בפרק השלישי של העונה הראשונה של הסדרה האמריקאית הידועה “סיפורה של שפחה", אומרת הגיבורה ג’ון אוסבורן: “כשהם שחטו את הקונגרס, לא התעוררנו; כשהם השעו את החוקה והטילו את האשמה על טרוריסטים - עדיין לא התעוררנו. הם אמרו שזה יהיה זמני. שום דבר לא משתנה מיידית".
הפגנת ארגוני הנשים נגד הרפורמה המשפטית: "סכנה ממשית לזכויות נשים בישראל"
אחת ולתמיד: המומחים קובעים האם הרפורמה המשפטית תועיל או תיפגע בישראל?
זה גם המסר של הנשים שעומדות מאחורי מיצג השפחות בגלימות אדומות שהפך בשבועות האחרונים לחלק בלתי נפרד מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית. “מיצג השפחות מפחיד אתכן? בצדק", אומרות כמה מהן כעת. “אנחנו כאן כדי להתריע מפני הדרה ורמיסת זכויות נשים".
“החופש הוא לא דבר מובן מאליו, לאנשים משתנים החיים בשניות", אומרת ליעד סואץ־קרני, אחראית שטח בתנועת “בונות אלטרנטיבה" שעומדת מאחורי המיזם, קפטנית נבחרת ישראל בכדורסל לשעבר ומאמנת מנטלית בהווה.
“בעבר אמרו לי 'אתן מגזימות, זה לא יקרה פה', אבל אף אחד לא יכול להבטיח לי את זה. זה קורה בכל העולם שהחיים משתנים, ונהיה פתאום חשוך. ובגלל זה המיצג עשה כזה אימפקט, כי שמנו לציבור מראה של העתיד הקרוב או הרחוק מול העיניים. אנשים מרגישים שזה מערער אותם, פותח מחשבה ורגש. פתאום הם מרגישים שזה בעצם לגמרי יכול לקרות פה ולהיות אמיתי".
במסגרת המיצג צעדו המשתתפות בשבועות האחרונים בערים מרכזיות כמו תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע, הרצליה וכפר סבא, לבושות בגלימות אדומות, חובשות כובעי צדף, הולכות בדממה, בידיים שלובות, ומרכינות ראש כסמל לדיכוי שמציגה הסדרה. המיצג שלהן זכה לסיקור נרחב בתקשורת בארץ ובעולם, ואף זכה להתייחסות של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, שעל פי ספרה “מעשה השפחה" (1985) נוצרה הסדרה. אטווד רטווטה ציוץ בטוויטר שבו נכתב, לצד כתבה ותמונה מההפגנה: "יותר מ־20 שפחות הזכירו ל־100 אלף הישראלים שהפגינו נגד הרפורמה המשפטית, מה יכול לקרות כשקבוצה של גברים דתיים וקנאים משתלטת על השלטון".
“ברור שזו נקודת קיצון, אבל היא כבר לא נראית כל כך קיצונית", אומרת סואץ־קרני. “לפני שנה אנשים צחקו עלינו, והיום זה נראה להם פתאום אפשרי וזה הכוח של המיצג. בהפגנה הראשונה ברחוב קפלן בתל אביב עלו נואמים זה אחר זה, ופתאום הבנו שאף אחד לא מדבר על זכויות נשים. שם הרגשנו מחויבות להעלות את הנושא. הראשונות להיפגע יהיו נשים, הן הראשונות שיפרידו להן את האוטובוסים וידירו אותן. וברגע שההדרה תהפוך לחוקית, וברגע שבג"ץ לא יוכל להגן עלינו, זה יהיה תחילת הסוף כמו באיראן או באפגניסטן, ולא נוכל להילחם בזה כבר".
המיזם החל כרעיון פרוע שנזרק לאוויר במפגש של “בונות אלטרנטיבה", המגדירה עצמה כתנועה א־פוליטית, א־מפלגתית וחוצת מגזרים, שבה פעילות חילוניות, חרדיות, ימניות, ערביות, במטרה לקדם זכויות נשים. משם התגלגל הרעיון לצעדה של 20 נשים בירושלים, והפך בתוך כמה שבועות למפגן מרשים של 150 נשים במספר מוקדים בארץ. הכל מתארגן בוואטסאפ, בהתנדבות מלאה, ובמימון פעילות התנועה. הן החלו בקבוצת וואטסאפ אחת, ואילו כיום ישנן 15 קבוצות של משתתפות בכל רחבי הארץ. בימים האחרונים אף התקיים מיצג דומה של ישראליות בסן פרנסיסקו.
“מישהי זרקה את זה, ואמרנו: רעיון נחמד, נקסט. אבל החלטתי שלא מוותרים ושתי נשים התנדבו למשימה, ומשם זה התגלגל בעוצמה מטורפת", מספרת הדס רגולסקי, עיתונאית, עורכת, פעילה חברתית ודוברת “בונות אלטרנטיבה" בהתנדבות.
