אתם רוצים למזוג בירה בכמות שאינה סטנדרטית? אין בעיה, רק תהיו הוגנים ותצהירו על כך בפני הלקוח. גם בתפריט וגם בעל פה...
אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני בעד הגשת בירה בכוסות לא ממותגות ומסומנות. מי שעוקב אחרי הערכות המזיגה שלי כאן באתר סנהדרינק, יודע שההפך הוא הנכון. בשבוע שעבר פורסם כי הושגה פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד רשת ה'טמפל בר' (ת"צ 46556-02-15). במסגרת הפשרה התחייבה הרשת למכור בירה "בכוסות מסומנות שבהן מצוינת כמות הנוזל, אשר ימזג עד לכוס עד לסימון". בעקבות זאת התעוררו בי מספר סימני שאלה: האם מדובר בהתעוררות של תרבות בירה אמיתית, עד כדי הקפדה והגשת תביעה, או שמא מדובר בלקוח הישראלי שלא רוצה לצאת פראייר...
בשנים האחרונות, עם העלייה במחירי הבירה, התרחבה מאוד התופעה של מזיגת בירה בכוסות שאני מכנה אותן "פיינט ישראלי" - אותה כוס לא ממותגת ולא מסומנת שמוגדרת על-ידי חלק מהמקומות המוזגים אותה ככמות של פיינט, ועל-ידי חלק אחר בשמות שונים, אך בפועל מכילה משהו שבין 350 מ"ל ל-440 מ"ל, לא ממש ברור. נראה כי המטרה של השימוש בכוסות אלה היא כלכלית גרידא, שמטרתה הקטנת מנת ההגשה על-מנת שלא להעלות את המחיר. אני לא קונה את מגוון התירוצים שקיבלתי עד היום כמו "זו כוס יפה יותר, בלי כל הציורים האלה", או "אני רוצה להגיש בירה בכוס אחידה שלי" וכדומה. כל חברות הבירה מספקות, יחד עם החביות, גם כוסות ממותגות של אותן בירות, בדיוק כמו שהן מספקות שירותים ומוצרים נלווים אחרים אותם צורכים בעלי הפאבים. תופעה זו אינה המצאה ישראלית, גם בארצות-הברית היתה תופעה כזו, בדיוק מאותן סיבות כלכליות.
במספר מדינות עוגן בחוק נושא כמות המזיגה. לדוגמא, באנגליה קובע החוק כי בירה מותר למזוג בכמות של שליש פיינט, שני שליש פיינט, חצי פיינט וכפולותיו. החוק מתיר למזוג בשני סוגי כוסות: כוס בה סימון הכמות ומעליה מקום לקצף בה הנוזל צריך להגיע עד הסימון, וכוס בנפח מדויק הכולל את הקצף, שם מותר כי תהיה מלאה עד 95% מנפחה, כדי להשאיר מקום לקצף סביר. עוד קובע החוק כי במקרה של מזיגה בכוס שכזו בה הלקוח חושב שכמות הקצף מוגזמת, זכותו לבקש מילוי של הכוס כשמפלס הקצף יורד.
ברוב מדינות אירופה מוגשת הבירה בכוסות בעלות סימון הכמות, ולצדו סימון המאשר כי הנפח נבדק על-ידי גורם רשמי, כשמעל סימון הנפח משאירים מקום לקצף. בכל מקרה, כמות הבירה ידועה ומפורסמת באופן מדויק וברור. ומה בארץ? החוק בארץ קובע כי מידת הנפח החוקית היא המידה המטרית (ליטרים) ולכן הגדרת נפח הכוס כפיינט, ולא משנה איזה, אינה חוקית. מלבד זה, אין החוק קובע דבר לגבי סימון הכוסות, נפח המזיגה, או הכללת הקצף בנפח הנקוב, כך נוצר מצב בו השוק פתוח ופרוץ.
ומה אני אומר? אתם רוצים למזוג בירה בכמות שאינה סטנדרטית (חצי או שליש)? אין בעיה, תעשו מה שאתם רוצים, אבל תהיו הוגנים ותצהירו על כך בפני הלקוח, גם בתפריט וגם בעל פה. והקצף חברים, הוא לא כלול בנפח הבירה. על-מנת להיות לגמרי שקופים הגישו את הבירה בכוסות מסומנות כך שהצדק גם ייראה ולא רק ייעשה. אה, אין כוסות 400 מ"ל מסומנות, אז אל תשתמשו בהן, או שתשיגו כאלה שמסומנת עליהן הכמות.
ונחזור לעניין התביעה הייצוגית, חבל שמי שנתבע היא אחת מרשתות הפאבים שמקפידה למזוג את הבירה בכוסות ממותגות. התביעה כנגדה התמקדה ברכישה של בירה גינס בכוס של ליטר - כוס שהמבשלה לא מספקת - ולכן השתמשו בכוס גנרית לא מסומנת שהכילה קצת פחות מליטר. אגב, בשום מקום בעולם אין גינס בכוס של ליטר. לעומת זאת, לגבי בירת הווינשטפן בכמות של ליטר לא היו לתובעים טענות, כי פה המבשלה מנפקת כוס ממותגת ומסומנת. שלא תבינו לא נכון, אני לא מנסה להצדיק אף אחד, אך עושה רושם כי רשת הטמפל בר שימשה כשעיר לעזאזל במלחמה מול התופעה הנרחבת של "הפיינט הישראלי"...