נזיר וטוב לו: ליקר שרטרז

מירה איתן תמיד הסתקרנה מה באמת קורה מאחורי השערים של המנזרים המבודדים. רק אחרי שגילתה שגם מזקקים שם אלכוהול, היא נרגעה...

אני לא ממש מתה על ליקרים, למרות שחלק מהם ממש מושקעים וטובים, אבל לפעמים בסוף ארוחה חורפית זה אפילו חביב מאוד. לרוב זה מתוק לי מדי, ואני נמנית על אלה שחובבים את הטיפה המרה דווקא, אבל ליקר שרטרז (Chartreuse) תמיד סקרן אותי. מאחורי הליקר הזה יש סיפור, היסטוריה ומרכיבים מסתוריים שתמיד מדליקים אותי. יש אפילו כאלו שאומרים עליו שיש לו השפעה פסיכדלית על המוח. תודו שזה מסקרן...

מספרים שנזירים חיים במנזר בהרי שרטרז כבר למעלה מאלף שנה. לכו תדעו מה יש בשיקויים שלהם... (צילומים: יח"צ)

"מספרים שהנזירים חיים במנזר בשרטרז כבר למעלה מאלף שנה. לכו תדעו מה יש בשיקויים שלהם..." (צילומים: יח"צ)

שרטרז הוא ליקר עשבוני בעל טעם ייחודי ומרתק, המכיל לא פחות מ-130 מרכיבים בוטניים שונים, כולם חומרים טבעיים, ללא חומרי טעם וצבע מלאכותיים. את הליקר המסקרן הזה מייצרים במנזר שרטרז הממוקם באלפים הצרפתיים. הנזירים שם שייכים למסדר הקרטוזיאנים של הכנסייה הקתולית, והם חיים שם כבר למעלה מאלף שנה - לא בטוח שמדובר באותם נזירים שרקחו את הליקר מההתחלה, אבל לך תדע מה יש בשיקויים שלהם... הכל התחיל עם פרופסור גרמני מכובד בשם ברונו, שהחליט לפרוש מחיי היומיום במטרה לחיות את שארית חייו בשקט ובשלווה. בעיירה גרנובל, לשם הגיע עם עוד שישה חברים, פגש ברונו בישוף מקומי בשם הוגו, שסיפר לחבורה חלום שחלם, ובו מופיע אלוהים, בכבודו ובעצמו, ובונה לעצמו בית בהרי השרטרז. הוגו החליט כי ברונו וחבריו הם הנבחרים לבנות את בית האלוהים וכיוון אותם למקום המיועד. השבעה בנו לעצמם בקתות עץ באזור ולצדם חדר אוכל משותף ובקתת תפילות גדולה, וחיו במקום בבדידות ובשתיקה, החל משנת 1083, כשהם חולקים ביניהם תפילות ועוסקים בעבודות שמכלכלות את הקבוצה - מה שהפך אותם בעצם לאחד המסדרים העתיקים ביותר בנצרות. עם השנים יצא שמו של ברונו ברבים ומעשיו סחפו אחריהם הרבה מאוד מאמינים שהפכו אותו לקדוש נוצרי. ברונו נפטר בשנת 1101 באיטליה, אך הנזירים בשרטרז ממשיכים את דרכו עד היום בצנעה רבה עם תפילות, מדיטציה ושתקנות.

אך בשנת 1605 ארע אירוע אחד שבכל זאת שינה את פני הדברים. בשנה זו אירחו הנזירים את מרשל הארטילריה של המלך אנרי הרביעי, פרנסואה חניבעל אסטרי. כשעזב המרשל את המנזר הוא השאיר לנזירים במתנה נוסחה סודית להכנת שיקוי עתיק, שעד מהרה כונה בשם: "השיקוי לחיים ארוכים". באותה תקופה הבינו מעט מאוד נזירים ורוקחים את הקשר שבין עשבים וצמחים לריפוי. מכיוון שהמתכון היה קשה להבנה, הוא עבר מיד ליד במשך יותר ממאה שנה, עד שהגיע לידיו של הרוקח הראשי של הנהגת המסדר של המנזר בשרטרז, שלקח על עצמו לפענח את הנוסחה ולנסות להכין את "סם החיים הארוכים". לאחר יותר מ-120 שנה, בשנת 1737, יוצר המשקה לראשונה כתרופה למחלות שונות. התרופה הכילה צמחי מרפא רבים שהיו בנוסחה הסודית המקורית בשילוב אלכוהול ברמה של 71%. המשקה אכן עזר לפתור מחלות שנחשבו עד אז לחשוכות מרפא והשם שניתן לו היה "Elixir Vegetal de la Grande Chartreuse" . וכמו בהרבה סיפורים על תרופות אחרות המשולבות עם אלכוהול, גם פה התגלה עד מהרה שאפשר לצרוך את המשקה בהנאה רבה גם כשבריאים. הנזירים, שהבינו זאת די מהר, יצרו משקה חדש על בסיס המתכון הסודי בריכוז אלכוהולי נמוך יותר - 'רק' 55% אלכוהול - בצבע ירוק וקראו לו בפשטות 'שרטרז ירוק'. המשקה זכה להצלחה מידית ועד מהרה נמכר בכל רחבי צרפת.

