לא עוד חשמלית גנרית: זה מה שחשבנו על הסמארט 1

על ההגה של הסמארט יש כפתור Trip, שלחיצה עליו מעבירה מיד את התצוגה בלוח המחוונים הזעיר אל מחשב הדרך, מאפשרת לנהג לראות את צריכת האנרגיה המצטברת, הרגעית והטווח שנשאר. ברוב החשמליות הפרטים האלה מוחבאים כיום בין שלל מסכים, שמחייבים נגיעות חוזרות במסך המולטימדיה הראשי, תוך הסטה מסוכנת של המבט מהכביש. אבל לא בסמארט.

יש שיגידו שזה פרט שולי ברכב חדש, אבל אני אוהב להתעסק במחשב הדרך בנהיגה ולעקוב אחרי צריכת הדלק גם ברכבי בנזין, וגם במכוניות שאני לא בוחן כרגע. וזה פרט שמוכיח שאת הסמארט 1 תכננו אנשים שכבר בנו כמה מכוניות בחייהם, ולא רק סמארטפונים, כמו שעולה התחושה מחשמליות רבות. וזה פרט מעורר אופטימיות לקראת הנהיגה עצמה.

או־קיי, אפשר לחזור להתחלה. סמארט נולדה בתחילת שנות ה־90 כמיזם לייצור רכב עירוני קטנטן, שצמח מיצרנית השעונים השוויצרית סווטש, התחבר לפולקסווגן ולבסוף נחת בידי מרצדס והיה אמור להיות פתרון עירוני גאוני שפותר את בעיות החנייה. נכון, רק שני מושבים, אבל ברוב הנסיעות שלנו אנחנו לא צריכים יותר מזה, וזה מאפשר לייצר מכונית קצרצרה שניתן להחנות לרוחב ולנצל שטחי חנייה שאף רכב אחר לא יכול היה לנצל.

ב־1998 הושק הדור הראשון, ומאז עבר המותג כמה שינויי כיוון, כמו הסטארט־אפ המוטורי שבאמת היה. תחילה מרצדס הרחיבה אותו גם לגרסת רודסטר קטנה ומהנה, שינתה את השם לדגם הרגיל לסמארט Fortwo (“לשניים") והוסיפה דגם 5 דלתות, Forfour (“לארבעה"). אבל הפרויקט עדיין הפסיד כסף, ולכן עבר אתחול מחדש, לדור נוסף, בשיתוף רנו - ב־2014 הוצג דגם פורטו 2 דלתות קצת פחות זעיר ועדיין עם הנעה אחורית, לצד פורפור 4 דלתות קומפקטי, בעל הנעה אחורית, ייחודי, כאשר הצרפתים גוזרים ממנו את הדור השלישי של הטווינגו.

כאשר גם הגלגול הזה לא צלח מבחינה כלכלית, מרצדס מכרה 50% מהזכויות לג'ילי הסינית, שקיבלה אחריות לייצור סדרה חדשה של מכוניות. כעת מדובר בעוד מותג של קרוסאוברים וג'יפונים חשמליים בלבד, שמשווק בעולם בידי מרצדס ומטופל במרכזי השירות שלה, עם הבטחה שמדובר במותג יוקרה צעיר.

בינתיים הושקו הסמארט 1 וה־3 הגדול יותר, ובהמשך השנה גם ה־5. כרגע מגיעה לארץ סמארט 1 בשמה המקוצר, שחולקת פלטפורמה עם וולוו EX30 שתגיע לארץ בפברואר ועם זיקר X, שתושק כאן בשבוע הבא.

זמן לנהוג.

עיצוב: הגג המושחר, שמקושת בחלקו האחורי, נועד לאזכר את הסמארט הקטנה המקורית. החרטום חדש, אבל העמידה הגבוהה משדרת ג'יפוניות. הקווים כולם, כמו הכפתור מהפתיחה, לא מעניקים הרגשה של רכב סיני, אלא הרבה יותר גרמני.

