ההמבורגר־חגבים וביצים מהצומח הם רק חלק מזערי מטרנד הפודטק, שהצית את דמיון המשקיעים טרום הקורונה והוביל לנסיקת שווי החברות הפועלות בתחום עם תחילת המגיפה. אך לציבור - גם המשקיעים - יש כנראה זיכרון קצר, ועם ירידת התחלואה והחזרה לשגרה, התעמעם מעט הזרקור שהאיר על בריאות האדם והסביבה, והתלהבות המשקיעים מהחברות נטולות ההכנסות הצטננה והביאה לכך ששוויין ירד.
"המונח 'פודטק' במגרש של שחקני המזון הבינלאומיים הגדולים מבטא בעיקר טרנד", מסביר סרגיי וסצ'ונוק, אנליסט בכיר בבית השקעות אופנהיימר. "זה טרנד שהחל עם עליית המודעות למזון בריא, בעיקר בארה"ב, לצד טרנד אי־אכילת הבשר והדאגה לסביבה. בעולמות הפודטק מתרכזים בשני סוגים עיקריים של חברות: אלו שמייצרות מוצר צריכה ראשוני כחומר גלם לתעשיית המזון ואלו שמייצרות מוצר מדף. בנוגע לאחרונות, מדובר לרוב בחברות הפועלות לפתח מותג משל עצמן".
הגדולים עוד לא במשחק
"בין החברות המוכרות יותר נמצאת למשל ביונד מיט, חברה ציבורית אמריקאית, המייצרת תחליפי בשר מבוססי צמחים.מוצריה נמכרים כיום, בין היתר, כהמבורגרים צמחיים במקדונלדס. אך בעוד התחרות העיקרית שנתפסת לה מגיעה מכיוון חברת Impossible Foods הפרטית, מה שצריך להדאיג את החברות הן לא המתחרות על טכנולוגיה לייצור תחליפי בשר מבוססי צמחים, אלא ענקיות מותגי המזון כמו נסטלה או פרוקטר אנד גאמבל. החברות הללו מגלגלות מחזור של מאות מיליארדי דולרים, וחברה כמו ביונד מיט לא מסוגלת להתחרות עמן על כיסם ועל תשומת לבם של הצרכנים. החלטה שלהן להיכנס לתחום משמעותה לרכוש את אחת ממאות החברות הפועלות בתחום תחליפי הבשר או להזיז אותן לשולי השוק, וכך לאפשר להן להתפתח בשווקים נישתיים בלבד.
מכאן שחברות הפודטק המפתחות מותג נבחנות בעיני המשקיעים כמו כל מוצר בשרשרת המזון, לפי פרמטרים כמו אם המותג מוכר ואם יש לו כוח מול רשתות המזון או לא. זה משפיע גם על המכירות וגם על שולי הרווח, שכן שולי הרווח של מותגים - בניגוד ליצרני חומרי גלם לתעשייה - הוא גדול יותר.
"בנוגע לחברות חומרי הגלם, לא בטוח שעצם רישום פטנט על עיבוד חלבונים באופן מסוים יכול לשמור על ייחודיות החברה מפיתוח טכנולוגיה אחרת לעיבוד חלבונים בידי חברה מתחרה. בסוף היום עדיין מדובר על קומודיטי.
"וזה אולי מה שצריך לשנן: בסוף היום מדובר בקומודיטי ולא באלגוריתמים ייחודיים או קוד כמו בהייטק. לפיכך הטכנולוגיה לא יכולה להשתמר ולהישאר ייחודיות לטווח הארוך, מה שמאפשר צמיחה לאורך שנים. בחינת הדברים בעיניים הללו לא מזהה יתרון, באופן כללי, לחברות הפודטק אל מול ענקיות מזון כמו נסטלה, המנהלות מאות ואלפי מותגים.
"אומנם שוק המזון גדול מאוד וחשוב, אך אין זה אומר שחברות הפודטק יהיו שחקניות מרכזיות בו, ולא בטוח שמי שתהיה בו תצליח להתרוויח. לכן ההערכות הן שסוף דרכה של חברה בתחום היא להירכש או להנפיק או למצוא נישה שלא שווה לגדולות להיכנס אליה או לסיים את חייה".