אך לא הכל היה ורוד, או ירוק כל-כך. במהלך המהפכה הצרפתית גורשו כל הנזירים מצרפת, פרט לנזיר אחד במנזר שהורשה להישאר על-ידי השלטונות, ובשנת 1793 הופסק ייצור המשקה להמונים. אחד הנזירים שנתפסו והוכנסו לכלא בבורדו, החביא את המתכון המקורי, והצליח להבריח אותו אל מחוץ לכלא ושמר עליו מכל משמר עד שהגיע חזרה למנזר שרטרז שבגרנובל. לאחר גלגולים נוספים וארוכים, החלו לייצר שוב את המשקה רק בשנת 1838. הפעם ייצרו משקה חדש אך דומה – 'שרטרז צהוב' שרמת האלכוהול בו היא 40%. האגדה מספרת כי פרשים של הצבא הצרפתי שעצרו למנוחה במנזר גילו שם את המשקה והפיצו אותו מחדש. חשבתם שבא הקץ לתלאות? ממש לא. בשנת 1903 גורשו הנזירים שוב וכל רכושם, כולל מזקקת שרטרז, הולאם על-ידי הממשלה, אך הפעם, נמלטו הנזירים לטרגונה שבספרד כשבידיהם המתכון הסודי. על התווית נרשם Tarragone Chartreuse ועל תווית נוספת: "יוצר בספרד על-ידי האבות הקרטוזיאנים". בינתיים מכרה הממשלה את מזקקת שרטרז המקורית לתאגיד צרפתי שייצר בה משקה שנקרא שרטרז, אך ללא הצלחה רבה, היות שכל קשר בינו לבין המשקה המקורי היה מקרי ביותר. בשנת 1929 פשטה החברה את הרגל ומניותיה נרכשו על-ידי אנשי עסקים מקומיים במחיר אפסי, ואלה החזירו את המניות במתנה לנזירים הקרטוזיאנים. הנזירים בנו מזקקה חדשה לא רחוק מהמנזר, אך מפולת סלעים הרסה אותה בשנת 1935. שוב נבנתה עוד מזקקה, והפעם קרוב למסילת הרכבת, כדי להפיץ את המשקה ביתר קלות בכל רחבי צרפת ואירופה. רק לאחר מלחמת העולם השנייה העניקה הממשלה לנזירים מחדש את אזרחותם.

כיום עוסקים במלאכת המחשבת שלושה נזירים שתקנים ששומרים בקנאות על סודיותו של המתכון ומרכיביו. יש שטוענים כי אלה הם הנזירים המקוריים, שמאריכים חיים בזכות המשקה, אולם כצפוי, לא ניתן לקבל הוכחות לכך מפי הנזירים בשל השתיקה שגזרו על עצמם. במשך מספר שבועות משרים הנזירים 130 צמחים ועשבי מרפא שונים באלכוהול, לאחר מכן מסונן הנוזל ומזוקק במנזר עצמו. אחרי הזיקוק מעורבב הנוזל עם דבש ומי סוכר מזוקקים ומועבר ליישון בחביות עץ אלון. כדי לחוש בכל טעמי הליקר יש לשתות את השרטרז כמשקה לקינוח ארוחה, אפשר גם קפוא מהפריזר, או עם מי טוניק והוא מוצלח מאוד גם כבסיס לקוקטיילים מתוחכמים. השרטרז הצהוב הוא משקה רך ומתוק יותר מהירוק והוא מכיל 40% אלכוהול בלבד. מחיר מומלץ לצרכן: 230 שקל. השרטרז הירוק הוא ליקר מיוחד ומלא עוצמה בעל צבע ירוק זוהר, טבעי לחלוטין המכיל סוכר, 55%אלכוהול ו130- סוגי צמחי ועשבי מרפא המבוסס על אותו מתכון מאז 1764. מחיר מומלץ לצרכן: 260 שקל. שרטרז אלקסיר הוא השיקוי הסודי של מנזר גראנד שרטרז הנקרא Elixir Vegetal De La Grande-Chartreuse. השיקוי המקורי והמסתורי מבוקבק בבקבוקים קטנים במיוחד (100 מ"ל) בחוזק אלכוהולי של 69%, וזהו המתכון המקורי שהומצא בשנת 1605. את האלקסיר נהוג לשתות בכפית או בתוספת מים. טוענים כי השפעתו פסיכית, אם כי לי זה לא קרה, אך מצד שני - אני לא ממש דוגמא. מחיר מומלץ לצרכן: 150 שקל. בימים אלה ממש מושק בארץ ה-Mof – הליקר החדש מבית שרטרז שפותח בשיתוף פעולה עם הנזירים הקרטוזיאנים. ה-Mof נשען על הבסיס הקלאסי של השרטרז הצהוב (45% אלכוהול), אולם מינון המרכבים בו שונה, הוא בעל ניחוח פרחוני מבושם, מרקמו חלק ובטעמו הוא פחות מתוק מאחיו הצהוב. לרגל ההשקה רקח עבורכם בר שירה מה'אימפריאל בר' מליקר השרטרז קוקטייל מגניב במיוחד: שרטרז - קוקטייל
pompidouמה צריכים? חצי תפוח ירוק קלוף כתוש עם עלה בזיליקום 22 מ"ל שרטרז ירוק 22 מ"ל ג'ין 22 מ"ל מיץ ליים סחוט טרי 15 מ"ל מי סוכר מה עושים? מכניסים את כל המרכיבים לשייקר ומנערים היטב, מסננים את המשקה לכוס רגל מקוררת ומקשטים בפרוסת תפוח מיובש.