הממדים קומפקטיים: 4.27 מטר אורך, אך גם 1.82 מטר רוחב ו־1.63 מטר גובה, קצרה אך רחבה יותר מיונדאי קונה. הסמארט המקורית הייתה גמדה לעומת החדשה: 2.54 מטר אורך, 1.51 מטר רוחב, 1.50 מטר גובה ובסיס גלגלים של 1.81 מטר. למעשה הסמארט ההיא קצרה יותר מבסיס הגלגלים של הסמארט לימו החדשה. סביבת הנהג חדשה, עדכנית ועגלגלה. הישיבה גבוהה, ויש מסך מולטימדיה 12.8 אינץ' שמזדקף מהדשבורד ועוד מסך 9.2 אינץ' צר המשמש כלוח מחוונים. יש תאים עם מכסים שנסגרים באלגנטיות עבור הטלפון הנייד, כולל טעינה, ושאר פיצ'פקס. איכות החומרים טובה בדרך כלל, אבל לא מרצדסית, עם שימוש נרחב בחומרים ממוחזרים.

תנוחת הישיבה גבוהה, והנדסת האנוש טובה בדרך כלל, חוץ מזה שכרגיל כיום ישנו עודף מסכים ומידע במסך המולטימדיה, לפחות הגרפיקה שלו מקורית ומעוררת חיוך. אף שמדובר ברכב פנאי קטן, הוא מרווח מאוד גם לנוסעים מאחור. מרצדס טוענת שהוא מרווח כמו המושב האחורי של מכונית הסלון E קלאס, טענה שאני מקווה בשביל המרצדס הזאת שמהווה הגזמה יחצנית, אבל יש בהחלט מספיק מקום לברכיים ולראש של אדם מבוגר. שלושה מבוגרים יישבו כאן בצפיפות לרוחב. יש יציאת מזגן וצמד שקעי USB.

תא המטען האחורי, בנפח 411 ליטר, גדול יחסית, עם תאי אחסנה קטנים בצד ועם ווי קשירה ותלייה, אך הוא גבוה יחסית, מה שיחייב קצת הפעלת שרירים בהרמת משאות. מתחתיו יש תא לכבל הטעינה. יש גם תא מטען קדמי זעיר מתחת למכסה האין־מנוע, אבל הוא מכיל בעיקר את ערכת הניפוח שמחליפה את הגלגל הרזרבי.

אבזור: רמת הגימור פרו+ הבסיסית (ב־175 אלף שקל) מגיעה עם חישוקי 19 אינץ׳ קלים, מסך המולטימדיה 12.8 אינץ' שכולל צימוד אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, לוח מחוונים דיגיטלי 9.2 אינץ', חלון גג פנורמי, מושב נהג בכוונון חשמלי, ריפודי עור טבעוני, בקרת אקלים עם יציאה למושב האחורי ומצלמות רוורס ו־360 מעלות.

רמת הגימור פרימיום (190 אלף שקל) שבה נהגנו מוסיפה פנסי מטריקס לד, תצוגה עילית יעילה לנהג, משטח טעינה אלחוטי לנייד וסטריאו Beats עם 13 רמקולים. ישנה רמת Launch Edition (195 אלף שקל), הכוללת אלמנטים מוזהבים. הייצור שלה מוגבל: רק 1,000 יחידות בכלל, 50 הגיעו לארץ, כולן ממוספרות. וישנה רמת בראבוס (210 אלף שקל), הכוללת מלבד שדרוג הביצועים עם הנעה כפולה ו־428 כ"ס גם עיצוב ספורטיבי יותר, כיול מתלים בהתאם ואפילו רעש מנוע מלאכותי. נקווה שעוד נפגוש אותה בעתיד.

בטיחות: הסמארט 1 קיבלה את ציון 5 הכוכבים המרבי במבחן הריסוק האירופי ב־2022. כל רמות הגימור מגיעות עם בלימת חירום אוטונומית לפנים (ולאחור בכל הרמות חוץ מהבסיסית, אולם רק במהירויות חנייה), בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, התרעה על רכב בשטח מת ומניעת סטייה, התרעה על פתיחת דלתות כאשר רכב חולף, בקרת ערנות נהג, אור גבוה אוטומטי וסייען חניה.

