ג'אם סאשן: מבשלת "ג'מס"

סיירת סנהדרינק ממשיכה לחרוש את הארץ בחיפוש אחר מבשלות בירה. והפעם: ביקור ב"ג'מס"…

ראשון, 10 בבוקר. החשאי ואני על הספסל המוכר כל-כך ברחבת הכניסה המשותפת למבשלת ג'מס ולברופאב, שבמעלה קריית-מטלון. אנחנו מחכים לג'רמי וולפלד (להלן: ג'ם), הברומאסטר, הבעלים והיזם שמאחורי הבירה וקריאת הקרב "פתח-תקווה" שעדיין מהדהדת באזני כל מי שאי-פעם פקד את תערוכת בירס, ומתבוננים בעיניים מסונוורות משמש בהיתכנות שסביבנו: נהג שמעמיס סחורה, איש מכירות שחולק אתנו את הספסל והשמשייה, עובדי מבשלה במגפי גומי שנכנסים ויוצאים, מלצרים שגונבים קרן שמש לפני המולת הצהריים. והמולה תהיה שם, זה בטוח...

בניגוד לכמעט כל דיבורי השיכורים, מכאן גם יצא משהו, והקונספט של Kosher Cool Complex החל לקרום עור וגידים… (צילומים: גל מ.ק)

בניגוד לכמעט כל דיבורי השיכורים, מכאן גם יצא משהו, והקונספט של K.C.C החל קורם עור וגידים (צילומים: גל מ.ק) מבשלת ג'מס נפתחה ביום העצמאות בשנת 2009. שבוע אחרי הפתיחה צוות צילום של חדשות 2 או 10 הגיעו למקום וצילמו במקום אייטם אופטימי, "אחרי שבמשך שעה האכילו את הצופים מרורים", מספר ג'מס. מאז, 6 שנים אחרי, המקום עמוס. החשאי ואני הגענו לשם לראשונה בערך באותו זמן. כמה חודשים מאוחר יותר התחלתי לעבוד בחברה שמשרדיה נמצאים במורד הרחוב, והתחלתי לפקוד את המקום תדיר: מארוחות צוות ואירוח של נציגים מחו"ל (לא באמת ציפיתם שייקחו אנשי פרמצבטיקה מעונבים לאחת החתוליות הארעיות-דרך-קבע של מטלון...), דרך דרינק של אחרי העבודה עם חובבי בירה שעבדו באזור או נקלעו לשם מסיבה זו או אחרת, ועד למפגשים משפחתיים, בתקופות לחוצות. לא הגעתי לסניף הפתח-תקוואי כבר שנתיים, ובגדול, דבר לא השתנה: המקום עדיין מתוקתק, ומבהיק בניקיונו. ההבדל היה השקט, אבל שוב, הגענו לפני הפתיחה. כשג'רמי הגיע, נלקחנו אחר כבוד לאזור הספות שבירכתי הפאב, כדי לשמוע את סיפורו. מימיננו, הכנות לדינר ראש. משמאלנו, הכנות לקראת יום בישול, שזה אומר דברים סקסיים כמו ניקיונות וחיטוי. ג'ם, ששם את ה-H ב-ADHD, רץ לפה, נותן הוראות שם, עונה לטלפונים ומדבר אתנו במהירות 180 קמ"ש, עם קפיצות מנושא לנושא. היד מתעייפת מכתיבה מהירה, אז אנחנו חונכים את פונקציית ההקלטה בסלולרי, שיהיה לגיבוי. נקודת הפתיחה של הג'מס היא 1997. ג'ם חזר לוושינגטון הבירה, עיר הולדתו, אחרי 3 שנות שירות בצה"ל, כדי ללמוד קולינריה וניהול בתי-מלון. ערב אחד הוא ביקר בברופאב בבולטימור הסמוכה ושתה בירה עם אוכמניות. זאת היתה תקופה טובה בעולם בירות הקראפט האמריקאיות, עם צמיחה של מבשלות כסיירה נוואדה וסם אדמס, ותגלית עבור ג'ם, שהיה רגיל ללאגרים אמריקאים חיוורים וחסרי טעם.

