בריכה לבטלה: בתי המלון בישראל מנסים לחזור לשגרה

"ענף המלונאות היה הראשון להיפגע ויהיה האחרון לצאת מהמשבר", חורץ אמיר חייק, נשיא התאחדות המלונות, "עם התפרצות הקורונה לא הייתה הוראה לסגור את המלונות. אבל ברגע שנסגרה המדינה לתיירים מחו"ל והישראלים נסגרו בבתים, אף אחד לא הגיע למלון גם אם היה פתוח. המשמעות היא ירידה של כמעט 100% במחזור המלונות".

בהתאחדות המלונות בישראל חברים כ־400 בתי מלון, עם 55,746 חדרים. 96% מהמלונות נסגרו עם פרוץ המגיפה. אומנם "מלונות קורונה" פעלו, ועוד כמה מלונות בודדים בשוליים, אבל לא יותר מכך. "עד הקורונה היה המחזור הממוצע של כלל המלונות יחד כמיליארד שקלים בחודש", אומר חייק, "אם חודשיים וחצי הם לא עבדו, אז יש פגיעה של 2.5 מיליארד שקלים בהכנסות. מלבד זאת, ההוצאה על מלונות סגורים נעה בין 120 ל־150 מיליון בחודש לכלל המלונות. אלו הוצאות אחזקה של המערכות, הוצאות ביטחון, ביטוח, ניקיון, דברים שעדיין צריכים לשלם גם כשאין הכנסה של שקל. המלונות העסיקו בשנת 2019 41,000 עובדים, מהם 37,000־38,000 הוצאו לחל"ת או פוטרו. ואלו רק העובדים הישירים שלנו. על כל עובד ישיר יש כשלושה עובדים עקיפים. כלומר עוד 120,000 איש נפגעו. נוסף על כך אלפי עסקים קטנים התפרנסו בזכות המלונות, והנה את מקבלת אירוע כלכלי רציני: 15%־20% מכמות המובטלים במשק".

מהם סיכויי ההתאוששות של בתי המלון בתקופה הקרובה?
"בתפוסה של 20%־30% יפסידו המלונות יותר כסף מהזמן שבו הם יהיו סגורים, כי כשאתה מפעיל מלון עם תפוסה כזאת, אתה לא יכול להביא 20% מהעובדים. אתה צריך לנקות את המלון כאילו הוא מלא, להביא כל מיני עובדים שלא עולים לך במצב של סגירה, אתה לא יכול להפעיל את הקירור בלובי ב־20%".

חייק מספר כי כ־150 מלונות בישראל שייכים לרשתות. לדבריו, בתקופה הקרובה הרשתות לא יפתחו את כל המלונות שלהן. "אם למשל יש לרשת שני מלונות באותה עיר, יפתחו רק אחד", הוא מסביר, "יש שני אלמנטים שצריכים להתמלא כדי שמלונות יוכלו להתקיים - הישראלים, שכולנו מקווים שיצביעו ברגליים ויחזרו, והתיירים. צריך לפתוח את השמיים, את העולם, כדי שיגיעו. מלונות שיתקרבו ל־40%־50% מהתפוסה שלהם כבר מגיעים למצב מאוזן ויכולים להפעיל. אבל הישראלים יבואו לבתי המלון בעיקר בחגים, בחופשות ובסופי שבוע.המשמעות היא שהמלונות יהיו ריקים כמעט באמצע השבוע. יש גם ערים כמו תל אביב, ירושלים, טבריה ונצרת, שמרבית הלקוחות שלהם תיירים מחו"ל. שם הפגיעה תהיה קשה מאוד".

האם לבתי מלון קטנים יהיה קל יותר לשרוד מאשר לגדולים?
"לרשתות גדולות יש בעיות גדולות של תזרים וגם למלונות בודדים וקטנים יש בעיות תזרים. כל אחד בהתאם לגודל שלו. התשובה תלויה מאוד במיקום המלון ובסוג האורחים שלו. למלון של 20 חדרים שכולו היה מבוסס על תיירים קשה מאוד לעשות טוויסט לכיוון הישראלים. זה תלוי באופן שבו המלון ממותג ומי קהל היעד שלו. יכול להיות מלון קטן שהמשבר תפס אותו עם הרבה מזומנים ולידו יכול להיות מלון עם אותה כמות חדרים, אבל בלי כסף מזומן בקופה ועם הרבה השקעות שנעשו. לכן הדבר תלוי מאוד באיזה מצב נתון כל מלון ולאו דווקא במספר החדרים שיש בו. בתי מלון יעשו כל דבר שיספק להם מזומן וייתן להם לחיות בתקופה הקשה הזאת. יש כל מיני רעיונות שבודקים אותם. אני מניח שמי שיוכל למשל להשכיר חדרים לתקופה ארוכה, יעשה זאת. אין מלונאי שירצה לראות חדרים ריקים או לוותר על היכולת שלו לשרוד. הם נלחמים בציפורניים על כל לקוח".