מנוע וביצועים: לסמארט הרגילה יש הנעה אחורית ו־272 כ"ס, שילוב שעד לא מזמן היה יכול להלום מכונית ספורט, אבל בעידן החשמל כבר הפך די סטנדרטי. הביצועים מצוינים, אבל אין מכה בגב כשמעבירים את מצב הנהיגה מחסכוני לספורט ומצמידים את דוושת הגז לרצפה, אולי משום שהמכונית הזאת אומנם קטנה אבל שוקלת, שתהיה בריאה, 1,800 ק"ג, כמו שתי קיה פיקנטו. אין בעיה לעקוף כמעט בכל מקום שמותר, ויש מצב E פדאל יעיל, למי שרוצה לנצל את מלוא יכולת הטעינה החוזרת ולנהוג ברכב כמעט בלי שימוש בדוושת הבלם, ובו הרכב עובר לבלימה־טעינה ברגע שהנהג מרים את הרגל מהגז, אם כי בהשהיה קלה.

טווח וטעינה: הסמארט מגיעה לארץ עם סוללת 66 קוט"ש וטווח רשמי של 420־440 ק"מ. בימי המבחן היא הציגה צריכה ממוצעת של 20.1 קוט"ש לאורך יותר מ־500 ק"מ, אבל מחשב הדרך דיווח כי השימוש הנרחב ב־E פדאל הביא לטעינה של 33 קוט"ש מהאטות בנסיעה, מה שהוריד את הצריכה הממוצעת בפועל ל־13.9 קוט"ש. בסך הכל נתון ה־440 ק"מ בהחלט ריאלי.

הסמארט 1 מגיעה להספק טעינה מהירה מרבי של 150 קילוואט, ומלבד בדגם הבסיסי, מסוגלת לטעון בקצב של 22 קילוואט בטעינה אטית, כפול ויותר מהמקובל. בפועל בעמדה בעלת הספק כזה היא השיגה קצב של לא יותר מ־19 קילוואט, אבל עדיין תוכל לסיים טעינה מ־%20 ל־%80 בקצת יותר משלוש שעות.

התנהגות ונוחות: למרות ההנעה האחורית הסמארט היא לא מכונית ספורט. היא קצת רכה מדי בסיבובים, אין כמעט תקשורת דרך ההגה ואף שהיא מסוגלת לנסוע מהר ובטוח מאוד בעיקולים, היא לא באה ליהנות. מצד שני, היא גם פחות נוחה מהמצופה, בעיקר בעיר, חלק באשמת חישוקי ה־19 אינץ' הנאים והלא פרקטיים.

השורה התחתונה: הסמארט 1 היא מה שיוצריה קיוו שתהיה: קרוסאובר כריזמטי ושונה מעדרי החשמליות שמתחילות למלא את הכבישים. היא גם זולה מאוד יחסית למכונית שמוצגת באולמות התצוגה של מרצדס, עם מחיר בסיסי של 175 אלף שקל לפרו+ הבסיסית ו־190 אלף שקל למכונית המבחן, אם כי באירופה מחירה קרוב יותר לזה של חשמליות מיוחסות פחות כמו BYD אטו 3. המחירים גם יעלו במשלוח הבא, שיחויב במס הקנייה החדש על חשמליות, 35% במקום 20%. לפחות הטיפולים הם אחת לשנתיים, או בכל 30 אלף ק"מ.

מעבר לעיצוב, מבחוץ ומבפנים, הסמארט 1 היא מוצר מגובש, לא עוד חשמלית גנרית שהגה עוד סטארט־אפ סיני שרוצה להיות טסלה. יש פה מתיחת מותג מעניינת, למי שמחפש חשמלית משפחתית עם אופי. נקווה שהסינים והגרמנים לא התייאשו גם ממציאת יורשת לסמארט המקורית והזעירה. החשמל הוא אומנם פתרון יעיל לבעיית הזיהום בעיר, אבל בעיות החנייה לא הולכות לשום מקום.