הפרסום בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" על כך שהחל משנת 2019 תקפה ישראל 12 ספינות נפט איראניות שהיו בדרכן לסוריה, סיפק בשבוע החולף הצצה נדירה למב"ם (מערכה בין מלחמות) שמנהלת ישראל באמצעות חיל הים נגד איראן. מדובר בהצצה חלקית בלבד. סביר להניח כי המערכה שמנהלת ישראל בלב ים רחבה, עמוקה וסדורה הרבה יותר, גם ממה שעולה מכתבה זו. ניתן להעריך כי מדובר בנתונים חלקיים וכי בשנים האחרונות חיל הים ביצע עשרות רבות של פעולות המכוונות נגד איראן בלב ים.
עד היום, כאשר דובר על הפעולות שישראל מבצעת, על פי פרסומים, נגד התבססות איראן וגרורותיה בסוריה, הן יוחסו באופן כמעט בלעדי לחיל האוויר, לצד מבצעים חשאיים שלא פורסמו. כאשר מרחיבים את היריעה אל זירות נוספות, כמו רצועת עזה, במערכת הביטחון מעריכים כי בשנה החולפת 80% מהפעולות החשאיות במב"ם בגזרה זו בוצעו על ידי כוחות חיל הים.
פעולות חשאיות אמורות להיות כאלה שלא משאירות חותם. סביר להניח שהאיראנים יודעים היטב מי עומד מאחורי פעולות שבהן נפגעות ספינות איראניות כתוצאה מפיצוץ ולא כתוצאה מתקלה מסתורית, ולמרות זאת מעדיפים האיראנים בדרך כלל למלא את פיהם מים. המלכוד מבחינתם כפול, מכיוון שהפניית אצבע לעבר ישראל תחשוף את ציר הברחות הנפט החשאי, תוך הפרת הסנקציות שהוטלו עליהם בשנת 2018. בנוסף, האשמות חוזרות ונשנות של ישראל בתקיפות כלי השיט שלהם ידגישו את מגבלות כוחם להגיב כלפי ישראל.
במערכת הביטחון מעריכים שקרוב למחצית מהפעולות הגלויות (גם אם ישראל לא לוקחת עליהן אחריות) המבוצעות במסגרת המב"ם קשורות לחיל הים. כשני שלישים מכלל הפעילות המבצעית של חיל הים בשנה החולפת בוצעה במימי הים התיכון ועוד כשליש במימי הים האדום, חלק ממנה באזורים מרוחקים במיוחד מהחוף הישראלי.
נפח הפעילות המבצעית שאותו ניתן למדוד בשעות ים, מרגע היציאה לים ועד כניסה חזרה לנמל האם, מספק תמונה מוחשית לגבי הגדלת נפח הפעילות המבצעית. כך למשל בשנת 2018 רשמה שייטת הצוללות של חיל הים, שייטת 7, גידול של 25% בנפח הפעילות המבצעית לעומת השנה שקדמה לה. בשנה שלאחר מכן נרשם גידול נוסף של 31% בשעות ים, וב־2020 זינקו המספרים בלא פחות מ־61%.
ניתן להעריך כי למערכה בים בזירה הצפונית שתי מטרות מרכזיות. הראשונה, מניעת הגעת אמצעי לחימה מתקדמים, כמו מרכיבים חשובים הקשורים לפרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה, וטילי חוף־ים, שעלולים לאיים על חופש הפעולה של זרוע הים.
המטרה השנייה היא מערכה כלכלית נגד הנפט האיראני שמועבר לסוריה - שתמורתו מועבר כסף באמצעות בלדרים ישירות לחיזבאללה לצורך מימון הארגון, לאחר שהוטלו המגבלות הבנקאיות החמורות על איראן בשנים האחרונות.
חיל הים כבר התמודד בעבר עם אוניות המבריחות נשק, כמו למשל בעצירת אוניית הנשק הפלסטינית קארין A ב־2002, או בתפיסת אוניית המשא ויקטוריה שהובילה נשק איראני לרצועת עזה ב־2011. האתגרים הללו הופכים מורכבים יותר כאשר מדובר במרכיבי נשק מתקדמים שלעתים יכולים לשמש גם היבטים אזרחיים.
לעתים, באוניות משא ענקיות המסוגלות לשאת אלפי מכולות, מתחבאות מכולות בודדות, תמימות למראה, המכילות רכיבים או אמצעי לחימה נחשקים שאותם מעוניינים האיראנים להעביר לידי כוחות עוינים בסוריה או לחיזבאללה. לפחות בהקשר של חיזבאללה, בישראל מבינים היטב כי הארגון ימשיך להתקדם בפרויקט הטילים המדויקים ויוסיף להצטייד באמצעי לחימה מתקדמים, אך המשימה כרגע היא לעכב ככל הניתן את ההתקדמות.