הוא הדרים לפלורידה, לסמסטר במיאמי, ופגש חבר מישראל. ערב אחד עם קצת יותר מדי אלכוהול, הם הגו את הרעיון שעובר בראשו של בערך כל אחד שמתחיל להתלהב מעולם בירות הבוטיק: לפתוח מבשלה. בניגוד לכמעט כל דיבורי השיכורים, מכאן גם יצא משהו - הרקע המסעדני הצליח לחדור מבעד לאדי האלכוהול, והקונספט של Kosher Cool Complex החל לקרום עור וגידים. ב-1999 ג'ם חזר לישראל. אחרי שהות במרכז קליטה ועבודה בבניין, הוא לקח חלק בהקמה של ביסטרו 56 בארנה בהרצליה וראה את הפוטנציאל שיש בקהל הדתי: אנשים עם כסף ורצון לבלות, בלי מקומות בילוי. בינתיים הגיע לישראל חברו, בנג'י סינגר, פתח מסעדות וניהל בין היתר את קפה ג'ו. ג'ם חזר לארצות-הברית לצורך לימודי בירה באוניברסיטת דיוויס בקליפורניה, ומשם הלך לעבוד ב-Oxford Brewing Company - מבשלת בוטיק בבולטימור, שהתמחתה בבירה בסגנון אנגלי ובמכלי תסיסה פתוחים. הוא אוהב את המגע עם אנשים ולקוחות, ובמקביל, החל לעבוד בחברת קייטרינג גדולה שערכה אירועים בבית הלבן ובמחלקת המדינה. כשמסתכלים טוב על התמונות בלובי של השירותים בג'מס, רואים את הדמיון בין ההיפר-אקטיבי עם הקוקו והזקן שמתרוצץ בין המבשלה לפלור, לאיש בטוקסידו לצד בי.בי קינג וביל קלינטון. אחרי התמחות בסיבל, המוסד הוותיק ביותר ללימודי בירה בארצות-הברית, הוא חזר לארץ ופיתח תוכנית עסקית, כשבמקביל עבד בתור קולה הקפה הראשי בארקפה - תפקיד שכמו בישול בירה, מעסיק את כל החושים, הוא אומר. במסגרת העבודה הוא עסק בפיתוח משקאות ולמד מה הישראלים אוהבים: "שוקו ופטל. טעמים מתוקים שהולכים אתנו מהגן". ג'מס - המבשלה והפאב הסמוך - נפתחו כאמור ביום העצמאות 2009, אחרי שנה וחצי עבודה, מיליון וחצי דולר השקעה, משבר כלכלי קטן שהרתיע את המשקיעים באמצע, ואחד - דן אלון, השותף, שנתן את הפוש הפיננסי שנדרש כדי להרים את הפרויקט הדי הזוי, אם חושבים על זה: ברופאב כשר בפתח-תקוה. המים בהם משתמשים במבשלה עוברים אוסמוזה הפוכה כדי להתאים אותם לבירה, ומערכת הבישול מתוצרת Newland Systems נבחרה כי בעל המפעל הוא ברומאסטר בעצמו, ויודע מה מבשלים צריכים. אגב, גם המערכת של הדאנסינג קאמל מאותה תוצרת. המגוון ג'ם שואף לחנך את צרכני הבירה הישראלים לבירה טובה, בצורה ישירה ופשוטה, וכך בעצם נולד מגוון הבסיס, שמבושל ונמזג מיום הפתיחה: 14 סוגי לתת: מאנגליה וגרמניה, 5 סוגי כשות: צ'כיים, אנגליים ואמריקאים, מרכיבים 6 בירות שונות, שכל אחת מהן מייצגת סגנון שאופייני למדינת בירה מסורתית. השמות ישירים והתוויות בהירות ואינפורמטיביות. זאת אחת ממבשלות הבוטיק הבודדות שמבשלות לאגר. מחד, סגנון הבירה הפופולרי בעולם. מאידך, בירה שקל לפשל אתה. Pils: לאגר בסגנון צ'כי, גאוותו של ג'ם. 35 ימי בישול והפילז הטובה בארץ, לדבריו. בירה קלילה עם מרירות עדינה, בת 5% אלכוהול ומרעננת מאוד. בהחלט ראויה לפתיחה של יום שתיה. Dark Lager: לאגר כהה בסגנון גרמני שקורץ קצת לבירה הלאומית, עם 5.3% אלכוהול, טעמי קליה קלילים, גיזוז עדין וארומה חמימה של דגנים וקרמל. Wheat: בירת חיטה בווארית בת 5% אלכוהול, טעמים עדינים של ציפורן ובננה, בעלת גוף מלא. Amber Ale: אייל בסגנון אנגלי, לטעמי - המוצלחת ביותר במגוון הבסיס. 