וסצ'ונוק מכוון בדבריו אל חברות כמו סודה סטרים הישראלית, שנמכרה באוגוסט 2018 לענקית המשקאות פפסיקו תמורת 3.2 מיליארד דולר. "זו דוגמה נפלאה לחברה ותיקה שפשטה רגל כמה פעמים, ובכל פעם קמה לתחייה", אומר וסצ'ונוק.
"החברה הצליחה לשרוד תקופות קשות, וזמן מה לאחר ששיווק מוצריה ברשת הענק וול מארט נתקע, פפסיקו הביעו עניין ורכשו אותה. אבל אי אפשר לקנות מניה בהתבסס על אקזיט של חברה. מהניסיון שלי, זה לא מגיע. צריך לקנות מניה של חברה על רקע הייחוד והפעילות שלה ועל רקע האמונה של המשקיע במודל העסקי שלה. וזו הסיבה המוערכת לכך שהמניות של חלק מהחברות בתחום נמצאות בירידה משום שהן מבטאות בעיקר את סנטימנט המשקיעים, שהוא כעת שלילי יותר, מפני שמדובר בעיקר בחברות שלרובן עדיין אין הכנסות בעלות משמעות.
"כשמסתכלים היום מעבר לים, עדיין אפשר למצוא חברות כמו ביונד מיט ו־Oatly, בשווי של מיליארדי דולרים, אך שוכחים ששווי הראשונה, למשל, זינק ליותר מ־10 מיליארד דולר בשיאו של הטרנד, ומאז היא כבר מחקה יותר מ־60% מערכה בשיא.
גם מי שנתפסת כמתחרה העיקרית שלה - Impossible Foods - כיוונה להנפקה בשווי של כ־10 מיליארד דולר בתחילת השנה, וכעת מתכוננת להנפקה בשווי המתקרב ל־7 מיליארד דולר 'בלבד'.
"גם שווי כזה עדיין מייצג, לטעמי, מצב בועתי, בעיקר מפני שהוא עדיין אינו מבטא את התחרות הפוטנציאלית מצד חברות המזון הגדולות, שכבר התחילו לפתח מוצרים מתחרים. ובשוק המזון היתרון הוא לגודל".
הרבה יותר מטרנד
חנן שניידר, מנכ"ל חברת המו"פ מילניום פודטק, שהיא המשקיעה הציבורית הגדולה ביותר בתחום הפודטק בישראל, לא מסכים עם וסצ'ונוק: "בניגוד לסוגי טכנולוגיות אחרות, שלא משפיעות על חיי היומיום של הצרכנים, הפודטק הוא יותר הכרח מאשר טרנד, שכן הוא ישנה את אופן ואופי צריכת המזון והמשקאות, וישפיע ישירות על בריאות האדם והסביבה. נוסף לכך, פודטק הוא לא רק פיתוח חומרי גלם, אלא מגוון פעילויות, החל בתהליכים שעוברים על תוצרת חקלאית ובטיפול בזבל אורגני וכלה בבחינת פגיעת טמפרטורת התנור במאפים ובעוגיות, לצד כמה אוכל וחומרי גלם נזרקים במהלך תהליך הייצור. כל אלו הם דברים חשובים מאוד בעולם המזון, והם נכללים, לראייתנו, בהגדרות הפודטק".
יש לציין כי פרוטופליו ההשקעות של מילניום פודטק כולל שמונה חברות - שבהן השקיעה השותפות כ־120 מיליון שקל - ביניהן חברות העוסקות בחומרי גלם, לצד חברות בתחום תחליפי האריזה, טיפול באשפה אורגנית ועוד.
"אני מאמין שחברות תחליפי סוכר יכולות להיות חברות עצמאיות", ממשיך שניידר, "וכמו בכל תחום, כשיש בעיה, יש חברות רבות המנסות להציע לה פתרונות.אלו שהצליחו לפתח פתרון המתקבל על התעשייה והצרכנים כפתרון אמיתי וטוב, יצליחו ויישארו, ואלו שלא - לא.
"בכך תעשיית הפודטק לא שונה מכל תעשייה אחרת. ובנוגע לתחרות עם חברות הענק, צריך להבין שמדובר בשווקים אדירים, המחולקים לתת־עולמות עם יישומים שונים. לדוגמה, תחליף סוכר למשקאות לא יהיה אותו תחליף סוכר למאפים, והם לא יהיו רלוונטיים כפתרון לשוקולדים.
