב הפרסה הזה, שהרמזורים יעבדו ויהיה שלט שמסמן את הדרך ושאמא כבר תמצא אור ירוק לזוגיות. וכשמצאתי את החסון, לא היה מאושר ממך. הכמיהה שלך למשפחה גדולה התממשה והתממשקה עם חייך.
וכאילו כמו סיפור בהמשכים, אני לומדת את ההורות מחדש איתך. דרכך. כל פחד או חשש מתגמדים לי כשאני מסתכלת אליך. לכיוונך. אני מרגישה אותך מסתכל עליך במבטך הנבון וכמו אומר לי "אמא, עברת את זה איתי. קטן עלייך".
האופן שבו אתה מדבר אל אורי, שר לה, מסביר לה את החיים דרך עיניך המבריקות ומוחך היצירתי, גורם לליבי לרקוד במחולות שיכורים מאושרים. אני מתמלאת גאווה כל הזמן מולך, איתך.
אתה מאתגר אותי. אני חייבת להיות הגרסה הכי משופרת של עצמי בהיותי אמא לשניים. וגם כשאני חסרת סבלנות או עייפה אתה מלטף את ידי ומרגיע אותי:" אמא הכל בסדר. אני אכין לך קפה ותירגעי". לעתים אני מרגישה שאתה המבוגר האחראי. לפעמים בא לי להתרפק בזרועותיך.
הדינמיקה שלנו כעת שונה. זה לא רק אתה ואני מול העולם. יש גם את אבא ליאורי. שהוא אבא נוסף עבורך. וביחד נעבור את הכל. ועדיין, אני מרגישה שמשהו בקשר שלנו הוא כל כך ייחודי, כשרק במבט אנו מבינים זו את זה. בלי לומר מילה.
אני רוצה שתשנן לך שלא משנה מה, העולם בכף ידך ואני כאן לעזור לך להגשים כל שתבקש. גם אם יהיה לא פשוט. בעיקר כשיהיה לא פשוט.
החיים הללו לעתים סבוכים. תזכור שאני כאן להתיר את הקשרים העבותים ולחזק את הקשרים הטובים הקיימים. מזל טוב בני האהוב. תודה על המתנה הגדולה ביותר בחיי שהענקת לי לראשונה. להיות אמא. אמא שלך. כמה זכיתי. מבטיחה להמשיך לשאת בתואר בכבוד.