אם הייתי בעל משפחה המתגורר בבית פרטי בפרברים, אב לשלושה ילדים (סעיף חשוב להמשך), טיפוס ביתי מהוגן, לא הרפתקן מדי ובטח לא תפרן, יש סיכוי גדול שהייתי קונה סיטרואן C5 איירקרוס היברידית נטענת, כי יש לה טיעון מנצח. בכל פעם כשאני מגיע לרכב נבחן, אחד הדברים הראשונים שאני עושה זה מתיישב מאחור, בדיוק באמצע. מדמיין את עצמי כילד, כנראה הצעיר במשפחה, בדרך לחופשת קיץ בצימר בגליל. שעתיים וחצי של נסיעה עוברות להן במבט עגל עגום. אחיך הגדולים מועכים אותך משני הצדדים, צובטים, מצ'פחים, ואילו אתה דחוס, מזיע, מת להוציא כבר רישיון, רק עוד 11 שנים למנאייק.
מעטים הרכבים המשפחתיים שמספקים שלושה מושבים נוחים בשורה האחורית. אין בעיה, קחו את אלה שהם הכי נחשבים, מפנקים, גם שם תמצאו שהם דואגים בדרך כלל לארבעה נוסעים. החמישי מצדם שייסע באוטובוס, בטרמפים, שישכב כפות בבגאז' או שיידחס לו באמצע ויסבול בשקט. גם ככה הוא לא היה בתכנון. כאן בסיטרואן C5 יש שלושה מושבים נפרדים, כל אחד מהם יכול לזוז עד 15 ס"מ על גבי מסילה כדי להגדיל את המרווח או להקטינו לפי הצורך. דרך מושלמת להיפרד מאחיך המנג'סים, ולאו דווקא בהסכמים קואליציוניים.
אני מכיר חבר שעבר עשרות רכבים, בדק אותם, מישש בקפדנות - עד שמצא אחד מתאים למשפחתו המורחבת וגם הוא נעצר בסיטרואן, רק בדגם ישן יותר. הפעם, כשהבאתי אותו למפגש עם הלקוחה החדשה, עיניו התעוררו, כמו אחד שראה את הארץ המובטחת, או יותר נכון כמו אחד שפנטז איך תיראה הנסיעה הארוכה הבאה.
C5 הוא לא רכב מגניב או בעל סממנים ספורטיביים, אבל הוא נוח לפי כל הגדרה במילון. מרווחים לא חסרים ליושבים מלפנים ומאחור הודות לבסיס גלגלים נדיב של 273 ס"מ. תא המטען יכול להכיל 460־600 ליטר, וזה תלוי כמובן ביושבי השורה האחורית, כמה הם יהיו מוכנים להקריב לטובת הציוד, כי כמו שאמרנו, מושביהם ניתנים להזזה.
יש פה לא מעט שיק צרפתי ובין היתר מחשבה על הפרטים הקטנים. מסך המולטימדיה, למשל, מציג גרפיקה עכשווית, שובבה, ואבזור לא חסר. הנעה בכפתור, משטח טעינה לנייד, פתחי מיזוג מאחור, חימום מושבים קדמיים, חישוקי 19 אינץ'. גג פנורמי ענק, אבל לצערי אחד שמעליו מותקן וילון ולא כיסוי קשיח. אני אומר זאת משום שבשמש הקופחת של הקיץ זה עלול להתברר כחיסרון.
הרכב כאמור נטען, והוא למעשה מהווה סנונית ראשונה של סיטרואן המבשרת את השקת הקו החשמלי של המותג, שאמור להיות מושלם עד שנת 2025. זהו למעשה רכב המשלב בין שני מנועים. יש כאן מנוע טורבו־בנזין בנפח 1,600 סמ"ק, בעל הספק של 180 כ"ס, ומנוע חשמלי שמותקן בחזית והספקו 110 כ"ס, וההספק המשולב של השניים עומד על 225 כ"ס.
שוב, היתרון של רכב כזה הוא שלפחות על הנייר, בטעינה מלאה, הוא מסוגל לעבור 61 קילומטר עד שמנוע הבנזין ייאלץ להצטרף. בפועל, המרחק תלוי לא מעט ברמת לחיצת הרגל של הנהג על הדוושה. זה עדיין אומר שמי שמקום עבודתו לא רחוק מדי מהבית כמעט לא ייכנס לתחנת הדלק, וברכב הנ"ל ניתן לשמור את האנרגיה החשמלית לשלב יותר מאוחר של הנסיעה ולא לבזבז אותה מיד בהתחלה. זה קלף חשוב בעיקר לנסיעות עירוניות בזבזניות. ניתן לשמור עשרה, 20 קילומטר, או את כל הטווח - ולהתחיל מיד עם הבנזין.
כן, על פי היצרנית הרכב יכול במצבים מסוימים של נהיגה חסכונית ומשולבת לעבור 71.4 קילומטר על כל ליטר בנזין. אני הסתפקתי בימי המבחן בליטר על כל 12 קילומטר, אבל כאמור זו נהיגה שלא משקפת את חיי היומיום האפרוריים.
