שמוליק וולברג ממשיך במשימתו החשובה - לשתות בירה בצהרי היום בשווקים. והפעם, ביקור בשוק שהכי אוהב שתיינים
שוב הגיע העת לצאת למשימה שהפכה חביבה עלי - בדיקת אופציות שתיית בירה ונשנושים בצהריים בשווקים. השלישי בתור הוא שוק לוינסקי. הפעם נפלתי כמו חתול לאמבט של שמנת. נראה לי שהסיבה היא כי בעוד שהשווקים האחרים נועדו להיות תכליתיים בתחילתם, קרי מתחם שמיועד לקניות מזון בלבד, ורק אחר כך נוצרו בהם אופציות שתייה ובילוי, שוק לוינסקי נוצר בתוך שכונת מגורים וכלל בתוכו שירותים נוספים שביניהם גם מקומות שתייה לטובת התושבים. הסיורים הקודמים:
- הוותיקים: הדיירים המקוריים של השכונה - סוחרים בעלי חנויות ובעלי מלאכה שזו סביבתם הטבעית.
- הקונים: אלו שבאים מבחוץ כדי לקנות ושעושים רגע הפסקה מהקניות.
- המטיילים: תיירי שווקים שבאים לטיול אווירה, רבים מהם מגיעים מחוץ לעיר.
- החדשים: הצעירים שהגיעו לשכונה בעקבות המרדף אחרי מחירי דיור זולים. כמה מהם פתחו מקומות באווירת החמארות של פעם כדי להשתלב והרבה שעובדים בהם.
היריעה קצרה מלהכיל את כל מקומות השתייה, אז הנה כמה מהם:
היהלום שבכתר
בראש ובראשונה כמובן - המלך מתי המקלל הראשון (מטלון פינת זבולון). נו, מתי הוא יקיר המערכת ואין צורך להרחיב יותר מידי. הגולדסטאר המושלמת שמזוגה באיטיות (18 שקלים לשליש) ביחד עם כבד קצוץ, מטיאס, קבנוס לחם אחיד הם חוויה מושלמת וקבועה. כולם מגיעים לכאן, אבל הגרעין הקשה הוא של שתיינים בוגרים וותיקים.
חלון לים התיכון
כשחוצים את הכביש ממול למתי מגיעים לאוזריה של אביבית ולימור האהובות. האוזריה פתוחה כמעט שנתיים והיא אולי המקום המושכל יותר מבחינה קולינרית של המתחם. מושכל, אבל שומר על פשטות שמתאימה לאזור. הבירות כאן קצת יותר בוטיקיות: ברזים של נגב, מלכה ולונדון פרייד מככבים כאן ב-18 שקלים ל-200 מ"ל. המונח אוזריה מתייחס ביוון למקום קטן יותר מטברנה שמגיש אוזו ונשנושים אלא שעל פי אביבית הם החליטו לא להישאר ביוון ולהרחיב את המנעד ולהתפרש לעוד איזורים של יהם התיכון. האוכלוסייה מגוונת וכוללת תושבים מהשכונה, מטיילי שוק וכאלה שמכירים את הנפשות מאחורי המקום ובאים מהחוץ. העסקית, שנקראת כאן "הפסקת צהריים", עולה 55 שקלים ונותנת תמורה נהדרת לכסף. העניין הוא שבמשך השבוע האוזריה נתפשת יותר כמקום של אוכל מאשר רק לכזה שמציע שתייה ונשנוש כמאמר אביבית.
העתיקים והצעירים
התחנה הבאה נמצאת בניין אחד מערבה, במטלון 40, ונקראת "יעקב", כן, רק "יעקב", וזה רמז לכך שאנחנו נמצאים במאורת שתייה כמו של פעם. יעקב הבעלים הוא מה שאפשר לכנות בירושלמית מ"העתיקים". הוא היה סוחר ירקות במשך 40 שנה ולפני 4 שנים הגשים חלום ופתח חמארה. אז יעקב לא דברן גדול ובעל מראה זועף מעט אבל עם עיניים טובות. למרות שהמקום לא ותיק יש בו ריח אותנטי של פעם ואני מדבר ממש על ריח. אין כאן בישולים, רק מאזטים, והריח המעורב של חמוצים, איקרה ובוטנים ניכר באוויר. בצהריים מצאתי את יעקב יושב ובוהה בסרט ששודר בטלוויזיה כשלידו יושבים כמה מבני דורו. וכך זה מתחלק: בצהריים יושבים ה"עתיקים" ובערב הצעירים. שלישיית הברזים של גולאסטאר, הייניקן וגולדסטאר NF נראית מטופלת היטב (17 שקלים לשליש).
