במאמר שפרסם בעיתון "גרדיאן", תיאר ברנהאם את סחר העבדים, שבמסגרתו הוברחו אפריקאים ליבשת אמריקה, כ"הפרה ברוטלית וברברית", והבהיר כי בריטניה חייבת "להישיר מבט אל העבר". עם זאת, הוא הסביר את התנגדותו לפיצויים: "אינני סבור שניתן להטיל על אזרחי בריטניה כיום אחריות לעוולות היסטוריות – מזוויעות ככל שיהיו – שהתרחשו בעידן אחר, תחת חוקים אחרים, ובהם לא היה להם שום חלק אישי".
החל מהמאה ה-16, הרשויות באנגליה ובית המלוכה היו משתתפים בולטים בסחר העבדים שנמשך מאות שנים. אף שבריטניה מילאה תפקיד מפתח בביטול הסחר עם העברת חוק ביטול העבדות בשנת 1833, החוק קבע כי בעלי המטעים יפוצו על אובדן האנשים ששעבדו. בריטניה סיימה לשלם את החוב העצום שלקחה על עצמה למימון פיצויים אלו רק בשנת 2015.