אפשר רק לנסות לדמיין מה כתבה כרמל גת במחברת שהחזיקה בעזה. האם רק ספרה בה את הימים בניסיון לסייע לחטופים שאיתה לשמור על מסגרת זמן, או ששיתפה בה גם מחשבותיה ותחושותיה הכמוסות. אפשר רק לנסות לדמיין באיזו מחשבה טובה נאחזה ואילו מילים מנחמות אמרה למי שהיה איתה, בזמן שתרגלה איתם מדיטציה, יוגה וערכה להם דמיון מודרך.
“כרמל היא גם מרפאה בעיסוק, אני חושב שבתפיסה שלה לדאוג לאחרים זאת עוד דרך להישאר חזקה", מתאר גיל דיקמן, בן דודתה של כרמל גת שנחטפה מבית הוריה בבארי. “אנחנו יודעים שהיא הייתה עם שני חטופים אחרים. הם שיתפו אותנו שהיא דאגה להם. היא ניהלה איתם מחברת, שבה רשמו בכל יום. הם עשו דמיון מודרך על איך זה יהיה להשתחרר. היא עשתה להם מדיטציה ויוגה כדרך לשמור על הנפש ועל הגוף שלה ושלהם".
שני החטופים סיפרו כי כרמל הייתה בריאה פיזית. “יכול להיות שמאז קרו דברים. אנחנו שומעים על כמה שהמלחמה מסכנת את החטופים". הוא מתייחס כמובן בין היתר לאירוע הטרגי שבו חיילי צה"ל הרגו בשוגג את שלושת החטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה ז"ל. “אנחנו ממש הזהרנו מהדבר הזה, באופן הכי בוטה שיש", הוא אמר. “אבל גם כשדמיינו את הדברים הגרועים ביותר, לא דמיינו את זה. לא דמיינו שהסיוט הגדול יתגשם".
ביום שישי, רגע לפני הדיווח הנורא על מות שלושת החטופים, קיבלו בני משפחתה של כרמל שיחה מהקצינה שמלווה אותם. “היא אמרה שלא מדובר בכרמל, אבל זה הכניס לחרדה עצומה", אמר דיקמן. “באמת אשר יגורנו בא לנו, ברמות הכי קשות שיש. אף אחד לא בטוח. הכל יכול לקרות שם לכולם. אני מרחם גם על חיילים שצריכים לנתב את עצמם במצב הזה”.
במוצאי שבת האחרונה, בתום עצרת טעונה במיוחד בכיכר החטופים, נערכה פגישה ספונטנית של חלק מהמשפחות עם שר הביטחון יואב גלנט ועם השר בני גנץ. “זה היה פורום כמעט אינטימי, הרגיש שאנחנו יושבים בסלון. הם היו מאוד אמפטיים", אמר דיקמן. "החטופות שחזרו ולקחו חלק בפגישה סיפרו על הפחד מניסיונות החילוץ. “שחרור החטופים הוא רכיב משמעותי ביכולת של צה"ל לסיים את המלחמה בקלות".
“יש שאלה שכל הזמן מודדים אותה, מה יותר חשוב, מיטוט חמאס או שחרור חטופים, המטרות האלה שלובות זו בזו. כיום צה"ל נלחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, כי הוא יודע שהוא עלול לפגוע בחטופים, והוא יודע שהמשימה הכמעט בלתי אפשרית הזאת מסכנת חיילים בשטח. לכן זה כל כך חשוב לנו. גם כי אם לא נשחרר את החטופים בחיים, זה ימוטט את ישראל. שכן, המשמעות שלה כמדינה שאמורה להגן על אזרחיה ולשמור על החיים והביטחון שלהם לא תתקיים. עכשיו השאלה היא מה צריך לעשות כדי שהדבר הזה יקרה".
ההודעה על הירצחה של עדן זכריה ז"ל, שנחטפה מהמסיבה ברעים, הייתה עבורו רגע קשה. “הייתי בקשר עם אמא שלה אורין ועם הדוד שלה אילן, שהיה מאוד פעיל", סיפר דיקמן. “יום לפני ההודעה על מותה דיברנו על מה אנחנו צריכים לעשות ועל מה להתעקש בתור נציגי המשפחות, וספציפית כמשפחות של נשים חטופות".