%100 בורחים

עד כה נפתחו בתי מלון בודדים ברחבי הארץ. חלקם מתכננים לפתוח בסוף מאי או בחודשים הקרובים. נכון לכתיבת שורות אלו, ההנחיות אינן מאפשרות לפתוח את בריכות השחייה ואת חדרי האוכל בבתי המלון, חרף העובדה שאלו שניים מהאלמנטים החשובים ביותר לתייר הישראלי. ביום חמישי שעבר התארחתי במלון הבוטיק "בראון ביץ' האוס" בתל אביב, כדי לחוש מקרוב איך נראית התיירות בשגרת קורונה ומהן הציפיות של הישראלים שמגיעים לנפוש בימים אלו. המלון שייך לקולקציית מלונות "בראון", והוא ממוקם ברחוב הירקון, קרוב לים. הוא נשאר פתוח במתכונת מצומצמת מאוד בזמן התפרצות המגיפה. עכשיו הוא חזר לפעילות מלאה, בהקפדה על הנחיות משרד הבריאות. יש בו 55 חדרים. בתום שיפוץ של אגף נוסף, מספרם יעלה ל־82.

שלט המבקש מהאורחים למדוד חום בכניסה למלון מקבל את פניי. בלובי אני פוגשת את בני הזוג יעל ומאיר בן אבו, בני 50 פלוס, שהגיעו לסוף שבוע של שני לילות מהישוב פוריה עילית שבצפון. "זו הפעם הראשונה מאז הקורונה שאנחנו יוצאים לחופשה", הם אומרים, "את החופשות בחו"ל ביטלנו מחוסר ברירה והחלטנו לנוח מהמנוחה. לפני הקורונה היינו יוצאים המון לסופי שבוע, ופתאום הכל נעצר. בדרך כלל אנחנו מבלים במלונות גדולים, אבל עכשיו המלון הזה היה פתוח, אז באנו מיד לוויקנד. צריך קצת להתאוורר. באנו בלי ציפיות. ידענו שאי אפשר לשבת במסעדות בתל אביב, שאין חדר אוכל. אבל נסתדר. באנו לנוח נטו. נזמין אוכל, נטייל, נלך ליד הים. העיקר לפרוק עול, לצאת מהשגרה, לא להיות בבית".

"בסוף השבוע הזה אנחנו 100% מלאים. אין חדר פנוי. אנשים פשוט בורחים מהבית", אומר דורון בטיטו, מנהל המלון, "יש זוג שהשאיר את הילדים והגיע, יש צעירים שברחו מבית ההורים, יש גם משפחות עם ילדים, יש מבוגרים שעד עכשיו לא יצאו מהבית. אנשים רוצים לצאת החוצה מארבעת הקירות שהם מכירים. לא מעניין אותם שלא מגישים ארוחת בוקר בקפה המלון, אלא אוכלים בחדר. גם לא מעניין אותם שאין בר ונשנושים בערב, או שעדיין אי אפשר לשבת במסעדות. הם מביאים איתם אוכל, אלכוהול או מזמינים משלוחים מוולט".

אני מסיירת בלובי המלון עם ונסה בטיטו, מנהלת יחסי האורחים, שהיא גם אשתו של דורון. אנחנו ניגשות לחצר הספא, שבו כיסאות נוח וג'קוזי. חצר הספא סגורה בינתיים. מי שהג'קוזי קוסם לו, יכול לעת עתה להזמין לעצמו חדר עם מרפסת גדולה, שבה ממוקם גם ג'קוזי פרטי שממנו אפשר להשקיף על הים.