אם דיברנו על נוחות, אז הנסיעה החשמלית נרשמה בהחלט כרגועה גם בגלל היעדרו של מנוע הבנזין, אבל גם הודות למערך בולמי זעזועים בעלי פעולה הידראולית פרוגרסיבית, שמכונה על ידי קברניטי סיטרואן “השטיח המעופף" ומטרתו לדכא כל חבטה פתאומית או מפגע דרך מאיים.
אני חייב להודות שאכן המתלים קלים, נימוחים, יש הרבה רגעים שבהם ההנאה מהנסיעה כמעט מושלמת, אבל אי אפשר גם להתעלם מכך שהרכב כבד ב־345 קילו מגרסת הבנזין בגלל אותה תוספת שמביאה איתה ההנעה החשמלית. לכן עדיין אפשר להרגיש פה ושם את עומקם של הבורות.
בסך הכל, אין טענות על איכות הנסיעה. בידוד הרעשים אפקטיבי, הבולמים מסייעים. כשהרכב משייט, ולשם כך הוא בנוי, הוא עובד נפלא גם הודות לתיבת הילוכים חדשה מבית אייסין. כוח לא חסר, וההאצה בהחלט מרשימה, עם 8.7 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, רק אל תאתגרו ואל תאמצו אותו. לא מדובר ברכב הבא שיפאר את החניה של כריסטיאנו רונאלדו, ואין שום קשר לספורטיביות חוץ ממצב נהיגה “ספורט".
כמו בכל רכב בעל מגמה ביתית, גם C5 בגרסתו הנטענת נהנה מכל החידושים בתחום הבטיחות וזוכה לציון הגבוה 7: בקרת שיוט אדפטיבית שפעילה כבר מ־0 קמ"ש, שמירה על אמצע נתיב הנסיעה ובלימה אוטונומית בשעת הצורך. לסיטרואן C5 איירקרוס אין הרבה מתחרים כשמדובר בסעיף הנוחות, במיוחד בגלל שלושת המושבים האחוריים, אבל כרכב, כסטייל, אפילו בתוך קבוצת לובינסקי, היבואנית, אם הייתי צריך לבחור בין רכבים נטענים, הייתי כנראה הולך על פיג'ו 3008. בציון המשוקלל, לדעתי לפחות, עדיין אין פה תחרות, ומה עם הנוסע השלישי, אתם שואלים, זה שנדחס וסובל מאחור? מקסימום נפתח לו חלון.
גלגלים רזרביים
השבוע השיקה חברת מכשירי תנועה את סוזוקי ויטארה (בתמונה למטה) וסוזוקי קרוסאובר בגרסה היברידית קלה V48, ובכך נחתם שכל דגמי סוזוקי בארץ, מלבד ג'ימני המרדן, מגיעים עם מערכת שמסייעת בחיסכון בדלק ובהפחתת מזהמים. במקביל ימשיכו להימכר גם דגמי הבנזין, הרגילים, של העולים החדשים. אומנם לא מדובר ברכב היברידי מלא, אבל ביצרנית היפנית מספרים שהדגמים החדשים השיגו חיסכון של 17% בצריכת הדלק, לעומת דגמי הבנזין, וגם הציון הירוק של השניים השתפר ועומד כעת על 4, לעומת 8 של אחיהם הבנזינאים. מחיר הוויטארה המשודרג יחל ב־137 אלף שקלים, והקרוסאובר מחירו יחל ב־135 אלף שקלים.
בשבוע שעבר הואר מגדל אייפל, סמלה הבלתי מעורער של פריז, באור ירוק שהופק מאנרגיה שהיא תוצר של טכנולוגיית תאי הדלק מתוצרת טויוטה. האירוע המרהיב מסמל שימוש באנרגיה נטולת פליטות פחמן. האור הירוק באייפל הופק על ידי גנרטור מיוחד שפיתחה חברת סטארט־אפ אירופית ובה משקיעה ושותפה טויוטה. הוא למעשה שימש להנעת מערכת תאי הדלק של טויוטה באמצעות מימן. כבר לפני שש שנים הציבו בטויוטה יעד להגיע לאפס פליטות פחמן עד לשנת 2050, אז השיקו את המיראי, הרכב הראשון הפועל בטכנולוגיית תאי דלק ומכוון לתחבורה ציבורית.
עוד קצת איכות הסביבה. ענקית הרכב מרצדס־בנץ הודיעה שהחל מ־2025 היא תשתמש בפלדה ירוקה, במטרה להפחית את טביעת האצבע של הפחמן. ההודעה באה אחרי חתימת הסכם בין יצרנית הרכב לחברת סטארט־אפ שוודית, המפתחת את הפלדה. מרצדס־בנץ כבר הכריזה שהיא מעוניינת לייצר רכבים נטולי מעורבות CO2 עד לשנת 2039 ובכך להקדים ב־11 שנים את דרישות האיחוד האירופי.