אין ספק כי חייו של האדם הם המפעל עתיר הנכסים החשוב ביותר שיש לו עלי-אדמות. והמערך הראשוני, שעליו הוא נדרש לקחת שליטה ולבקרו, הנו המנגנון העצמי ומשוואת הקיום שלו – אחריות שמלווה אותו בפועל כמעט מיום היוולדו ועד לרגעיו האחרונים. מכאן למעשה נובעת הטענה הבסיסית, המוצגת לכל אורכם ורוחבם של המאמרים שיופיעו בטור בהמשך: ניהול מתחיל לאו דווקא בהנהגת מוסד כלשהו או בניצוח על מסגרת מסוימת – כי אם קודם כול בתכנון מקדים, מחושב ומדוקדק של מסילות החיים האישיים בכלל; ודבר זה מתבטא גם בבקרה ובהשגחה אחר התנהלותן התקינה והאיכות שהן מניבות.



יתרה מזאת; השאיפה להשבחת החיים ולשיפורם בהיבט של סימון יעדים רוחניים וחומריים והשגתם – כמוהָ כמלאכתו וכתפוקתו של כל ארגון יצרני באשר הוא. הובלת אורחות הקיום באופן מושכל ומפוקח, פירושה בעצם ניהול פנימי של הלב והנפש ושמירה על מכונת הגוף, מחד, ושליטה על פעילות המוח ורחשי התודעה כמענה למתרחש מסביב, מאידך. זו אֳמָנוּת התבונה, השנינות והתושייה בשיאה, מפֹּה, ומלחמה קשה, עיקֶשֶת, תובענית ומתמדת, מנגד – משוואה הדומה בדיוק לעשייה בכל תחום טכני-מקצועי אחר שבשגרת היומיום.



במקביל סביר מאוד להניח, שטבעו של הפרט משתקף בהוויי ובאופי הנושא שאליו הוא מתמסר, ממש כשם שתפיסת-עולמו לגבי פעילותו ועסקיו היא בבואת מאווייו וזהותו; שהרי יש מִתאם לא מבוטל בין מידת אושרו הפנימי של המנהל-האדם לבין הגישה שהנו נוקט כלפי הכפופים לו, וליחס שיעניק אל הבאים עמו במגע; שכן פלוני נטול חדווה ושביעות רצון עלול לחבל – אפילו מבלי שיחוש בכך – בעניין שעליו הוא מופקד, ולא יוּכל עוד לתקן את הנזק, אלא אם יתבונן ביסודיות אל תוך-תוכו וילמד היטב את הסיבות להתנהגותו.



מתברר אפוא כי נִרקמים יחסי-גומלין עזים בין דפוסי ההתנהלות במישור האישי לאלו הבאים לידי ביטוי בתחומי העשייה כלפי חוץ; ונוצר מתאם די מלא בין הפנימי לחיצוני, הפרטי לעסקי, הרגשי למקצועי – כך שמתהוָוה הקבלה מושלמת כמעט בין חיי הרוח לחיי החומר, משום ששתי חזיתות-הפעילוּת הללו, שלכאורה מנוגדות, בנויות בעצם מאותם מרכיבים. ומכיוון שיש סימטריה בין העולמות האלה, חייב להיות גם דמיון בדרך שבה בוחרים לנהל אותם. לא זו בלבד, אלא שבשל הקשר ההדוק כל-כך ביניהם, מתחיל קונפליקט ארוך של שליטה ונשלטות: מי יהיה הדומיננטי משניהם ויכתיב את מהלכי החיים, ומי יוּבַל על-ידי רעהו. מאבק זה מתמשך ורצוף התחבטויות מלוא החופן, והוא חוזר ונשנה עד אשר מוצאים לבסוף במדויק את נקודת האיזון האולטימטיבית ביניהם – מקום שבסיכומו של עניין יבטיח שילוב הרמוני בין הסיפוק העצמי וההצלחה החיצונית-מקצועית.



