הקריירה הפוליטית של קרן ברק, מי ששימשה כחברת כנסת מטעם הליכוד בכנסות ה־21 עד ה־24 במשך פחות מארבע שנים, הייתה סוערת, אבל גם יעילה מבחינת הישגים פרלמנטריים: לזכותה נזקפים בין היתר התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שזכה לכינוי חוק שירה איסקוב, שאותו העבירה בוועדה למעמד האישה בעיצומה של הקורונה. הוא מסיר אפוטרופסות מהורה שהואשם ברצח, ניסיון רצח או אונס של בן משפחה; הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני למניעת אלימות במשפחה, והתיקון לחוק פקודת מס הכנסה. בפריימריז האחרונים בליכוד לא נבחרה ברק למקום ריאלי, אך מבחינתה היא טרם אמרה את המילה האחרונה.
"אני מאוד מתגעגעת לפוליטיקה", היא מודה. "התרומה שלי, בפרט זו הנוגעת לחקיקה בעניין אלימות נגד נשים, הייתה ייחודית. אני לא רואה הרבה אנשים שנכנסים לנעליים הללו. אני חושבת שזה היה קול שמאוד חשוב להשמיע בפוליטיקה, וכרגע לצערי הרב הוא פחות נשמע. מעבר לזה שאני ברמה האישית רוצה להיות שם כדי להשפיע. קול כמו שנתתי חסר היום".
חוק האיזוק האלקטרוני, שעבר בקריאה הראשונה בכנסת הקודמת ונועד לסייע לנשים וילדים לצאת ממעגל האלימות, נתקל בלא מעט קולות של התנגדות. "כיום מרחיקים נשים וילדים למקלטים, הם לא במסגרות ולא בעבודה, במקום להרחיק את הפוגע", אומרת ברק. "הכוונה בחוק היא ששופט יוכל לפסוק איזוק אלקטרוני למי שריצה עונשים בכלא על עבירות אלימות או על מי שחוזרים ומפירים צו".
בימים אלה החוק עדיין שוכב וממתין כדבריה למישהו שימשיך את החקיקה. "לא ידעתי שאני לא אבחר, ואחת התוכניות שלי לכנסת הנוכחית מתוקף דין הרציפות הייתה להמשיך את החקיקה", היא אומרת. "אני מאוד מקווה שיימצאו האנשים שיעשו את זה".
איך את מרגישה כאישה ביחס לכנסת הנוכחית, שיש בה מיעוט נשים גם בממשלה וגם בליכוד?
"זה פספוס גדול. קודם כל שיטת הבחירות הפנימיות בתוך הליכוד עשתה נזק גדול למספר הנשים. אני התרעתי על כך מבעוד מועד".
דיברת עם ראש הממשלה נתניהו וביקשת ממנו שריונים?
"ביקשתי כמה דברים עוד לפני כן. לפני הפריימריז התרעתי ששיטת שריוני הנשים בתחתית הרשימה תביא לכך שיהיו פחות נשים ברשימה. לצערי הרב, לא הקשיבו לי. רצו לפנות יותר מקום ברשימה הארצית, וזה הוביל לכך שיש פחות נשים, ושנשים נלחמות זו בזו במקום לפרגן זו לזו. זו תוצאה רעה מאוד למדינה בסוף. את הפנייה הנוספת לנתניהו עשיתי אחרי תוצאות הבחירות. ביקשתי ממנו לפנות חלק מהמקומות המשוריינים לקידום נשים כדי לתקן את העיוות שנוצר, אבל לצערי זה לא התקבל. פספוס עצום".
את מרגישה ששילמת מחיר בכך שהתעסקת בעבודה פרלמנטרית במקום בדברים אחרים?
"אני שלמה עם הכהונה שלי ועם הדרך שבה בחרתי. אני חושבת שהייתי קול בולט בהרבה מאוד תחומים, כולל הקול הליכודי האותנטי. הופעתי הרבה בתקשורת והגנתי לא פעם על דרך הליכוד וגם על העומד בראשה כשהיה צריך, ואנחנו ביחסים מצוינים. רק לפני שבועיים ישבתי עם ראש הממשלה נתניהו לפגישה ארוכה. אני מאוד מעריכה אותו ואת תרומתו למדינה, אבל כפוליטיקאית בחרתי להתמקד בעבודה פרלמנטרית. הייתי גם בוועדות בתחומי נשים וגם יו"ר השדולה למען עסקים קטנים ובינוניים, ויו"ר הוועדה לעסקים קטנים ובינוניים. הייתה לי שם תרומה עצומה".
