מועדון ארוחת הבוקר: בעלי-חיים בכרמים

חשבתם שרק מחלות ומגפות תוקפות את הכרמים ומעמידות בסיכון את תעשיית היין העולמית? אז חשבתם. הנה חמישה בעלי-חיים שאוהבים ענבים לא פחות מכם...

זה בטח יישמע לחלקכם כמו אוסף סיפורי ילדים, או לקט משלים, שמעמידים במרכז בעל-חיים שחושק בטרף כלשהו ורק בסופה של העלילה מקבלת דמותו פנים אחרות. בשורות הבאות אציג בפניכם ובפניכן חמישה בעלי-חיים הנחשבים ל"מבוקשים" של עולם היין. את אלה שמסכנים את שלמות התעשייה ולא מסוגלים לשלוט בחשק ובדחף שלהם כשהם רואים מול העיניים אשכול ענבים תמים.

זה לא רק הבוצרים ושאר המבקרים בכרמים במהלך הבציר שמכורים לטעם של הענבים הבשלים, מסתבר שיש להם לא מעט מתחרים. לא מעט יקבים ברחבי העולם נמצאים בסיכון משום ששפע בעלי-חיים מחשיבים את הכרמים שלהם למועדון ארוחת הבוקר שלהם. הרי לכם כמה בעלי-חיים מהמבוקשים ביותר בעולם היין:

מי היה מאמין שדביבונים ייחשבו לאחד מהאויבים הגדולים של ענבי הריזלינג, ושהחיה הלכאורה מתוקה הזאת יכולה להוות סכנה לשלמותה של שנת בציר.

מקורו של היונק הפרוותי הזה בצפון-יבשת אמריקה, והוא בטח מזוהה עבור חלקכם עם כובעי הפרווה עטורי זנב הדביבון שחבשו גיבורי ספרות אמריקאית וסרטים מצוירים.

אל גרמניה הוא יובא סביב שנת 1920 ושוחרר אל הטבע באפריל 1934 בפקודתו של הרמן גרינג, מבכירי השלטון הנאצי שרצה לראות במדינה הקרה טבע פראי. הוא בהחלט השאיר ירושה רצינית לבאים אחריו (!).

הדביבונים הצליחו להתגבר על האתגרים שהציב בפניהם הטבע הגרמני ובהחלט הסתגלו יפה לתנאים הלא שגרתיים עבורם, עד לכדי כך שכיום מסתובבים במדינה כמיליון מהם. מעת לעת סובלת גרמניה ממתקפות דביבונים שמסבים נזק גדול לחקלאות ולעתים אף תוקפים בני-אדם. המדינה, מבחינתה, מתקשה לשלוט בקצב הילודה ובנזקים שהם משאירים אחריהם. בשנת 2005, למשל, השמידו מאות דביבונים בציר באזור ברדנבורג ממערב לברלין.

אז אם חשבתם שהמרכיב העיקרי בנוף הפסטורלי של העמקים שבין פירנצה לבין סיינה הוא כרמי הסנג'ובזה, אז אשמח לחדש לכם שבאזור עוצר הנשימה הזה מתרוצצים להם מאות אלפי חזרזירי בר שמכורים גם הם, כמו רבים מאתנו, לטעמו של הענב האיטלקי. לא אחת פושטות להקות שלהם על הכרמים, זוללות את הענבים ומסבות לכורמים נזק רב. הכורמים ובעלי היקבים מבחינתם זועקים לעזרה ולא מצליחים לשלוט במצב.

בעבר התפתחה סביבם תרבות ציד שסייעה בהרחקה של חלקם מהכרמים ובמקביל הם אף הפכו לבסיס לתבשילים מקומיים רבים. תבשיל מבשרו של חזיר בר שהתבשל בבישול איטי על פולנטה לצד כוס של קיאנטי קלאסיקו... אתם כבר מרגיש בטוסקנה?! לא? נשמע פשוט מושלם. בתקווה שנשארו מספיק ענבים בכרמים כדי לייצר את היין המבוקש הזה.

מספרם של חזירי הבר בטוסקנה, נכון למארס 2015, עמד על 150 אלף וההשפעה שלהם על החקלאות ובפרט על הכרמים נחשבת לבלתי הפיכה, לא רק משום שהם ניזונים מהענבים, אלא גם כי הם ממוטטים את הכרמים. כבר בשנת 1985 ניסה פאולו דה מארצ'י, הבעלים של היקב המפורסם Isole e Olena, להילחם בגרגרנים, לאחר שאיבד יבולים רבים וגם את כמה מהגפנים הבוגרות והמשובחות שהיו ברשותו בעקבות פרעות של להקות חזירי בר. דה מארצ'י מספר שהדרך של כורמי האזור להתמודד עם הבעיה היא התאמה של גובה ההדליה של הכרמים: גבוהה מאוד כדי להגן על היבולים מפני צבי הבר הזללנים, ונמוכה מאוד כדי להגן על הכרמים עצמם מפני חזירי הבר המופרעים.

