ילדה שלי, כמעט שנה של חיים חדשים שהגיעו אליי. האירו את ביתנו. הריון שציפינו לו בכיליון עיניים, והגיע במלוא הדרו והקאותיו, כל בדיקה שקירבה אותנו לרגע המיוחל. הרגע בו תהיי בחיקי.
לידה היא מנעד של רגשות שאף אחד לא מכין אותך אליו כמו החיים אחרי; בכי, כאב, רעידות בלתי נשלטות, עוד בכי, לחיצה, שמחה מתפרצת וכל כך הרבה אושר. אושר מסוג אחר. כזה שלא חווית מימיך.
אושר שטומן בחובו גם חרדה והלם והרצון להיות האמא הכי טובה, למרות שאין מושג בעצם מה זה להיות הכי טובים. כי כל מה שאעשה עבורך יהיה הכי טוב מבחינתי. גם אם הוא לא יהיה מושלם.
אורי שלי, את לימדת אותנו להרכיב את היחסים במשפחה לכדי משהו אחר. את הסברת לי את חשיבות הביחד והדגשת לי למה טוב גם לבד. כי אני צריכה זמן לעצמי. את גרמת לי לאהוב יותר את אבא ואת אחיך המהמם.
למרות שכבר חשבתי שאי אפשר ללמד אותי כל אהבה. כי הלב שלי כל כך פתוח, אז כמה עוד הוא יכול לגדול? והוא גדל. הוא גדל והתמלא חרדות ופחד, שלא אעמוד בציפיותייך. שהן בעצם ציפיותיי. וכשהבנתי זאת נרגעתי מעט. וכל שלב בהתפתחות שלך הביא אותי להתפתחות גבוהה יותר עם עצמי.
וכל בכי שלך גרם לי לבכות קצת על עצמי ולשאול האם אני טועה בדרך. האם אני יכולה לעשות משהו טוב יותר, בצורה מוצלחת יותר. הרצון להיות אמא קולית ומגניבה לעתים צלח יותר. לעתים פחות. כשחזרתי להתאמן, בשילוב רגשות האשם התמידיים שליוו, הבנתי שאני נותנת לך דוגמה, דוגמה לעשות מה שנכון וטוב לך. שזה מסר לחיים.
כדי להיות טובה לאחרים את צריכה להיות טובה לעצמך. הרבה דברים קרו בשנה הזו בזכותך אוריקי. למדתי לשחרר קצת. מתפיסות, ממחשבות, מאנשים. למדתי לבוא נקיה בלי דעות קדומות.
את לימדת אותי להבחין בין עיקר לתפל. בין ממש חשוב ללא חשוב בכלל. את הראת לי ביופייך ובעדינותך כמה החיים שבריריים וכמה צריך להודות על כל צעד ושעל בדרך. אני מאחלת לך שתמשיכי להיות המצפן שלי. שתהיי בריאה, מאושרת ושמחה.
שהעולם ימשיך ויתפתח ויהיה טוב יותר שאת נמצאת. שהאנשים יהיו יותר טובים איש לרעהו. את בהחלט יכולה ללמד את האנושות מהי חמלה ומתיקות אינסופית, מהו טוב לב טהור וצחוק מתגלגל על הלשון. אוהבת אותך לעד. מזל טוב אור גדול שלנו.
אמא, אבא ואחיך הבכור תמיד כאן. לאהוב, לחבק, לתמוך ולהאיר עבורך את השמיים.