ג'יימס בונד של הריגול התעשייתי: בוגר הימ"ר שהקים אימפריה

את המקרה הזה לא ישכח מוטי גולן לעולם. באחת מהחברות הגדולות הישראליות הסתובבה חפרפרת שהעבירה מידע רגיש למתחרים. גולן הגיע עם הצוות שלו. קודם כל, הוא ניתק את רשת האינטרנט, למקרה שימצא מכשיר האזנה או מצלמה שישדרו את החיפושים שהוא עורך. אחר כך נכנס עם הציוד. בחקירה מאומצת סרק את החדרים וחיפש תדרים. אחרי כן הקפיא את החלל והחל בסריקה תרמית. החקירה הייתה ממושכת, וגולן מודה שסריקה כזאת היא מסוג הפעולות המשעממות ביותר שטכנאי עושה, "ולכן הכי קל ליפול בה. זאת הסיבה שאלו הם המקומות שבהם אני הכי מקפיד", הוא מסביר.

באותה סריקה גילה גולן שכמה תחנות מחשב הן מקור הדליפה. המקום היה מרכב מחלל עבודה פתוח עם מחיצות, שמאחוריהן ישבו עובדים רבים. החלל היה מרושת מצלמות, אבל החפרפרת ניצלה את המחיצות כדי שלא יראו אותה בזמן איסוף המידע. גולן וצוותו יצאו מהמשרד, הפעילו את רשת האינטרנט ולא ניתקו את אמצעי העיקוב.

"נכנסנו לפעולה מהירה בכמה מצלמות נסתרות בזוויות לא רגילות, מלמעלה 'על הראש', כך שלא היה לחפרפרת לאן לברוח. רק ככה הצלחנו לתפוס אותה ולסמן אותה ללא שום ספק בלי להשאיר לה נקודת בריחה. מתברר שאותו אדם פעל יותר מחצי שנה ללא הפרעה ומצא לעצמו השלמת הכנסה מפנקת".

יוצא צדיק

מוטי גולן, בן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר עם משפחתו ברמת גן. לתחום הגיע במקרה. "שירתי ביחידה המרכזית של משטרת תל אביב, ושם הייתי במפלג סמים ובמפלג תשאול. זאת הייתה התקופה היפה של ימ"ר תל אביב בשנות ה־90", הוא מספר. כשהשתחרר החל לעבוד כחוקר פרטי במשך שלוש שנים בתחום הביטוח, אבל הרוטינה שעממה אותו והוא חיפש ריגושים. "בשנת 1998 קניתי וידאו גדול מאוד ומצלמה נסתרת קטנה ובניתי מעבדה בפינת האוכל בבית. משם הכל התחיל. הלכנו לעשות התקנות בלילה לתפוס גנבים במפעלים, במסעדות ובבתי קפה".

אחרי שהבין ש"יש לו את זה" בזכות התוצאות היפות שהתקבלו בשטח, הוא נכנס לליגה של הגדולים בשתי חברות גדולות בתחום GOLAN SPY SHOP, חנות המכירות בארץ, ו־GOLAN TECH, החברה היצרנית. כיום הוא שולט בתחום ועובד עם משרד הביטחון, עם ערוצי טלוויזיה שונים, בהם התוכנית "יצאת צדיק" עם חיים אתגר, וכמובן עם חברות מהקהילה העסקית ועם אנשים פרטיים.

"בלי מצלמות נסתרות ומכשירי הקלטה נסתרים העולם שלנו, לדעתי, היה יותר ג'ונגל ממה שהוא היום", הוא מציין. "אני כבר שנה רביעית ברציפות מנהל את כל מערך המצלמות הנסתרות בתוכנית 'יצאת צדיק' וזאת מעין שליחות. וכן, אני מרגיש נהדר לתפוס נוכלים. התוכנית מייצרת התרעה, בייחוד בתקופות של שידור שווה זהב, ובהרבה מאוד בתי־אב בישראל נמנעת עקיצה של איזה נוכל שאומר לעצמו: 'אולי החבר'ה של חיים אתגר פה, לא נתעסק איתם'. זה קורה גם כשאנחנו לא שם וזה מעולה. כמעט אין תוכנית טלוויזיה שאין לנו בה נגיעה במצלמות הנסתרות, למשל 'המתחזים', 'חשיפה', 'עובדה' ו'חדשות 12'".

מה נדרש כדי לתחזק את זה?
"להיות פרקטיים, יצירתיים ומפתיעים כל פעם מחדש".

למרות השנים הרבות שחלפו גולן עדיין נלהב ומתרגש מכל מקרה, כאילו מדובר בזה הראשון. "זה תחום אינטנסיבי מאוד. העבודה אמוציונלית מאוד. אני נחשף לסיפורים, לבעיות אישיות של אנשים ולנוכלויות ומשתדל שזה לא יחלחל לתוכי, מנסה להתייחס לשכבה העליונה ולהיות אל־חלד, אבל כולנו בני אדם, ואני עובד הרבה עם הלב והרגש. אני לוקח אישית כל תיק, כאילו זאת הפעם הראשונה, והפרפרים בבטן לא נגמרים.

זה גם מה שאני מסביר לטכנאי המעבדה ולטכנאים שמגיעים איתי לשטח בארץ ובחו"ל: 'ביום שלא יהיו לכם עוד פרפרים בבטן והיד לא תרעד, כשאתם מכינים מצלמה לחשיפה של פדופיל, זה אומר שאיבדתם את זה לגמרי'. זה כמו רופא שנכנס שאנן לניתוח. עד היום, אחרי 24 שנים, אני מסביר לכל מי שעובד איתי ולמי שאני מדריך אותו שכדי לשמור על כשירות מבצעית יש לקחת את הדברים לפי עיקרון הגולגולת הרכה".

כלומר?
"לנקוט כל אמצעי זהירות, כדי שהמערכת שמטמיעים תתפקד כהלכה והמבצע יצליח. לא לשכוח להחשיך מנורות לרמת חושך מוחלט. אם טכנאי ישכח ולו לד אחד קטן של מכשיר שפועל בחושך מוחלט, הוא ישרוף את העבודה. אנחנו שואפים לאפס תקלות. מפני שאנחנו עדיין בני אדם ולא מכונות, גם אנחנו לפעמים יכולים לטעות או לחשב את הדברים בצורה לא מדויקת, אבל תמיד אפשר לבצע תיקונים תוך כדי תנועה".
במסגרת עבודתו גולן מתאים מערכות צילום נסתרות לתרחישי שטח.

"אנחנו מקבלים צילומים ודרישת פעולה מקב"טים, מאנשי מערכת הביטחון ומחוקרים פרטיים שמתייעצים איתנו. התפקיד שלנו הוא לאפיין את המערכת הנכונה שתתאים למשימה. מערכת כזאת יכולה להיות כל מוצר חשמלי ביתי - אהיל, אקווריום, מכונת קפה, שואב אבק ואפילו האורגן של הילד. אנחנו יודעים לפתוח מוצרי חשמל ולהקים בתוכן מערכות צילום נסתרות שיודעות להתחבר לאינטרנט ואפשר לצפות בעזרתן מרחוק. זאת הזירה הביתית. פעם לא היה מגוון אפשרויות והציוד היה אנלוגי, יחסית גדול ומסורבל. השתמשנו בגלאי עשן ובגלאי אזעקה שהיו קונבנציונליים. היום, הודות למזעור ולטכנולוגיה, הסתייע לנו להיכנס ולהטמיע את המערכות בהרבה מאוד מוצרים, גם מוצרים קטנים או כאלה שלא מצפים למצוא בהם מצלמה נסתרת".

השתלטות עוינת

זה חוקי?
"בישראל צילום והקלטה של שיחה חוקיים, רק כשהמקליט משתתף בשיחה. אנחנו לא נכנסים לסיפור המעשה. לכל אדם יש זכות לצלם בסתר מפגש כלשהו, לא משנה באיזה נושא, שבו הוא שותף. החוקיות מסתיימת ברגע שהבן אדם שמבצע את הצילום ושהפעיל את ההקלטה לא נוכח במשרד והוא מצלם את צד ב' מדבר עם צד ג'. זאת נחשבת האזנת סתר ובסוגיות אחרות זאת גם פגיעה בצנעת הפרט, תלוי במצב ובמיקום שהמצלמה הנסתרת נמצאת. החוק בישראל, בניגוד לארה"ב, לא מחייב ליידע את הצד השני שהוא מוקלט בסתר".

בהתחשב בעובדה שכיום מלחמות מתקיימות באמצעות סייבר, עד כמה תחום הצילום הנסתר עדיין רלוונטי?
"תחום הסייבר ותחום הצילום הנסתר מקבילים ולעתים פועלים בצורה משולבת. הסייבר ההתקפי מתרחש בעיקר במצבים שבהם לצד התוקף אין נגישות למקום שבו הוא רוצה לאסוף מידע. מובן שזאת פעולה בלתי חוקית, ויש בה גם חשש לפגיעה בצנעת הפרט ואפילו הסגת גבול. אבל יש מקרים שבהם שיטת הסייבר מתאימה מאוד, למשל תקיפה בבטן הרכה של התקשורת של אותו מקום על ידי שליחת מייל עם קובץ זדוני או מחירון או קובץ PDF, שברגע שהצד המותקף פותח אותם, הוא למעשה מפעיל לינק עבור התוקף ומאפשר לו להשתלט על תחנת מחשב או על חלק מהרשת כולה.

"לפעמים בתקיפת סייבר תוקפים גם את הרשת האלחוטית של המקום. יש לא מעט מקומות שאנחנו מגיעים אליהם ומאתרים בבדיקות האזנה שדווקא רשת האורחים חשופה לכל הרשת, מכיוון שאיש ה־IP לא בנה מחיצות מספיק טובות בין הרשת הכוללת לרשת האורחים. אנחנו מזהים ומתריעים שרשת האורחים היא הרשת הרכה אצלו בארגון, ומוכיחים לו לא פעם איך מצליחים להגיע למדפסות ולתחנות העבודה השונות אצלו בארגון".

ריגול תעשייתי הוא באמת חלק מהמאה שלנו?
"היום, בעידן הדיגיטלי, הוא רלוונטי יותר מתמיד וגם מורכב ומגוון יותר משנה לשנה. אנחנו מגיעים היום לבדיקה עם שבע מערכות שונות בשווי כולל של יותר מ־180 אלף דולר. יש מכשיר אחד בודד שעלותו 70 אלף דולר, והוא מסייע לנו למצוא משדרים נסתרים שנוכחים בחדר גם כשהם רדומים. זאת טכנולוגיה ייחודית שהצגנו לראשי משרד הביטחון לפני שלוש שנים וקיבלנו עליה הוקרה מיוחדת של ראש מלמ"ב. אנחנו מגיעים בצוות של עד שלושה טכנאים ומתחילים לגהץ את המקום בסדר פעולות קבוע לפי תוכנית סדורה. בדיקות האזנה הן תחום משעמם עד שמוצאים משהו, וזה נותן טעינה לחצי שנה קדימה, לכן אני תמיד מקפיד שהטכנאים שאיתי לא ייכנסו לשאננות ושכל הזמן יהיו דרוכים".

אז בשורה התחתונה בדיקות האזנה היו ונשארו הבסיס?
"אין מה לעשות. בריגול תעשייתי חשוב לקבל מידע על מהלכים פנימיים שמתנהלים בכל מיני ארגונים בעלויות של מיליונים. לא סתם חברות, בעיקר כאלה בורסאיות, מבצעות בדיקות מנע ובדיקות עמוקות, גם ברמת אבטחת המידע שלהן ברשת וגם ברמת הניקיון אצלן בחלל, באותם חדרים שבהם מתקיימות ישיבות רגישות. זאת יכולה להיות החברה הכי מתקדמת בעולם, אבל ברגע שיש בה זליגת מידע ברמה של שיבר פתוח, יכול להיווצר נזק משמעותי עד כדי הפלת המניה בבורסה".