עבודתם של הול וודפורד עסקה באחת השאלות המרכזיות בכלכלה המודרנית: כיצד ממשלות ובנקים מרכזיים יכולים לצמצם תנודות חדות בפעילות הכלכלית, כלומר למתן תקופות של מיתון או התחממות יתר. לפי הוועדה, המודלים שפיתחו תרמו לשיפור היכולת להפעיל מדיניות ריבית, תקציב וגירעון באופן יעיל יותר בתקופות של משבר.
עד שנות ה-70 נשענו המודלים המקרו-כלכליים מודלים רבים על קשרים סטטיסטיים בין משתנים רחבים כמו אינפלציה, תוצר וצריכה. אלא שמשברי הנפט של אותו עשור ערערו את האמון בגישה הקיינסיאנית הישנה, לאחר שהמערב נקלע לשילוב חריג של צמיחה נמוכה, אבטלה גבוהה ואינפלציה מהירה.
הול וודפורד היו בין החוקרים שסייעו לבנות מחדש את התחום. במקום להסתפק בתיאור הקשרים בין משתנים מקרו-כלכליים, הם ביקשו להבין כיצד החלטות של משקי בית וחברות, על חיסכון, צריכה, השקעה ותמחור, מצטברות לכדי תנועה של הכלכלה כולה.
אחד הביטויים המרכזיים להשפעה של הול וודפורד הוא האופן שבו בנקים מרכזיים מנהלים כיום את המדיניות שלהם. החלטת ריבית אינה מסתכמת עוד בשינוי המספר עצמו: היא מלווה בהודעה מפורטת, במסיבת עיתונאים ובניסיון להסביר לציבור, לעסקים ולשווקים מה הבנק המרכזי רואה בכלכלה ולאן המדיניות עשויה להתפתח. כך גם בישראל, כאשר נגיד בנק ישראל מסביר לאחר החלטות הריבית את מצב האינפלציה, הפעילות במשק, שוק העבודה והסיכונים קדימה.
עד לא מזמן נחשב השימוש בהכוונה עתידית לחלק מרכזי בארגז הכלים של בנקים מרכזיים, אלא שיו"ר הפד קווין וורש, שמונה בידי הנשיא דונלד טראמפ, קרא עליה תיגר והודיע כי הוא מתכוון לצמצם את השימוש ב-"forward guidance" - איתותים מפורשים לשווקים לגבי תוואי הריבית העתידי. וורש אינו מערער על עצם חשיבותן של הציפיות במדיניות המוניטרית, אך טוען כי הכוונה מוקדמת מדי עלולה להגביל את חופש הפעולה של הבנק המרכזי ולפגוע ביכולתו להגיב לנתונים בזמן אמת.
התרעות פיקוד העורף