לעומת חצר הספא, הטיפולים בספא עצמו כבר התחדשו. אני נלהבת ומתעניינת באפשרות להזמין טיפול. להפתעתי כל הטיפולים בסוף השבוע, ואפילו בזה שאחריו, כבר תפוסים. נראה שהישראלים זקוקים למסז' מרגיע לגב, ובעיקר לנפש. בקיצור, איחרתי את המועד.

מחוץ למלון אני מבחינה בכמה עובדים שמוציאים מספר מצומצם של שולחנות וממקמים אותם ברחבה שמחוץ למלון, צמוד לבית הקפה, שבימים הטובים הוגשו בו ארוחות הבוקר. כרגע לא אוכלים בו בשל הגבלות ההתקהלות, ואת ארוחות הבוקר האורחים מקבלים לחדר. השולחנות, שעכשיו מוצאים החוצה וממוקמים במרחק אחד מהשני, הם מעין פיילוט שמטרתו לאפשר את אכילת ארוחת הבוקר גם ברחבה מחוץ למלון.

בקומת הכניסה של המלון היה לפני עידן הקורונה בר שבו היה אפשר ליהנות בערב ממשקאות אלכוהוליים ומנשנושים. כרגע הבר איננו. אני עולה לחדרי שבקומה השישית. לפני כן וידאתי עם ונסה שהכל חוטא. בכל זאת, החשש, אצלי לפחות, עדיין קיים. היא מרגיעה אותי ומסבירה כי נוהלי הניקיון מוקפדים ביותר. אקונומיקה, לדבריה, היא שם המשחק, ולחיטוי זוכים אפילו מתגי החשמל, הטלפון שבחדר, שלט הטלוויזיה וידיות הדלתות. העובדה שהקורונה לא נעלמה לגמרי מחיינו מקבלת גושפנקה בערכת ההיגיינה שנמצאת בחדר וכוללת בין היתר אלכוג'ל, שתי מסיכות פנים וכפפות. לצדה ישנה קופסת שוקולד סמלית, שהחליפה את סלסילת הפירות שהייתה השי הקבוע לאורחים. ככה זה כשהכל אמור להיות סטרילי וסגור. חלק מהחדרים, אגב, נותרו ללא ערכות ההיגיינה, כך מספרת ונסה, כי פשוט לא ציפו לכזאת כמות של אורחים. אבל לא לדאוג, ערכות חדשות כבר בדרך וגם בשטח המלון אפשר למצוא בקבוקי אלכוג'ל.

בחדר לידי שוהים רז (24) וחברתו החיילת. סוף־סוף היא יצאה לכמה ימי חופשה מהצבא, היישר לחגיגות יום ההולדת שלה. "זו הפגישה הראשונה שלנו אחרי תקופה ארוכה שלא התראינו", הוא משתף, "החלטתי להפתיע אותה. מטעמים בריאותיים חיפשתי דווקא מלון קטן שבו לא נתקלים ביותר מדי אנשים".

אחרי התארגנות קצרה אני יורדת ללובי. חלק מהאורחים מקפידים על חבישת מסיכה, אחרים כנראה כבר שכחו מהקורונה. "אני מנסה לחנך, כל הזמן מעירה בעדינות, אבל בכל זאת אנחנו ישראל. גם בחוץ רבים לא הולכים עם מסיכה", אומרת ונסה. בקבלה אני מבחינה באורחים בכל הגילים. "אנשים רוצים חופש, לא מעניין אותם מה סוג החופש, אלא הידיעה שהם יצאו מהבית", מתארת ונסה, "אצל אנשים רבים גם הנפש נפגעה בזמן הקורונה. הם באים לחופשה בשביל הנפש. והמרחק מהים מנצח".

לקראת השעה 15:00 יוצאת מהמעלית כלה שלא רצתה לוותר על חתונתה, חרף המגבלות. היא הגיעה למלון כבר ביום רביעי והזמינה את הפנטהאוז סטודיו, שאליו הגיעו חברותיה וגם מאפרת, מעצב שיער וכל הפמליה הדרושה כדי להכינה ליום המאושר בחייה. בתום החתונה היא תחזור למלון עם מי שיהפוך לבעלה. תמהיל האורחים במלון מגוון: צעירים, מבוגרים, זוגות ומשפחות עם מכנה משותף אחד - הרצון לברוח מהשגרה ומתחושת הבידוד שהיו חלק מחיינו תקופה ארוכה.