שערים פתוחים
ברק, 50, נולדה וגדלה בחיפה. במהלך כהונתה היא עסקה בקידום נשים לא רק בתוך הכנסת, אלא גם מחוצה לה, כשליוותה את מאבק הטנקיסטיות ובג"ץ הלוחמות, כמי ששירתה בצה"ל כמדריכת חי"ר, מ"כית טירונים ומפקדת נגמ"שים. "אני חושבת שבנות שיש להן את הנתונים הבסיסיים, הפיזיים והמנטליים, ושיש להן מוטיבציית שיא - יכולות להתגייס לתפקידי לחימה, וכל השערים צריכים להיות פתוחים. נשים כאלה מנצחות בכל מלחמה, הרבה יותר או לפחות בצורה שווה לכל גבר שנכנס לתפקיד כזה בלי שהוא צריך להילחם עליו. כל חיילת כזאת היא כוח עזר משמעותי שבזכותו מנצחים במלחמות".
הראיון הזה מתקיים על רקע המחאה נגד הרפורמה המשפטית, שיש הטוענים שתפגע גם בזכויות נשים. את מזדהה עם זה?
"מדובר בשני דברים שונים לחלוטין. אין קשר בין הרפורמה לזכויות נשים. אני לא אתמוך בשום פעולה שתוביל להדרת נשים או להפרדת נשים. זו לא דרכה של הליכוד, ולכן זה לא על הפרק. זה לא עלה על סדר היום. החוק המקומם שהציע לקנוס נשים על לבוש בכותל נגנז בדיוק שעתיים אחרי שהוא עלה, וטוב שכך. אנחנו מפלגת שלטון שרוב העם מצביע לה, ואנחנו ליברלים ומייצגים את הרוב שכולל נשים. אסור שניתן יד לדברים האלה".
אז הכל ספינים?
"אני לא רואה את זה קורה כרגע. היו המון הפחדות, אבל הפחדות הן של האופוזיציה ושל מי שהפסיד בבחירות. בגלל שזה הפחדות, לא נתקרב לשם ונתחיל להגיב על דברים שלא קרו. אעמוד בראש אם אחשוב שדברים כאלה יקרו לנשים, כדי שהם לא יקרו. לגבי הרפורמה המשפטית, קשה לי מאוד לראות את המפגינים. בסוף רובם אנשים אחלה, מלח הארץ. מפחידים אותם, הצליחו באמת לגרום להם לחשוב שאנחנו הולכים לדיקטטורה, מה שאינו נכון. פשוט מנסים לשנות את שיטת המשפט ולהחזיר אותה לפרופורציות שהיו לפני 25 שנה, לפני ההפיכה המשפטית של אהרן ברק. מנסים להחזיר את הגלגל אחורה. אני חושבת שרוב הציבור וגם רוב נבחרי העם חושבים שצריכה להיות רפורמה במערכת המשפט. לסיפור הזה יש קונצנזוס גם בעם. כל מה שצריך הוא לשבת לדבר במקום להפגין".
לדברי ברק, לאורך השנים היא יזמה חקיקה שנועדה להגן על ילדים, אך זו נעצרה על סף מערכת המשפט. "העליתי את הצעת חוק פיתוי קטין, שלפיו אסור יהיה לפתות קטין ברשת או ברחוב, ורק הפיתוי עצמו ייחשב עבירה. מי עוצר את כל החוקים האלה? בישראל קודם שומרים על זכויות החשוד, זכויות העבריין, וכשאני אומרת: בואו נקרא לפיתוי עבירה ונרחיק את האנשים האלה מהחברה, במערכת המשפט אומרים: לא, יש להם זכויות יותר חשובות מאשר זכויות החברה כולה. את האיזון הזה אני מקווה שנצליח להביא".
זו אולי לא דרכה של הליכוד, אבל עם הליכוד יושבות בקואליציה מפלגות עם מיעוט נשי מובנה.
"צריך לזכור שהליכוד היא מפלגה ליברלית, ומצביעי הליכוד מצפים שהחקיקה תהיה ליברלית בתחומים האלה. כמובן לצד חקיקה בלתי מתפשרת בנושאי טרור וענישה, הריסת בתים למחבלים ושלילת קצבאות, והחזרת המשילות והביטחון האישי לאזרחי ישראל. יש כאן בעיה מובנית במפלגות מסוימות. אני מתנגדת להפרדה. מדינת ישראל, שחרתה על דגלה שוויון, לא יכולה לאפשר משהו לא שוויוני בשום דבר שקשור למדינה. באירועים פרטיים אף אחד לא יכול להתערב. אבל בכל דבר ציבורי אסור ליצור הפרדה כי היא תמיד תגרום לזה שזה יהיה לרעת נשים".