איך עובדת האופרציה?
“אנחנו לא יודעות מי יגיעו. אין משתתפות קבועות. פתחנו קבוצות וואטסאפ והתחלנו לשלוח עדכונים, וזה עבר מפה לאוזן. זה התפוצץ גם בתקשורת וקיבלנו מבול פניות. פתחנו עוד המון קבוצות ושלחנו סקר: ‘מי יכולה לבוא ביום שבת בשעה 15 לדיזנגוף' למשל. בשבת האחרונה נענו לקריאה זו 150 נשים".
עוד מישהו מממן את זה מלבדכן?
“אף אחד. אנחנו מתניידות לבד, קונות מכספנו את הגלימות, הדלק עלינו, אין לנו שום מימון. יש כרגע גיוס המונים, אבל הכל בהתנדבות מלאה. שמנו כסף על שלטים, עיצוב וכו’. גם משרד אין. כשיש ישיבה, אנחנו מבקשות ממישהי שתפנה משרד עבורנו".
מחיאות כפיים
הסדרה “סיפורה של שפחה" מציגה עולם דיסטופי שבו נשים ברפובליקת גלעד מנושלות מכל זכויותיהן והופכות לשפחות. בין היתר, נכפה עליהן ללדת ילדים עבור נשים שאינן יכולות להרות. מתנגדות המשטר נתלות על החומה או נשלחות לעבודת פרך באחת המושבות. המבקרים של הסדרה טענו כי היא לא עושה שירות לפמיניזם ומציגה אלימות פורנוגרפית. הסדרה הפכה משמעותית ומדוברת יותר לאחר העברת החוק נגד הפלות בארצות הברית.
“'סיפורה של שפחה' הציגה מציאות שהייתה נראית דמיונית בזמנו והופכת למציאותית מאוד כיום", אומרת מירב כהן־מור, יועצת אסטרטגית ומנהלת קהילות, שהצטרפה למיצג לפני חודש. "המיצג הוא שיקוף מאוד עצוב וכנראה מאוד נכון של המצב שאנו עלולות להגיע אליו אם המהפכה המשפטית תעבור. כבר כיום נשים לא מיוצגות במוקדי קבלת החלטות וסובלות מאפליות נקודתיות.
"החקיקה ברפורמה תפגע בשלב הראשון בזכות השוויון באופן כללי ובנשים: הדרה במקומות ציבוריים, הגבלה על חוגים אקדמיים, הגדלת הכוח של בתי הדין הרבניים. נכון, ישראל עדיין לא שם, אבל היא לחלוטין עלולה להפוך להיות. אולי לא נלבש גלימות, אבל הפגיעה בחופש שלנו, בביטוי שלנו ובבחירה היא הכיוון המסתמן. אנו מעבירות את המסר בלי הרבה מילים, בראש מורכן, הכובע מצמצם את שדה הראייה ואסור להביט ימינה או שמאלה. זו מחאה שקטה ועוצמתית, שמעבירה בתמונה אחת את הפחד שלנו".
רוב התגובות ברחוב למיצג הן אוהדות ותומכות, אם כי ישנן גם תגובות פוגעניות. בשבת האחרונה יצאו נשות המיצג בפעם הראשונה לצעוד לבד בכיכר דיזנגוף בתל אביב, ולא כחלק מהפגנה. “בזמן שהתלבשנו, זרקו עלינו ביצים מאחד החלונות", מספרת כהן־מור. “אחד הכללים הוא שאנחנו לא מתעמתות בשום אופן, אז פשוט עברנו מקום. מעבר לזה, התגובות תומכות מאוד, מחיאות כפיים, חלק הצטרפו לצעדה. במצעד הראשון בקפלן היה קשה לפלס את הדרך, ובפעם האחרונה כבר לא היינו צריכות לבקש. אנשים מזהים ומפנים את הדרך כשרואים אותנו".
הנשים שמשתתפות במיצג מגיעות מכל המגזרים, מכל הקשת הפוליטית. ההשקפה הפוליטית לא רלוונטית עבור המארגנות. “כולן מבינות שהדבר הזה הולך לפגוע בנו", אומרת כהן־מור. “צועדות המון נשים בכירות שלא יכולות להביע את עמדתן בפנים גלויות וחוששות שיפגעו בהן עסקית או מקצועית. מתחת לכובע הן צועדות איתנו ובוכות. המון נשים אומרות: אני לא יכולה להסתובב בקפלן עם דגל בגלל הפוזיציה, וזה המקום להביע את המחאה שלי. יש דתיות, צעירות ומבוגרות, מניחה שגם ליכודניקיות. אנחנו לא שואלות".