לאחר הפגיעה באונייה בבעלות הישראלי רמי אונגר דווח בשבוע שעבר על תקיפת אוניית משא איראנית המיוחסת לישראל. גורם בצוות החקירה האיראני אמר לסוכנות הידיעות נור כי "אחת הסברות החזקות היא שישראל עומדת מאחורי הפעולה. חומרי נפץ פגעו בכמה מכולות בלבד שהיו על הסיפון". מדבריו של האיראני משתמע כי מי שביצע את הפעולה ידע בדיוק מה הוא מחפש והיכן. זו רמת הדיוק הנדרשת. הפעולה הזו גם מצביעה על כך שאם ישראל אכן עומדת מאחוריה, היא אינה קשורה לתגובה על הפגיעה באונייה שבבעלות אונגר, אלא חלק ממשנה סדורה, שבסופו של דבר מסתיימת בפעולה לאחר תקופה ארוכה של הכנות והשגת המודיעין הנדרש.
פיצוצים ותקלות מסתוריות
ומהמלחמה בנשק אל המאבק הכלכלי בנפט האיראני. גם כאן סיפור המעטפת מעניין מאוד ולא את כולו ניתן לספר, אבל כאמור, ניתן להעריך ש־12 הספינות האיראניות שעל פי הפרסום בעיתון האמריקאי נפגעו על ידי ישראל בשנים האחרונות, הן רק חלק קטן מסיפור העלילה כולו.
מהר מאוד לאחר חידוש הסנקציות על איראן ב־2018, זיהו בישראל כי באמצעות הנפט ממשיכים האיראנים לממן את ארגוני הטרור הסרים למרותם, וחיזבאללה בראשם, הנהנה מתקצוב איראני שנתי הנאמד בלמעלה מ־900 מיליון דולר. יש המעריכים כי פעולות מסתוריות שביצעה יד נעלמה נגד מכליות נפט איראניות שעשו את דרכן לסוריה הובילו לכך שנמנע מחיזבאללה סכום של כמיליארד דולר בשלוש השנים האחרונות.
כבר באותה שנה, 2018, התגלו תקלות מסתוריות באוניות נפט איראניות, שטרפדו את המשך מסען לעבר סוריה. בשלב הזה באיראן לא הצביעו על קשר כלשהו לפעולה חבלנית מצד ישראל או כל גורם אחר. על פי הפרסומים הזרים, בשנת 2019 חלה עליית מדרגה בדרך הפעולה המיוחסת לישראל, מפגיעות חשאיות שהובילו לכשלים טכניים חמורים באוניות, לפעולות שמבוצעות גם במעורבות של חומרי נפץ.
מהדיווחים עולה כי לא השתלטו על האוניות, הפעולות היו ללא נפגעים והרוגים, האוניות לא הוטבעו או זיהמו. על פי ה"טיימס" הלונדוני, במקרה אחד באוקטובר 2019, פגיעה ישראלית בספינת נפט איראנית מול ג'דה שבסעודיה גרמה לדליפת נפט. זה האירוע היחיד המוכר שבו פעולה המיוחסת לישראל גרמה לנזק סביבתי, אך ככל הידוע אותה דליפה הייתה שולית יחסית.
חרף התכנון המדוקדק, היצירתיות, התחכום והזהירות, ברור שבצד השני יודעים מי עומד מאחורי הפעולות ולכן מובאת בחשבון תגובה אפשרית מצד איראן. דווקא החבלה בספינה הליוס ריי בבעלות אונגר ממחישה יותר מכל את הקושי של איראן להוציא תגובה איכותית. ניתן להעריך שהאיראנים היו מעדיפים פעולה נגד מטרה ישראלית מובהקת, כמו ספינה שפועלת בקו סחר לישראל או ממנה, תוך מתן עדיפות לכך שהפעולה תבוצע הרחק משטח איראן ועל ידי שחקן אחר כמו לדוגמה המורדים החות'ים בתימן.
לעת עתה הפן הכלכלי של המערכה הימית נושא פרי. בשנה שעברה האטה איראן את קצב שליחת האוניות לסוריה, כאשר במשך כחצי שנה לא הגיעה ולו מכלית נפט איראנית אחת לחופי סוריה. בהמשך חידשו האיראנים את מאמציהם בנושא, ומכאן גם המתיחות האחרונה.
אך למרות ההישגים המיוחסים לישראל, הגורמים העושים במלאכה יודעים כי אם ארה"ב ואיראן יחזרו לשולחן המו"מ ויוסרו הסנקציות מעל איראן, הגמישות של ישראל לפעול תקטן משמעותית.
חשיפה: ישראל ביצעה עשרות רבות של פעולות נגד איראן בלב ים
בעוד המבצעים האוויריים המיוחסים לישראל מקבלים סיקור משמעותי, במערכת הביטחון מעריכים כי קרוב למחצית מהפעילות נגד איראן וגרורותיה קשורה לחיל הים. וכך נפגע חיזבאללה מהפעולות החשאיות