"כל שוק כזה הוא של מיליארדי דולרים, ולכן יש מקום למספר רב של פתרונות. כך כל ענקית מזון כזו תתפוס פתרון אחד או שניים, והמתחרות שלה יתפסו את האחרות. יש מקום להרבה מוצרים ופתרונות.
"ושוב, בסוף, כמו בכל תחום, רק מי שיצליח לפתח טכנולוגיה שתצליח להביא את היעילות והיתרון או - כשמדובר במוצרים - את המרקם, האיכות והטעם, יגיע למדפים ולחברות וגם יישאר שם. מגמת המזון הבריא התחדדה עם הקורונה. ההסתכלות על ההשפעה של המזון הנצרך על כדור הארץ והמודעות, שהתפתחה והגיעה גם אל הרגולציה בכל העולם המערבי, כבר לא תחזור לאחור".
שניידר מפנה את הזרקור ליתרון היחסי של ישראל בתחום: "ישראל הפכה למעין HUB פודטק נחשב בעולם, שהוביל להשקעות רבות בחברות ישראליות, בעיקר בתקופת הקורונה. חברות המזון הבינלאומיות פותחות כאן נציגויות, וגם הענקיות המקומיות שלנו החלו לפעול בנושא חדשנות מזון. מדהים שעדיין אין קרן הון סיכון ישראלית גדולה שמשקיעה בפודטק, שרוב החדשנות שלו בישראל, לעומת קרנות הענק שמתגבשות בנושא בעולם. בהיעדרן, תפסו שותפויות המו"פ את מקום הקרנות בתחום".
מילניום פודטק היא שותפות מו"פ הנסחרת בבורסה בתל אביב ומשקיעה בחברות מתחומי הפודטק. מחיר יחידת השתתפות בשותפות ירד ב־56.41% מתחילת השנה, ומבטא את הירידה הגבוהה ביותר מבין החברות והשותפויות בתחום הנסחרות בבורסה בתל אביב.
לשניידר אין תשובה מדוע מניות הפודטק הישראליות ירדו בצורה כה חדה עם החזרה לשגרה, אך הוא כן מפנה זרקור לקצב הפיתוח הנדרש מהחברות, לצד הפוטנציאל שעדיין לא מובן לגמרי בקרב המשקיעים.
"נציגי חברות ומדינות מכל העולם מגיעים ללמוד מישראל על פודטק", מוסיף שניידר. "הם מרחיבים את צוהר ההשקעות בחברות המקומיות. בישראל חזקים מאוד בפיתוח טכנולוגיה ובהגעה למוצר, אך הרבה פחות במכירות, בוודאי כלל־עולמיות. וכך זה ברוב התחומים, ולא רק בפודטק.
"כמו בכל תחום שנדרש בו פיתוח, לוקח זמן עד הגעת המוצר לשוק, ובוודאי עד למכירות משמעותיות. אך לטווח הארוך אני מאמין שההשקעות שיזוהו בידי המשקיעים כאמיתיות יצליחו להשיא להם ערך, וכבר כיום החברות הישראליות זוכות להתעניינות מחברות גדולות.
"המהפכה כבר כאן, היא קורית ותמשיך לקרות, ולכן אני מאמין שנראה יותר מוצרים וטכנולוגיות שיחליפו את צריכת שרשרת הערך של תעשיית המזון הקיימת. ובהיבט זה, ישראל היא כר לאיתור השקעות, שכן היא נהפכה למרכז בינלאומי לחדשנות מזון. ובפן ההשקעות בה, מילניום מובילה אותו".
למרות האופטימיות של שניידר, גורמים בשוק ההון שעמם שוחחתי מעריכים כי עד שמסעדות יתחילו להגיש תולעים וחרגולים כמנות חלבון עיקריות ועד שמכונות יטילו תחליפי ביצים שיאפשרו הסבת לולים למכוני ספא לתרנגולות, המשקיעים ימשיכו להמתין להכנסות גבוהות של חברות הפודטק, ובניגוד למסתפקים בתחליפי בשר, הכרישים של שוק ההון לא יסתפקו בתחליפים להכנסות.