זו לא חוויה פשוטה להשתתף במיצג, והצועדות עוברות הכנה קצרה לקראתו. “מי שצועדת לא מדברת, לא מרימה את הראש ולא רואה לאן היא הולכת, ולכן יש אחת שמובילה", מסבירה כהן־מור. “מתחת לגלימה את מרגישה שאיבדת את עצמך, את האישיות שלך. אסור לך להיישיר מבט, לדבר, את צריכה לעשות בדיוק מה שאומרים לך. להיות בשקט מוחלט, לא להגיב לקריאות מסביב. לאבד את עצמך. חלק חוות פחד וייאוש עמוק. זה ממחיש להן את הסכנה".
“במיצג בכפר סבא הייתה חוויה מטורפת: המראה היה כמו של ים סוף נפתח מולך", מוסיפה סואץ־קרני. “אנשים זזו, מחאו לנו כפיים ופינו את הדרך עם דגלי ישראל משני הצדדים".
אתן באמת חושבות שישראל עלולה להפוך לרפובליקת גלעד?
“אנחנו עושות את זה לא כי אנחנו חושבות שאנחנו בגלעד", אומרת מורן זר־קצנשטיין, מייסדת “בונות אלטרנטיבה" וממובילות מחאת הנשים. “אלא כי חשוב לנו להציב תמרור אזהרה. כבר כמה שבועות אנחנו רואות הצעות חוק שמדברות על כך שהפרדה היא לא אפליה. החשש הוא שכל חוק דרקוני נגד נשים יעבור בחסות פסקת ההתגברות, ולא נוכל לפנות לבג"ץ. יש כאן הצעות חוק קונקרטיות מחד, ובמקביל מהלכים לפגוע בכוח של בג"ץ שעומד לצד נשים ומיעוטים בנושא זכויות".
סואץ־קרני: “אם מסתכלים על תמונות מאיראן של 1977, לפני המהפכה האסלאמית, אנשים שם נראים כמונו, עם בגדי ים בחוף. שנתיים אחר כך נשים שם כבר היו מופלות ונרדפות וסגורות בבית. כשהן התרעמו, אמרו להן: ‘תסמכו עלינו’, ו’אנחנו נשמור עליכן’, שזה בערך מה שאומרים לנו עכשיו. יציאה מדיקטטורה, אחרי שהחוקים קיימים בשטח, היא רק בכוח הזרוע. האיראנים חיים עדיין בחושך, אז למה שכאן זה יהיה שונה?".
נגמרו הגלימות
המתקפות על המיצג לא איחרו להגיע. בין היתר, ח"כ שמחה רוטמן, ממובילי הרפורמה, יצא נגד הפעילות בשידור חי, וברשתות החברתיות נשמעים קולות בעד ונגד. “אנשים כמו אבי מעוז ובצלאל סמוטריץ’, שאומרים בגדול שנשים טובות רק כדי ללדת ולא רוצים אותנו בצבא ובתפקידים בכירים - אלו הם סמני ההקצנה הגדולה", אומרת סואץ־קרני.
“אנחנו ערות לביקורת, והמיצג נראה לחלק מהציבור מעט מבהיל, אבל זה דימוי, ואנו חוששות שהמציאות תהפוך ללא כל כך בדיונית לאחר שקראנו את הצעות החוק וההתבטאויות המפלות של חברי הקואליציה", אומרת רגולסקי. “הדימוי מייצג שלילת סמכויות מנשים וצמצומן במרחב הציבורי ובצומתי קבלת החלטות".
מה שבטוח, אל תבנו על תחפושת הכוללת גלימה אדומה לפורים הקרוב. לדברי הצועדות, נגמרו הגלימות בכל רחבי הארץ. בימים אלה יוצאת התנועה בפרויקט גיוס המונים שיסייע להמשיך את המיצג ופעולות נוספות. “יש כאן תנופה סופר־משמעותית, שמניעה נשים לפעולה ומייצרת התעוררות אדירה בכל הארץ", אומרת זר־קצנשטיין. “אז לא, אנחנו לא בגלעד, אבל אנחנו לא רוצות להתעורר שם מאוחר מדי ולגלות שנלקחו מאיתנו זכויות".
“בתור ציונית גאה אני שואלת את עצמי: האם אסכים שהבת שלי תגדל עם פחות זכויות וצמצום אפשרויות רק כי היא נולדה בת?", מוסיפה סואץ־קרני. “המציאות הזו לא יכולה להתקיים בעיניי. גם אם ננצח בסיבוב הזה, המחלוקות הגדולות בין מחנות הדמוקרטיה והדיקטטורה כבר נגלות לעין, הכל בחוץ וזה מה שמפחיד את כולם. אני לא זוכרת כזה משבר במדינה, ואתה לא יכול להיות על הגדר בזמן כזה, אתה חייב לגבש דעה ולבחור צד. כי אין חצי דיקטטורה וחצי דמוקרטיה".