במקצועו דיקמן הוא איש קריאייטיב שרגיל להיות מאחורי הקלעים. ב־77 הימים האחרונים הוא עולה על כל במה אפשרית כדי לנסות להשיב את משפחתו. “בחיים לא חשבתי שאהיה בקדמת הבמה, זה תוצר של הסיטואציה", אמר. “אבל עכשיו אין בושה, היא לא רכיב רלוונטי. אנחנו במצב של חיים ומוות. אני המון דברים בחיים שלי. כרגע מבחינתי אני בן דודה של כרמל. זה הדבר שמגדיר את החיים שלי מאז 7 באוקטובר".
החיים של דיקמן נעצרו ב־7 באוקטובר, בשעה בשש וחצי בבוקר, כאשר נשמעה האזעקה הראשונה בתל אביב. בת זוגו אמרה לו, “יש גם פוש על חדירה", אבל הוא לא ייחס לכך חשיבות וחזר לישון. “יש לי משפחה בעוטף. זה כל הזמן ככה, כבר עשור וחצי. מדי פעם יש צבע אדום, והם נכנסים לממ"ד, ואז הם יוצאים. מדי פעם יש חשש לחדירה ומטפלים בה. לכן מבחינתי היה אפשר לחזור לישון", הוא הסביר.
התחושה קיבלה משנה תוקף ב־12:00 כאשר אשל גת, אביהם של כרמל, אלון ואור, כתב מביתו בבארי לאחים שלו: “אני מצטער, אני יכול לכתוב רק מעט, הופרדתי מהאחרים. אני חושב שלקחו את כולם".
“באותו שלב ידעתי מי אלו ‘כולם', אבל לא ידעתי מה זה אומר ‘לקחו'", שיתף דיקמן. “ידעתי שאור היה במסיבת רווקים בחוף ושכנרת, אשתו של אשל וכרמל, אלון ואשתו ירדן והבת שלהם גפן היו בבית".
הוא התחיל לחפש מידע ברחבי הרשת ולקח זמן עד שהסכים להכיר במראות שראה. “הדבר הראשון שחשבתי שזו הפקה, תעמולה", הוא שיחזר, “מבחינתי ראיתי קמפיין, סירבתי להאמין שזה אמיתי. אבל אז פתחתי חדשות 12 ודני קושמרו דיבר עם אלה בן עמי, הבת של רז ואוהד, והיא אמרה שהיא רואה את אבא שלה בעזה, שלקחו אותו. נכנסתי לערוץ טלגרם רוסי והתחלתי לגלול. הבנתי שהם משדרים הכל, בלי צנזורה. מבין כל הסרטונים מצאתי סרטון שרואים בו את המחבלים בשבילי הקיבוץ, עשרה מטרים מהבית של דוד ודודה שלי. זיהיתי את כנרת בג'ינס קצרים, יחפה, הידיים שלה קשורות מאחורי הגב ומוליכים אותה. את האחרות היה נראה כאילו גררו, אבל כנרת הלכה בסוג של קבלת דין. היה בזה משהו מרגיע כמעט".
כרמל היא אחת מ־14 נשים, שעוד בחיים, שנותרו בשבי חמאס. והחשש לגורלן עולה למשמע העדויות מפי אלה שחזרו. “וזה רק המעט שהם מוכנים לשתף", טען דיקמן. “החטופים שחזרו הם אלה שחמאס הרגיש בנוח להחזיר. מטריד אותי מה היא עוד תחווה, בגלל שאני מרגיש שעל זה עוד יש לנו השפעה. פשעי מלחמה לא התחוללו רק ב־7 באוקטובר, הם מתחוללים שם עכשיו, ברגע זה. מתרחשת שם עכשיו שואה, והעולם מנסה לחשב חישובים על מה כדאי".
רבים מזהים את דיקמן מהראיונות לכלי התקשורת, ניגשים ללחוץ את ידו, מבקשים להביע תמיכה. “ברחוב יש רק תגובות מחזקות", הוא אמר. חלק מהציבור מזהה אותו גם בעקבות התקרית שבמסגרתה דחה את חיבוקו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בדיון על הצעת חוק עונש מוות למחבלים שהתקיים בחודש שעבר.
התרעות פיקוד העורף