טעימה של היכולות
אחרי שירותה הצבאי עבדה ברק כעוזרת פרלמנטרית. "ידעתי שארצה יום אחד להיות בכנסת, אבל כמחוקקת בעצמי", היא אומרת. בהמשך הייתה בעלת משרד מצליח לייעוץ אסטרטגי ולובינג, והתמודדה כמה פעמים לכנסת עד שהצליחה להיכנס לרשימה.
הצלחת לקדם עבודה פרלמנטרית בתקופה של ארבע מערכות בחירות ומשבר קורונה.
"זו הייתה תקופה בלתי אפשרית שבה ניסיתי לעשות הכל כדי לממש את השליחות שלי למען החברה הישראלית, נשים, ילדים ובעלי עסקים. אני מרגישה שלא מיציתי לגמרי, רק ניצלתי טעימה של היכולות שלי. יש לי עוד הרבה דברים לעשות בפוליטיקה. כשאני לוקחת נושא אני מובילה אותו עד הסוף ולא עוצרת".
כיום היא משמשת יו"ר פורום יצרני החשמל הפרטיים, כמו גם כיועצת אסטרטגית לכמה גופים במשק וכפרשנית בטלוויזיה. "אני מתרכזת בשנים האלה בזה, ואין לי תכנונים מובנים, כי אני חיה כאן ועכשיו", היא אומרת. "אבל אני כמובן ממשיכה להיות מעורבת ברמה היומיומית גם במה שקורה במדינה, וגם במה שקורה במפלגה שלי, בתנועה שלי, ופוגשת את הפעילים שלנו. אני מניחה שכשיגיע הרגע אקבל את ההחלטות".
מה לדעתך עוצר כיום נשים מלהיכנס לפוליטיקה?
"זו בעיה שקיימת בעיקר בקרב נשים בצד הימני של המפה. קודם כל זה לא מתגמל. התקשורת לא מביאה את הקולות האלה. בכל הפעילויות שעשיתי לא ניתנה לי במה כמעט בכלל כי לא הייתי בצד הנכון מבחינת התקשורת. להיות בצד שלי ולהילחם למען נשים - זה לא פשוט בכלל. כשהתקשורת לא מסייעת לך, זה קשה עוד יותר. אני מניחה שאם התקשורת הייתה מבליטה ונותנת במה לדברים, בעיקר בימים כאלה, אולי אחרות מהצד הזה של המפה היו באות בעקבותיי. את חוק שירה איסקוב למשל הצלחנו להעביר בדרך לא דרך, ורק בזכותי זה עבר לוועדה למעמד האישה, שהצליחה לחוקק אותו. האם התקשורת נתנה לי על זה קרדיט? כמעט לא. האם ארגוני הנשים נתנו? כמעט לא. בתקופת הקורונה, ועדת חוקה, חוק ומשפט היא זו שחוקקה הכל, והסיפור הזה לא היה מגיע לדיונים ללא המלחמה שלי".
התקשורת יצאה כזכור נגד ההצבעה מתוך משמעת קואליציונית שלכן, חברות הכנסת מהימין, נגד חקיקת שמירת ערכות האונס.
"התקשורת התרכזה בזה, אבל לא בדקה את מה שעמד מאחורי ההצבעה הזו. ההצבעה הזו הייתה ביום הראשון במאבק האופוזיציה, ובדקתי לפני ההצבעה שהחוק הזה עובר. רק אחרי שהבנתי שיש לחוק הזה רוב, יכולתי עם כל חבריי להתנגד. החוקים הללו הם עבורי מגדלור, וחבל שמתוך כל התרומה למען נשים - התקשורת בסוף מתמקדת בדברים האלה. צריך לעשות חשבון נפש ולהבין שצריך כמה שיותר נשים שיפעלו למען נשים כדי שהמצב ישתנה. צריך שתהיה הכרת הטוב גם של ארגוני נשים וגם של התקשורת. אנחנו נמצאים בעידן מורכב שבו כדאי להבין שאפשר ורצוי שיהיו נשים לוחמות למען זכויות נשים, שבמקביל תומכות ביד קשה נגד טרור, החזרת המשילות, החזרת כוח ההרתעה ושמירה על גבולות מדינת ישראל. זה לא סותר. זכויות נשים הן לא עניין פוליטי".