מסתבר שלבבון הדרום-אפריקאי יש לא פחות מטעם משובח ושהוא גם נחשב לבררן גדול מאוד: הוא אוכל רק את הענבים המובחרים ביותר, משוגע על ענבי הפינו נואר, ורק לעתים רחוקות מוכל להתפשר על ענבי שרדונה. הבררנות שלו מרחיקה לכת עד לכדי כך שהוא נוהג לטעום את ענביו של אשכול ואם הם אינם לטעמו הוא פשוט משליך אותם ארצה וחוזר חלילה. אז איך מתמודדים אתו? במקרה הזה הציד אינו חוקי, מה גם שמאוד קשה להתחרות בחוכמה של היונק הזה שלא אחת פשוט מצליח להשיג את מבוקשו חרף כל המכשולים.

ייננים וכורמים באזור פרנשהוק מספרים שהבבונים מצליחים לעקוף את הגדר החשמלית ואת טכנולוגית החיישנים כדי להגיע לפרי הנחשק וכי לרוב הם פוקדים את הכרמים בשעות קבועות. לפעמים, בעת הזלילה, נתקל בבון בענב שהחל לתסוס ואז הוא נצפה משתולל ורוקד לאחר שקיבל מנת אלכוהול הגונה. בשנים האחרונות משתמשים כמה ייננים באזור בפתרון יצרתי מאוד להתמודד עם הפורעים: הם מפזרים נחשי גומי בכרמים ואף מוסיפים אפקט שמע. מסתבר שזה עובד להם!

ציפורים הן הסיוט של הכרמים ושל בעליהם, נמצאות בכל מקום ודוחפות את המקור שלהן לכל אשכול שנקלע לדרכן. קבלו את הציפורים תאוות הענבים. בכל אזור גידול יין מתעופפת לה לפחות ציפור מקומית אחת שיש לה תיאבון גדול לענבים. אז מה עושים? מגדלים ברחבי העולם מוצאים דרכים מקוריות להגן על היבולים שלהם מפני המעופפים.

למרביתכם וודאי מוכרת תמונת הנוף של השקיות החומות שמבצבצות מבין שריגי הכרם, מכילות בתוכן אשכולות ומגנות עליהן מפני מקור הציפורים, אך זו רק דרך אחת להתמודד עם הצרה. דרך שכיחה נוספת היא גידור הכרמים ברשת, ברגע בו הענבים מתחילים לשנות את צבעם ולהבשיל. מסתבר שהציפורים חושקות בענבים הקטנים וכהי העור ולכן הפרדה בכרמים בין זנים אדומים לבין זנים לבנים עוזרת למזער נזקים ואף מצילה לפעמים את הענבים הכהים. בעליו של יקב בסונומה שבקליפורניה מצא דרך מקורית להתמודד עם הזרזירים, הוא "העסיק" בזים שיאבטחו את הכרמים ובכך הצליח להרחיק את החושקים בענבים.

הסיפור שמהווה השראה לכתבה זו ושזכור לי היטב מביקור עבר בכרם שורש של יקב צרעה, הוא סיפור על גורלו של ענב הסירה בכרם המשובח הזה. בעבר נהג לפקוד את הכרם השועל המצוי - חיית בר אופיינית לאזור הרי יהודה - ולזלול את ענבי הסירה שצמחו בו. לטענת היינן ערן פיק, הטאנינים הנעימים יחסית שמאפיינים את ענב הסירה, לעומת הטעמים הירוקים (לא בשלים) שמאפיינים את ענב הקברנה סוביניון, הם שמשכו את השועל לזן הענבים הראשון. הוא אף הוסיף שבעבר איבד היקב כ-50% מיבול הסירה שלו לטובת ארוחות הלילה של שועלי האזור.

אז בפעם הבאה שאתם נהנים מכוס הריזלינג הגרמני שלכם תחשבו על אותם דביבונים שחולקים אתכם את אותו הטעם, בפעם הבאה שאתם רוכשים בקבוק של קיאנטי קלאסיקו תזכרו בחזרזירי הבר שהוא הצליח לחמוק מידם, בפעם הבאה שאתם נתקלים בתווית של פינו נואר או שרדונה מדרום-אפריקה תחשבו על בבונים שהבריחו בעזרת נחשי גומי כדי לייצר את היין הזה. בקיצור, בפעם הבאה שאתם מבקרים בכרמים, חפשו עקבות של בעלי-חיים, בעיקר של אלה שלא אחת הם אלה האשמים בירידה בכמות היבולים.

• צילומים: freeimages.com: Cheryl Empey, chris cheever, Claudia Meyer, Jason Hochman, Juha Soininen, Tammy Grimes