מירה איתן על הקוניאק של האיש והכובע, עם היד על בית החזה בתוך המעיל, שמצא אחלה דרך להתעודד גם כשנשלח לגלות על אי בודד...
מירה איתןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
מירה איתן על הקוניאק של האיש והכובע, עם היד על בית החזה בתוך המעיל, שמצא אחלה דרך להתעודד גם כשנשלח לגלות על אי בודד...
הכל התחיל במאה ה-19, כשעמנואל קורווזיה ולואי גלואה, שני חברים טובים לשתייה, פתחו חנות אלכוהול בברסי, פרבר מחוץ לפריז, מצפון לנהר הסיין, שגלואה, לגמרי במקרה, גם היה ראש העיר שם. המיקום היה מצוין, קרוב לנהר, מה שעזר מאוד לשינוע הסחורה, ועוד יתרון גדול - לא היה צריך לשלם את המסים הגבוהים של מרכז פריז. החנות זכתה להצלחה כבר מראשיתה. עם הזמן עסק הצמד גם בערבוב סוגי קוניאק, ולאחר ניסיונות רבים הם הגיעו לטעם שאהבו, ייצרו קוניאק משלהם והחלו למכור אותו בחנות שלהם כ'קוניאק הבית'. הלקוחות אמנם אהבו את הקוניאק, אך מכירה בחנות אחת לא היה בה די כדי להביא להצלחה היסטרית מבחינה כלכלית.
הלוגו המתנוסס על בקבוקי הקוניאק עושה גם היום כבוד לאיש הראשון שהניף אותו גבוה, נפוליאון בונפרטה... (צילומים: יח הלוגו המתנוסס על הבקבוקים עושה גם היום כבוד לאיש הראשון שהניף אותו גבוה... (צילום: יח"צ, אפיק גבאי)
למרבה הפלא, מי ששינה את פני ההיסטוריה ואת עתיד הקוניאק של שני החברים הללו, היה לא פחות מאשר המצביא קטן הקומה, נפוליאון בונפרטה בכבודו ובעצמו. בשנת 1811 ביקר נפוליאון באזור וראש העיר של פריז אירח אותו לארוחה רשמית שנערכה בחנות האלכוהול של קורווזיה וגלואה. בארוחה הגישו הבעלים לנפוליאון מהקוניאק הביתי שלהם, והקיסר שהתאהב במשקה הזמין ממנו ארגזים גם לצבא שלו. בכך הביא נפוליאון לפרסום מסיבי של הקוניאק ולדחיפה רצינית לחברה כולה.
אגב, נפוליאון טען שבזמן שהצבא צועד, מה שיחזק את הלוחמים זה יין בערב וקוניאק בבוקר. מספרים שגם כשגורש נפוליאון לאי סנט הלנה, הוא דאג שישלחו אליו לאי אספקה שוטפת של הקוניאק האהוב עליו. מכאן כנראה הגיע השם שנתנו לו האנגלים, שדאגו להעביר אליו את האספקה הקבועה המיוחלת, "הקוניאק של נפוליאון".
הראשון שהניף אותו גבוה
קורווזיהאת ההצלחה והפרסום ידעו לנצל היטב הבנים של עמנואל ולואי, פליקס קורווזיה וז'ול גלואה, שפתחו מזקקת קוניאק רשמית והחלו לייצר כמויות גדולות מהקוניאק שלהם ששמו יצא לפניו. את המזקקה הם הקימו בעיר Jarnac, שבלב אזור קוניאק, וקראו לה 'קורווזיה'. כשנפטר פליקס בשנת 1866 הוא השאיר את המזקקה לשני אחייניו, שדאגו לפתח את קשרי המסחר הטובים עם אנגליה, שהיתה צרכנית רצינית של קוניאק.
באותו עד הלום, תישאר לעד. קורווזיה מיוצר לרוב רק מענבי אוני בלאן ומזוקק פעמיים בדודים מנחושת אדומה, כאשר הזיקוק מתחיל בתחילת נובמבר ומסתיים בסוף מארס. לאחר מכן מיושן הקוניאק בחביות עץ אלון, צרפתי כמובן.
הלוגו המתנוסס על הבקבוקים עושה גם היום כבוד לאיש הראשון שהניף אותו גבוה, נפוליאון בונפרטה, עם הכובע המשולש והיד על החזה בתוך המעיל. בימים אלה הגיע לארץ קוניאק כשר מבית קורווזיה, שככל הנראה מהווה את גולת הכותרת של מותגי הקוניאק הכשרים. את הקוניאק נהוג לשתות כשהוא נקי, אבל אפשר גם על קרח, או כמרכיב משובח בקוקטיילים.
מה עושים? מוזגים את כל המרכיבים, מלבד הג'ינג'ר אייל, לכוס הייבול ומערבבים היטב בכפית. מוסיפים קרח, סוגרים בג'ינג'ר אייל, מקשטים בסרט מקליפת תפוז מעל ומגישים.
