מכבי חיפה יכולה להאשים את השופט, את הקוון, את הקורה, את עמאשה שהחמיץ ואת כל העולם, אבל כדאי שתיקח את המשחק מאתמול ותפרק אותו לגורמים. 25 דקות תענוג לעיניים, 65 דקות שאלוהים ישמור. השאלה הגדולה היא אם מרקו בלבול יודע מהיכן להתחיל. אני הייתי שולח את האופי לטיפול דחוף.
זה היה משהו מטורף, הבדלים כמו של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. חיפה פתחה מצוין. כמו מישהי שהקימו אותה מהמיטה עם מכת חשמל. מהירה, לוחצת, משחקת בנגיעה, מוסרת בעקב. בדקה הרביעית עידן ורד שם את הראשון, בדקה ה-25 הוא בישל נפלא לחן עזרא.
זה היה כואב ואכזרי. מאמן הפועל פ"ת, עידן בראון, הוציא כבר אחרי 28 דקות את שקלים והכניס את פסו. היה נדמה שכל מה שהוא רוצה זה להגיע לקו הסיום עם כמה שפחות דפיקות בכנף. גם ככה הקבוצה שלו משומשת ולא מרופא. אבל כל מה שבראון עשה היה לסדר את החלק האחורי. חיפה עשתה בשבילו את יתר העבודה. דוממה מנוע, לא בהדרגתיות, אלא בבת אחת. הקישור האנרגטי, זה שעשה רושם של פתיחת דף חדש, נעלם מהדשא. קרה משהו, סחיטה באיומים?
פתאום גיא דיין ואלטמן מצאו את עצמם רצים כמו באימונים מהחצי עד הרחבה באין מפריע, ושם חיכו להם שני טנקים כמו צ'וצ'אליץ' וקינן. צמד בלמים שחייב עזרה מכאנית בכדי להדביק את הקצב. אז אלטמן הבקיע את הראשון אחרי שקינן נתן לו קילומטר של חופש. עונה רעה עוברת על הבלם של חיפה, שגם היה אשם, אם אפשר לקרוא לזה, בשער השני. הוא הרי הואשם כמי שהכשיל את שגיב כהן ברחבה.
איזו שערורייה. לירן ליאני עמד מטר משם, לא חלם על פנדל, ואז הקוון עזר לו להחליט הפוך. גיא דיין הבקיע מהנקודה הלבנה. שער שוויון שהגיע לפ"ת, אבל לא ככה.
אז חיפה יכולה לבכות שקיפחו אותה ולקחו לה, אבל ניצחון היא לא הייתה שווה. עבודה רצינית מצפה לבלבול. הוא צריך לפתח יכולת, אופי וכוח הרתעה. דבר אחד אפשר להגיד לזכותו של המאמן החדש: הצגה, או פדיחה - שריר לא זז בפניו. אותה הבעה, מה שאי אפשר לספר על המאמן הסרבי היוצא. אצלו ערבים כאלה נגמרו עם פנים מבוהלות של עד ראיה בתאונת שרשרת.