הג'חנון יכול לחכות

"התקנת את אפליקציית וולט?", שואלים אותי בקבלה כשאני מתעניינת במקומות שמהם אני יכולה להזמין ארוחת ערב. על האפליקציה דווקא ויתרתי והעדפתי לצעוד ברגל בטיילת ליד הים, לשאוף את הבריזה, ליהנות מהשקיעה ולראות את החבר'ה הצעירים שמתגודדים עם בירות ביד. עצרתי באחד המקומות, לקחתי טייק אוויי ואכלתי במרפסת הרחבה השייכת לחדר. לפני כן עוד הספקתי טבילה קלה בג'קוזי שבמרפסת בעת שהשקפתי על בתי המלון הרבים שנמצאים סביב והרהרתי בגורלם.

בירידה נוספת ללובי פגשתי את טלי (45) ולבי (11) גור־קורן, אמא ובת שהגיעו מקיבוץ שער העמקים בצפון. "רצינו לצאת קצת אחרי הקורונה", הן מחייכות, "זו קצת בריחה, אומנם לא לחו"ל, אבל הכי קרוב לחו"ל שיהיה אפשר בתקופה הקרובה. רצינו להתפנק ולהתאוורר. המחירים עכשיו נוחים והוגנים".

איך נראית לכם תל אביב בלי מקומות הבילוי?
טלי: "אני אוהבת מאוד תרבות ואומנות. אומנם לא הכל פתוח, אבל היום למשל היינו בגלריית זומר בשדרות רוטשילד, שכבר נפתחה. בערב קבענו סדנת בישול מצומצמת אצל שפית ביפו ומחר נלך לים".

את ארוחת הבוקר העדיפו טלי ולבי לאכול בחדר ולא בשולחנות שעמדו ברחבת המלון. גם אני בחרתי כמוהן. טלפנתי לקבלה, ודקות לאחר מכן הגיע מגש עם מאפים, מיץ תפוזים, שתייה חמה, חביתה, לחמים, גבינות, סלמון וסלט. האמת היא שזו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת הקורונה שבה לא הייתי אחראית על ארוחת הבוקר. רק העובדה הזאת כבר עשתה לי כיף גדול. גם לא הרגשתי בחסרונו של הבופה העשיר שהמלונות השונים היו מתהדרים בו בבוקר לפני עידן הקורונה. המנות האישיות היו בול במידה, והעיקר הוא שלא סיימתי את הארוחה עם נקיפות מצפון ומחשבות על דיאטה. בהחלט אפשר להסתדר בבוקר גם ללא הפנקייקים, הג'חנונים, העוגות ואין־ספור הסיבובים סביב הבופה, אלמנט החופשה הישראלית הקלאסית.

כאמור, המלון היה בתפוסה מלאה באותו סוף שבוע, אך אל תתבלבלו לרגע. סופי שבוע לא יוכלו להציל את בתי המלון מהמצב הקשה שאליו נקלעו. "הפגיעה היא קשה מאוד, קשה מנשוא", אומר ליאון אביגד, מייסד ומבעלי קולקציית מלונות "בראון", שלה 14 מלונות בארץ ומלונות נוספים בחו"ל. "סופי השבוע אצלנו מבוקשים יחסית, אבל באמצע השבוע המלון רחוק מלהיות מלא כי כולם עובדים. אני מקווה שביוני־יולי יהיו נופשים".

קשה לשווק את המלון בימים אלה?
"בעולם של תחרות רבה תמיד קשה לשווק. אבל אנחנו סופר־יצירתיים וגמישים. מיד כשהיה ברור שאין טיסות, שינינו את הלך המחשבה, בנינו חבילות של גוד־טיים לקהל הישראלי ויצאנו בקמפיין גדול. הקהל רק מת להשתחרר, מת שיטפלו בו, שיפנקו אותו. הורדנו מחירים והתאמנו עצמנו למצב: החל מ־480 שקל ללילה לזוג. אנחנו גם מנסים למצוא אפיקים נוספים. למשל, עושים חתונות יפהפיות בגגות של המלונות שלנו, בהתאם להגבלות ההתקהלות. בכל אופן, הפגיעה קשה מאוד. המלונות הולכים להיות הפסדיים לפחות עד האביב־קיץ הבא. בלי תיירות חו"ל, בלי אנשי עסקים שמגיעים, בלי קבוצות, בלי אירועים יהיה קשה למלונות"