בר עם בשורה
שתי חנויות הלאה, בפינת נחלת בנימין 115, נמצא בנג'מין, מקום שנפתח ע"י לירון, איש צעיר, ברוח השכונה וזו הייתה הכוונה. בר שכונתי פשוט וביתי. ויש בשורה. הרבה צעירים שגרים באזור ועובדים בתעשייה מתעוררים בצהריים ובאים להתחיל את היום עם בירה של "בוקר" במקום קפה. בתפריט האוכל יש תבשילים ביתיים ועל הבר יש סט ברזים מהודר של הייניקן, גולדסטאר (17 שקלים לשליש), גולדסטאר NF, מרפיס וסטארופרמן.
בוטיק נקניק
התחנה הבאה הייתה "בוטיק נקניק" של אמיר (לוינסקי 50). המקום מתמחה בנקניקים ובבירות בוטיק ישראליות אבל לא רק. אמיר הוא תושב השרון שהגיע לשוק לפני 5 שנים כדי לפתוח מקום שהוא מגדיר ישראלי, ואין כמו רחוב לוינסקי המסורתי כדי להפגיש אותו עם בירות בוטיק ישראליות. בקבוק גולדסטאר (16שקלים) עם סנדוויץ' סלאמי ומעט כבד קצוץ וחמוצים היו מושלמים. מעבר לזה יש שני ברזי בירה בוטיק מתחלפים. הקהל שלו לא מ"העתיקים" המקומיים אלא צעירים מהמקום והרבה מחוץ לעיר שאוהבים לשוטט בשוק. המון באים לבירה ונשנוש קטן של צהריים. אפשר לקחת הביתה ( 14 שקלים לבקבוק).
מפגש הסבתות
ועכשיו ה-סיפור, שיביא אותנו למקום האחרון בסיור - טוני ואסתר (לוינסקי 39), שבגללו היה שווה הכול - למרות שהכול היה שווה. כך סיפר לי אמיר: "ישבתי כאן עם לקוחה שפגשתי במקרה (להלן, מעיין), הסלולרים שלנו על השולחן ואחד לפתע מצלצל ועל הצג כתוב: "סבתא טוני". לקחתי את המכשיר כדי לסבתי ופתאום הבנתי שזה לא המכשיר שלי ולא סבתא שלי מהעבר השני של הקו. מעיין חטפה אותו ממני ודיברה עם סבתה. בסיום השיחה אמרתי לה שגם לי יש סבתא בשם טוני ולכן "חטפתי" את הסלולר. "גם לי יש סבתא בשם טוני", היא עונה, "והייתה לי גם סבתא אסתר שמתה שמאוד אהבתי". באותו רגע הלב נפל כי אני גם לי הייתה סבתא בשם אסתר שמתה. וכך קרה ששני נכדים לשתי סבתות בשם טוני שחיות ושתי סבתות בשם אסתר שמתות כבר, פתחו ביחד מקום וקראו לו "טוני ואסתר". אז טוני ואסתר הוא מקום מקלט מדהים. פחות מקרין חמארה "שוקית" אופיינית אבל בהחלט כזה שראוי לעשות בו הפסקת בירה בעיקר בגלל הרחבה יוצאת הדופן שנמצאת בלב הרחוב. היתרון במקום שהוא קצת מחוץ לרעש. יש כאן ברז גולדסטאר מעוצב כמו פעם (19 שקלים לשליש) ותפריט אוכל קצת יותר "צפוני". אבל מעיין מותק, הגולדסטאר טובה והסיפור מדהים.