אי לכך אלה הם שלושת המסרים העיקריים, שילוו את התפיסה המרכזית באמירות שיופיעו בטור הלזה מעתה ואילך:

  • קודם כול על האדם להתעצב ולהתייצב מהבחינה האישית – להבשיל פרסונלית וסובייקטיבית. רק אז הוא רשאי לְהָעֵז ולאחוז ברסן הנעת הזולת בפרט ולנסות לנווט במחשבה תחילה, קפדנית וזהירה – המתובלת ומוקרמת בלא-מעט אינטליגנציה רגשית (כַּגביע הקדוש של הניהול וההתנהלות האנושיים...) – ארגונים ועסקים בכלל.
  • משיודעים כבר באמת לנהל נכון, אין זה מְשנֶה עוד באיזה תחום עיסוק מדובר (וגם לא כל כך בהיקף, מסתבר...); ניהול נכון הוא פשוט גנרי (generic).
  • כדי לעשות זאת כנדרש וכראוי, יש הכרח לרקוח שילוב במינון אופטימלי בין מקצוענות, אֳמָנוּת ומדע.

משום כך נבחרה מסכת "אבן הראשָׁה" להוביל את יתרת המאמרים בנושא שיבואו בהמשך; שכן הוא עוסק במקבילית כוחות הבינה – הרציונליות והאמוציונליות – הנתונים במלחמתם הנצחית עמוק פנימה בתוך-תוכו של בן-התמותה; סוג של קרב גִ'יוּ-גִ'טסוּ אינסופי...



מפה ואילך מוקדש ההמשך, כל-כולו, לפריסת אג'נדה מוצעת האמורה לטפל בנושא שבו דנים אותן התזות הנ"ל, ובשאלה המרכזית שעולה מהם: "מהו ניהול נכון בחיים". זהו מסע ממוקד, שתכליתו להתוודע לתפיסת-עולם המלוּוָה בהרבה מאוד התחבטויות באשר לדרך הפעלתה ביומיום; מין מהלך שמתלבט באין-ספור מחשבות וגישות ביחס לצורה, שבה יש להציב על סדר היום את אורחות ההתנהלות והניהול הטובים והיעילים ביותר – ועדיין לטעת בקורא את ההרגשה שניתן בהחלט לתרגמם מן התיאוריה אל הפרקטיקה; לשכנעו שאין זאת עוד סתם הלכה כתובה, כי אם חיבור פרגמטי ביותר, שניתן במפורש לתרגמו לשפת המעשה.



מדובר במעין מסכת, הבאה להציג את נפתוליו של האדם בכל מלאכתו ביומיום: ראשית, כשהנו טורח למען עצמו – ובמיוחד כשהוא מתמנה גם לנהל אחרים: מהם התחומים המהותיים בם הוא אמור להתמחות כדי לטפל בשגרה; לאילו איומים סביבתיים ספציפיים הוא צריך לצַפּות ולהתכונן; מהן הבעיות האמיתיות, שבפניהן הנו ניצב ושאִתן הוא אמור להתמודד באפרוריות השגרה; ובעיקר – כיצד עליו לפעול רוב הזמן על-מנת להצליח בכל אשר יפנה.



זוהי מסה שנועדה להציג רצף אסוציאטיבי של אמיתות יסוד ותובנות בהירות בניסיון לתת מענה לשאלה שלעיל, והמדברות בבירור אל הראש ואל הלב כאחד; טקסט המעורר דברים ידועים, והמוכרים בוודאי כבר למספר לא מבוטל מהקוראים, אלא שיתכן בהחלט שהם המתינו למישהו שרק יבוא ויערוך אותם עבורם בסדר הנכון, במין צעידת עקב בצד אגודל יסודית מאוד, המלבנת לִפנַי ולִפְנים, מהמסד ועד הטפחות, את הרכב המהות של העניין.



מנגד מובאים פה גם ניתוחים של מערכות, מוקדי הנחות, השערות וסברות חדשות וטריות היישר מן המכבש; שרשרת של עצות שימושיות ופשוטות, הנערמות נדבך על נדבך ומשתדלות ללמד כיצד להפנים שינויים ולאמצם בַּצמיחה קדימה; איך ללוות תהליכים של לימוד והסתגלות בכדי להתפתח ולהשתבח כל הזמן – הן בתפקוד האישי והן בהשתלבות החברתית.



