אירועי הימים האחרונים מלמדים כי החשיבה שתקיפות ספורדיות כנגד אתרי תשתית של החות'ים ייצרו הרתעה מול ארגון הטרור החות'י שיובילו לעצירת הירי לעבר ישראל, מוטעית מיסודה.
בחלוף 14 חודשים, ברור כי האסטרטגיה הנוכחית של מדינת ישראל לא מצליחה לייצר את השינוי הנדרש שיוביל להפסקת הירי מתימן. רק מערכה מתמשכת ורציפה, בשילוב ידיים עם הקואליציה הבינלאומית בראשות ארה"ב אשר תפגע בהנהגת הארגון וביכולת ייצור ושיגור האמל"ח שברשותו, יכולה לשנות את המצב מיסודו. במבט צופה פנה עתיד, יש להשקיע את המשאבים הנדרשים ולפעול להפלת השלטון החות'י בתימן.
ספק אם מי שעקב אחר ארגון הטרור החות'י בחודשים האחרונים, הופתע מהעובדה כי למרות התקיפה הישראלית השלישית במספר כנגד אתרי התשתית של הארגון בצנעא ובחדידה, הוא שיגר טיל נוסף לעבר גוש דן, שלא יורט על-ידי מערכות ההגנה האווירית של צה"ל. בדומה לתקיפות קודמות שחיל האוויר ביצע מול נמל חדירה ואתרי אחסון הנפט בקרבתו בחודשים האחרונים, גם אלו לא הרתיעו את החות'ים מלהמשיך ולתקוף את ישראל והאוניות שעוברות לכיוון ישראל במיצרי "באב אלמנדב".
בחלוף 14 חודשים של עימות ישיר בין החות'ים לבין ישראל צריך להודות כי ישראל נכשלה ביכולתה לכפות על החות'ים לעצור את האש. הנמל הנטוש באילת והירי המתמשך מתימן של כטב"מים וטילים לעבר ישראל, כולל גוש דן ולא רק אילת, מהווים עדות לכשלון זה. יתרה מכך, החות'ים לא רק שנחלשו, אלא גם רואים בעובדה שהם לא נכנעו לישראל או לתקיפות הקואליציה בהובלת ארה"ב כנגדם, כהישג שמחזק את מעמדם בתור ציר ההתנגדות (שכן הם ממשיכים להתעמת מול ישראל אל מול החולשה של חיזבאללה שהובילה אותו לעצירת המערכה מול ישראל וההיסוס האיראני להגיב לתקיפה הישראלית), והופך אותם לגורם איזורי שלא ניתן להתעלם ממנו.
אסור לזלזל ביכולתם של החות'ים. דווקא חולשתם היא זו שמקשה על יצירת מאזן הרתעה מולם שכן אין באמת מטרה אחת שאם נפגע בה היא תוביל להיווצרותו של מאזן הרתעה מול הארגון. עובדה זו מחייבת "חשיבה מחוץ לקופסה", שעיקרה הפסקת התקיפות הספורדיות כנגד החות'ים והוצאתה לפועל של מערכה מתמשכת ורציפה בשילוב זרועות עם הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארה"ב, שמטרתה המרכזית תהיה לחסל את ההנהגה החות'ית ביחד עם יכולות יצור ושיגור הטילים והכטב"מים שברשותו כולל בתמיכה האיראנית למאמצים אלו, ובסופו של דבר תוביל להפלת המשטר.
הבעיה החות'ית כבר יצאה מגבולות מערכת "חרבות ברזל". גם אם המערכה בעזה תעצר, ספק רב אם החות'ים יפסיקו להשתמש בכוח שברשותם כדי לסחוט את המערכת הבינלאומית או האיזורית כדי להכנע לתכתיביהם. במובנים רבים "השד יצא מהבקבוק", ולא ניתן להחזירו לשם "בכלים קונבנציונליים". עובדה זו מחייבת את תכנונה והוצאתה לפועל של מערכה רחבה ומתמשכת כנגד הארגון ללא כל קשר למערכת "חרבות ברזל".
באשר לאיראן – חשוב להדגיש כי אמנם איראן היא זו שהפכה את ארגון הטרור החות'י לכזה שיש לו יכולות אמל"ח אסטרטגיות, אבל יכולת השפעתה על תהליך קבלת ההחלטות של ארגון הטרור התימני מוגבלת ביותר. לראיה איראן אוימה בעבר על-ידי הממשל בארה"ב שעליה לפעול להפסקת הירי החות'י למיצרי באב אלמנדב, אבל גם איומים אלו עלו בתוהו ולא הובילו לשום שינוי.
אמנם, ניתן לתקוף את איראן על מהלכי החות'ים, שמשרתים את הרצון האיראני להמשך לחת לחץ על ישראל להפסקת המערכה בעזה, אבל מהלך כזה יוביל בוודאות לתגובה איראנית קשה כנגד התוקפן, ומנגד בספק שיוביל לשינוי במדיניות הירי החות'ית, שכן גם אם איראן תבקש להפעיל לחץ על החות'ים כדי לשנות את התנהלותם, ספק אם ביכולתה לעשות כן. הפתרון להפסקת האש מתימן נעוץ בשינוי חד של המדיניות מול החות'ים, ולא בהסתבכות במערכה איזורית לאחר תקיפה איראנית, אשר בספק תזכה לגיבוי של הממשל האמריקני.
בשורה התחתונה, אסור להתבשם מההישגים האופרטיביים של פגיעה באתרי תשתית בתימן, שכן ברור שאלו לא מובילים לשום שינוי בהתנהלות החות'ית. על רקע הפסקת האש בלבנון, והסיום האפשרי של המערכה בעזה, נכון להתמקד באיום התימני ביחד עם הממשל בארה"ב ובשיתוף מדינות האזור ולקדם כאמור מערכה רציפה שתוביל בסופו של יום להפלת המשטר החות'י. תוצאה שכזו תהווה מכה לציר בכלל ולאיראן בפרט, ותבטיח את חופש השייט בים אדום בעתיד. כל מהלך אחר לא ישנה את המצב מיסודו, ועלול לחזק את החות'ים.
הכותב הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון.