"מצטער, אין לי רישיון למשאית", אמרתי למזמין החביב. "לא צריך", הוא ענה. "מספיק רישיון לרכב רגיל". זו קומבינה חדשה, נסיעה הרחק מעינו הפקוחה של השוטר? איפה מסתתר הקאץ' שמאחורי ההזמנה התמימה? כשפגשנו את גופיל, המשאית החשמלית הזעירה, הבנו לבד למה התכוון המשורר. זו לא בדיוק משאית, זה גם לא טנדר, זה משהו ייחודי. למשימות בעיר הגדולה זה יכול להיות חתיכת שיחוק.
אני, למשל, גר במרכז תל אביב, לב הצנטרום ההומה. לפעמים אני רואה מה קורה למשאית שמנסה להיכנס לרחוב הצר. הנהג מיד עובר למצב של התקף עצבים. רק אחרי הניסיון השלישי, כשבמקרה הטוב גילח שני רכבים והתעלף, הוא הצליח סוף–סוף להתיישר. בזמן שהוא נאבק להכניס את הפיל העצום לחנות החרסינה, משתרך לו פקק תנועה של נהגים באטרף. עניין של דקות המתנה ארוכות ומיוזעות.
אז נכון שהגופיל שלפניכם לא יכול לשנע חצי בית, וגם לא ערימות חול, אבל להובלות קטנות, משימות עירוניות נקודתיות, הוא בהחלט אופציה. תקלטו בעצמכם עם מי יש לכם עסק: האורך הוא 358 ס"מ, ממש כמו מכונית מיני קומפקטית, והרוחב 120 ס"מ בלבד. יכולת ההעמסה על הגמד הצרפתי מרשימה: 1,157 ק"ג.
כמו שהבנתם, אנחנו לא מספרים פה לשם שינוי על רכב משפחתי או על עוד ג'יפון שהצטרף לעדר, אלא על סוס עבודה קטן שיכול בכיף לשמש רשויות מקומיות, מפעלים, פארקים. כל מקום שלא צריך לנסוע בו יותר מדי ולא מהר מדי. הכלי הזה מגיע למהירות של 50 קמ"ש, וגם זה בדחיפה.
גופיל היא חברה שהוקמה בדרום–מערב צרפת ב–1996 על ידי מהנדס החשמל פסקל דוקלו והמהנדס תיירי זרבאטו. השניים ביקשו להקים חברה לרכבים המבוססים על הנעה חשמלית. ב–1999 הם ייצרו את הרכב הראשון, וב–2011 כבר נרכשו על ידי הענקית האמריקאית פולריס. החברה ייצרה עד כה יותר מ–20 אלף רכבים והגיעה ל–35 מדינות. כעת היא נוחתת בישראל, עם דגם ה–G4.
היבואנית, ד.ל.ב מוטוספורט, שבדרך כלל ניתן לפגוש אותה עם רכבי שטח מאתגרים או אופנועים מגניבים, החליטה להיכנס לתחום בעל הפוטנציאל. את ההשקה הוחלט לקיים בפארק אריאל שרון, היכן שפעם הייתה מזבלת חירייה. הדגש היה על משאית ירוקה, בכל זאת מדברים על רכב חשמלי קומפלט שמזמן נגמל מעישון.
המפגש עם גופיל אכן היה משעשע. הצרפתי נראה יותר כצעצוע שמיועד לחצר של פעוטון מאשר כרכב עבודה שאמור להיות קשוח ומסיבי. תקלטו שמשטח ההטענה שלו הוא בגובה 80 ס"מ. זאת אומרת שלא צריך מלגזה כדי לבצע העמסה. יש מצב שבשביל להניח את הארגז תיאלצו אפילו להתכופף. הגופיל יכול לסייע באיסוף פסולת ועלים, לנקות רחובות בלחץ מים, להוביל מזון בקירור. אפשר גם לחבר לו מנוף להרמת משאות שמשקלם עד 200 ק"ג.
יש כבר לא מעט עיריות בעולם שמשתמשות בכלי. אפשר לראות אותו בפריז, אמסטרדם, ציריך וליסבון, וגם כאן מתחילים לנסות אותו. עד עתה הוא עבר פיילוט במחלקת התברואה של עיריית נתניה וינוסה בין היתר בפארק הירקון בתל אביב ובשוק מחנה יהודה בירושלים.
בדרך כלל רכבים כאלה קצת מאיימים עלי. זה לא קשור לגודל המיניאטורי כמו בכניסה אל הלא נודע. אבל אפשר להירגע, גופיל ממש נוח לתפעול. יש שלושה מצבי נהיגה, "לואו", "היי" ו"אקו", הקלים לשליטה. מסך המולטימדיה ברור ובסיסי. מה שכן, צריך להתרגל כאן לבלימה החשמלית. זה לא ברקס שעוצר אתכם בחריקה על המקום, לוקח זמן להשתלט על הכלי. מומלץ להתאמן עליו רגע לפני שתגיעו לתהום.
יצאנו לסיבוב אחר הצהריים בשבילי הפארק הנפלא. בגופיל שבו נהגתי לא היה מזגן, אבל נאמר שהרכבים האחרים ממוזגים. פתחנו חלון, נהנינו מהאוויר החמים שזרם פנימה. הרושם היה פחות של משאית ויותר של קלנועית.
כמו שאמרנו, הרכב לא מהיר. הנסיעה בו מוגבלת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא לא יכול לצאת לכבישים מהירים אלא רק לעבור בדרכים עירוניות. הוא ממוקד מטרה, בנוי רק לעבודה.
ההנעה של גופיל היא חשמלית, והנסיעה מלווה בשקט יחסי. ההספק של המנוע הוא 10 קילוואט ו–5.5 קג"מ שמקבלים דחיפה מסוללת ליתיום שמיוצרת בשני גדלים, תלוי בצרכים של בעל הבית. כדי לטעון את גופיל לא צריך עמדה מיוחדת. רק שקע ביתי 220 וולט וכבל. זמן טעינה מלא אורך 4.5–6.5 שעות, תלוי בגודל הסוללה. על פי היצרן, זה מספיק לנסיעה של עד 120 ק"מ.
לא נסענו הרבה, בסך הכל סיבוב התרשמות בפארק. ישבנו שניים בתא הנהג הפצפון. בואו נגיד שאין כאן פינוק כמו שחוויתי לא מזמן באאודי Q8, אבל זו גם לא הכוונה. פה יש כרטיס עבודה שחייבים לנקב.
התכונה הכי משמעותית וראויה לבדיקה נמצאת ברדיוס הסיבוב של הכלי, שמגיע לנתון הזעיר והמרשים של 3.9 מטר. זה כמעט להסתובב במקום, ניתן לבצע תפנית ממש חדה בלי לשייף את הקירות. מדובר ביכולת תמרון נפלאה שמנתבת את המשאית הזעירה בבטחה בסמטאות צרות, בשוק עמוס אדם או אפילו בהאנגרים שבהם צריך להעמיס ואין מקום לתזוזה. הגופיל יכול להיכנס כמעט לכל חור.
עוד נתון חשוב מופיע כשמגיעים לשלב החישובים וההוצאות, בכל זאת מדובר ברכב עבודה שצריך להיות רווחי מבחינת כיסו של בעל הבית. עלות טעינה של גופיל, בגלל היותו חשמלי ונטול כל קשר לתדלוק, תגיע לכ־6 שקלים. משהו כמו 9 אגורות לק"מ.
מה שכן, האבזור הוא בסיסי. הרכב הזה לא חושב לפנק את בעליו עם כורסאות מסז' ומערכת שמע משוכללת. בצד הבטיחותי אין יותר מדי על מי לסמוך, אלא אם כן אתם בונים על חגורת הבטיחות שתושיע בשעת צרה.
אבל עדיין בשקלול הסופי גופיל עשוי להתגלות כהברקה. בטח בערים צפופות או אתרים הומי אדם שבהם כניסת רכבים ענקיים מדכאת את החיים.
גופיל לא מזיק, הוא אפילו די מתאים לנראות העירונית שמלאה מדי במשאיות זבל מגושמות. הוא מתנהג כמו חיית מחמד, ולכן בין העמסה להעמסה אפילו מומלץ לפרגן בליטוף.
גלגלים רזרביים
פולקסווגן תשתף פעולה עם ענקיות הטכנולוגיה מובילאיי ואינטל ועם צ'מפיון מוטורס, המייצגת את היצרנית הגרמנית בישראל. הכוונה היא להקים צי של רכבים אוטונומיים חשמליים בארץ. המיזם ייצא לדרך בשנה הבאה, והמטרה היא להשלימו בתוך שלוש שנים. קבוצת פולקסווגן תספק את הרכבים החשמליים ואת הידע, ואילו מובילאיי ואינטל את התוכנה והחומרה. צ'מפיון מוטורס תהיה אחראית על הצד הלוגיסטי. מדובר ברכבים אוטונומיים שלב 4, שהוא ממש רגע לפני נהיגה אוטונומית מלאה. ממשלת ישראל מתכננת לתמוך בפרויקט.
סאיק מוטור הסינית חשפה את מארוול X (בתמונה), ה–SUV החשמלי האינטליגנטי הראשון שהיא מייצרת. כ–500 רכבים כאלה כבר עלו על כבישי סין. הנתונים שפורסמו בהחלט מרשימים: מ–0 ל–100 קמ"ש תוך 4 שניות, טווח נסיעה של 500 ק"מ בין טעינות. על פי הפרסומים, הרכב משתמש באינטליגנציה מלאכותית בחניונים, שם המארוול ינווט את עצמו באופן עצמאי עד שימצא חניה וייכנס אליה. בינתיים הרכב משווק רק בסין, אבל בהמשך יגיע גם לאירופה ולישראל.
החטיבה העסקית של סמל"ת החלה לשווק את הפול סייז 2,500 RAM. זהו רכב עבודה שמצויד במנוע טורבו דיזל בנפח 6,700 סמ"ק עם הנעה כפולה, שיודע להפיק 370 כ"ס. אפשר למצוא פה תיבה אוטומטית עם שישה הילוכים. יכולת ההעמסה המרבית היא טונה ויכולת הגרירה מסתכמת ב–3.5 טונות. הרכב מוצע בשלוש רמות גימור. המחיר: 270–230 אלף שקל.