כל המוזכר כאן עושה את הכתוב מעתה ואילך לסדרת רשימות מגרי מחשבה, מחד, ולמדריך מעשי ביותר, מאידך; כלי המוליך צעד אחר צעד, מאָלֶ"ף ועד תָּ"ו, את מתווה הלימוד בנושא; חיבור שמטפל ב"מרכיבים הרכים" הנכללים בתורות הניהול (כוח-אדם, כישורים, סגנונות, ערכים, תיאוריות וכדומה...) וב"אלמנטים הקשים" שלהן (כהיררכיות, אסטרטגיות, טקטיקות, אופני פעולה וכיוצא באלה...); תפיסה שמטרתה לפשט את הבנת התהליכים המתרחשים בארגונים, והצגת השילוב שבין ה"מה" וה"איך" שבהם – בלי לפגוע בהיגיון שיצר אותם ובמהותם; צרור רעיונות ומסרים המוּוסת באטיות מתוך כוונה תחילה ובניסיון מאומץ לא להחמיץ אפילו אספקט אנושי או מקצועי – ולוּ הקטן ביותר – ממה שבאמת נחוץ להוליך את החיים הפרטיים והעִסקיים באופן הכי נכון; וכל מילה בם שקולה וחשובה.



המגמה הבסיסית היא להציע לקורא לבסוף מסלול, שיצעידוֹ אל ההצלחה האישית. במילים אחרות: להדריכו בצורה יסודית ומסודרת כיצד להכיר את עצמו באופן המיטבי ביותר על-מנת לקבוע את "עקום הפעילות" הפרטי שלו, וכתוצאה מהתנהלות וניהול נכונים – להגיע אל מקום, שבו מתקיים אותו מפגש ייחודי בין האושר הפנימי שבתוכו לבין ההישגיות החיצונית מעשייתו בכלל, אבל בַּתמהיל האידיאלי; "קו העבודה" המתאים במדויק אך ורק לו, ושנועד במיוחד עבורו; נתיב התנהגות ומימוש שיביאוֹ בסופו של יום אל שיא שאיפותיו המיוחל.



לסיכום



הדברים בלקט זה של חיבורים שיופיעו בטור מובאים כמאמרים נפרדים, כך שנוצר הרושם כאילו כל אחד מהם עומד והוא בעל משמעות בפני עצמו; אבל התרשמות זו היא אך לכאורה: ראשית, משום שהחיבורים הללו נכתבו בזמנים שונים (ואכן רצוי מאוד לשים לב לתאריכים המצוינים בסופו של כל קטע ומקטע – בייחוד כדי להעריך ולשקלל את רלוונטיות התוכן והאקוטיות שלו ביחס לתקופה שבה, למעשה, הוא הועלה על הכתב ...). 



שנית – ובעיקר – הם ערוכים בצורה זו כדי להקל על העיון וההבנה בָּם. מנגד נראה שלפעמים דווקא הגבול ביניהם מיטשטש לגמרי, מכיוון שחלק מההשקפות, מהנושאים ומהמושגים מופיעים בצורה זו או אחרת יותר מאשר במקום אחד.



אפשר, ואף מומלץ, לקרוא את הכתוב על פי הסדר המוגש פה, שכן הרעיון כולו מחלחל ועובר הכי טוב ובשלמות מההתעמקות ברשימות שלהלן ברצף המוצע בהמשך. עם זאת ניתן גם לשוטט בין הפרקים הלוך ושוב – ואוּלי אף לחזור אל תחום מסוים זמן-מה לאחר סיום חקירתו ולמידתו בכדי להתמקד ולנבור ביתר שֹאת בנקודות רלוונטיות-אקוטיות נבחרות מתוכו לפי החשק או העניין; והעיקר: אין מדובר פה בפרוזה, ועל-כן ראוי "לקחת את הזמן" ולעיין במאמרים בניחותא ובאתנחתות, כך שהדברים יחלחלו לאט ויובנו במלוא הווייתם.



המאמר הינו המבוא לספר "ניהול נכון בחיים – אוּמָנוּת, אֳמָנוּת או מַדָע?" שנכתב על ידי הסופר דודו אַיְיבֶּר, הבא גם מתחום הניהול והוא בעל ניסיון עשיר בו ויצא לאור בשנת 2010.  הספר תורגם לאנגלית בשנת 2015 – ומאז מופץ ברחבי העולם על ידי Amazon (כולל במספר אתרי אינטרנט ייחודיים בסין!).

מאמר זה משמש כפתיח לסדרת המאמרים שיבואו בהמשך לטור זה – העוסקים בנושאים הנרחבים והמורכבים של "הניהול בחיים"; הן העסקיים, הן (במקביל וכתוספת) האישיים!