5.3% אלכוהול, מתקתקה ומעט פירותית. Stout: נציגת אירלנד במגוון (5%). ניחוחות עדינים של קליה, קקאו וקפה, ומרירות של קליה וטיפה אלכוהולית. 8.8: אייל בלגי מתקתק. כמה אחוזי אלכוהול? נחשו לבד. ג'מס ידועים במגוון הבסיס שלהם, אבל מדי פעם מופיעות מהדורות מיוחדות ושיתופי פעולה, כדוגמת הבראון אייל, שת"פ עם בלייזר שיצא לקראת פסטיבל בירס הראשון, ו-LHF, אייל בהירה שבושלה במבשלת העם יחד עם הדובים. בחורף האחרון הוא התנסה עם בלאק IPA שנמזגה בברופאבס, ועכשיו ניתן להשיג אייל קיצית, שנמכרת ברשת דרך היין. ג'ם אומר שמתישהו תצא IPA של הג'מס, אבל בגלל שמחזורי הבישול הגדולים עדיין לא מספקים את הביקוש, זה ייקח זמן. ההתרחבות אחרי מספר שנים של ביסוס המקום כנקודת ביזנס לארוחות עסקיות ואירוח של 500 המבקרים מחו"ל ששוהים בכל יום באזור התעשייה של פתח-תקווה ופלז'ר בערבים בדמות הופעות חיות אינטימיות לצעירי הגבעה והקריה הסמוכות, ג'ם ושותפיו פנו להתרחב. סניף רעננה נפתח לפני כשנתיים והסניף הכפר-סבאי, בחצר השוק, לפני כשמונה חודשים. גם המקומות האלו כשרים. המתכונת של כפר-סבא דומה לזו של פתח-תקווה, בעוד שברעננה החלל קטן, הבר שכונתי ואינטימי והמטבח מצומצם ומתרכז בסנדויצ'ים ופאניני. הסיבה לקרבה הגיאוגרפית בין הסניפים נעוצה בחשיבות שמעניק ג'ם, שמתגורר ברעננה, לשירות ולאירוח. חשוב לו להיות סמוך לנקודות ולארח בעצמו ככל האפשר. אטרקציה נוספת שמבדלת את ג'מס ממבשלות אחרות היא ה-Grawlers, בקבוקי ליטר למילוי חוזר מברזי המבשלה, לחפצים בבירה טרייה גם בבית. הגראולרים עוברים שטיפה, ומכונה שנרכשה לצורך העניין ממפעל בסיביר ממלאת כ-1200 גראולרים בחודש. כ-450 ללקוחות חדשים והשאר ללקוחות חוזרים. אז איפה שותים את כל הטוב הזה? לג'מס פריסה טובה בין גדרה לחדרה ובירושלים, עם נוכחות בחנויות יין פרטיות רבות ובסניפי רשתות האלכוהול השונות. כמובן, הכי טוב לשתות ג'מס, ובכן, בג'מס. המגשימים 15 פתח-תקווה, ברנר 6 רעננה, או חצר השוק בוויצמן, כפר-סבא. בנקודות האלו אפשר לקנות בקבוקים הביתה או למלא גראולרים. על נקודות קרות אחרות שמחזיקות ג'מס נמנות טוטו, NG, יפו תל-אביב, הרברט סמואל, רשת לחם ארז, דה סטריטס ולאביט, והרבה פאבים שכונתיים. שאלון הבירגיקסהבירה הפופולרית ביותר בג'מס?החשאי ואני הימרנו וג'ם אישר שזאת ה-8.8, שנותנת לישראלים בדיוק את מה שהם אוהבים – מתיקות מחד, לדפוק את המערכת מאידך, כי לא צריך לשתות ממנה הרבה כדי לתפוס ראש. אבל הפילז מחרה-מחזיקה אחריה.הבירה האהובה עליך?"Fat Tire New Belgium לפני שהמבשלה מקולורדו גדלה, Red Tail Ale ממבשלת Mendocino מקליפורניה, ובירות של Dogfish Head, כי הן משוגעות".מבשלה אהובה בעולם? "New Belgium מקולורדו. חדשניים, שתמיד חושבים קדימה".מבשלה אהובה בארץ?"דאנסינג קאמל".מילה למי שחושב לפתוח מבשלה?"Education, education, education. Remember, you're not making beer for yourself, you're making it for the people".