מלחמות כבר לא פורצות בחושך. בטנקים, במסוקי ומטוסי הקרב כבר יש מערכות לראיית לילה. גם לכוחות החי"ר יש יותר ויותר, כבר לא רק למיוחדים, ומערכות כאלה היו אחד הפריטים המבוקשים והנתרמים ביותר בתחילת מלחמת חרבות ברזל. אבל יש עוד מלחמה שמערכות ראיית לילה יכולות לסייע בה. בשעות החשיכה מתרחשות פחות תאונות, כי הכבישים ריקים יותר, אבל התוצאות שלהן קטלניות יותר. זו תוצאה של עייפות, אבל גם הקושי שלנו לראות הולכי רגל, חיות בר ומכוניות אחרות בכבישים נטולי תאורה.
בשורה משמעותית לענף הרכב: אלבר מתחילה לייבא מכוניות מסין
בעלי רכב חשמלי? ייתכן שבקרוב תשלמו הרבה יותר | כל הפרטים
קאדילק דה וויל הייתה המכונית הראשונה מייצור סדרתי שצוידה במערכת ראיית לילה. זה קרה בשנת 2000. ובניגוד לחידושים בטיחותיים אחרים שהושקו תחילה ברכבי פאר, כמו מכ"ם או חיישן לייזר אך מהר מאוד הגיעו גם לרכבים עממיים, גם רבע מאה אחר כך נותרה המערכת כאבזור בלעדי נחשק בדגמי יוקרה.
הוויה פרי שבה ננהג הלילה היא החשמלית הזולה ביותר בארץ שבה מותקנת המערכת, והיא עולה 400 אלף שקל. רק מכונית אחת זולה יותר מוצעת עם מערכת כזאת, הקרוסאובר הצרפתי DS7 פלאג־אין, שעולה רק 5,000 שקל פחות. שאר הדגמים שבהם אפשר למצוא מערכת ראיית לילה, ואין להם שרשראות ותותח, הם בעיקר דגמים שמחירם כפול, כמו קאדילק אסקלייד, פורשה פנאמרה ומרצדס S קלאס.
בוויה הסינית משתלבת המערכת כחלק משפע טכנולוגי: שלושה מסכים, מתלי אוויר שמאפשרים הגבהה של המרכב בשטח, גג פנורמי שמתכהה בלחיצת כפתור באמצעות העברת זרם חשמלי דרכו, מושבי מסאז', ועוד. את כולם - טוב חוץ מהדשבורד כולו שמסוגל לעלות ולרדת - פגשנו כבר בצורה זו או אחרת במכוניות יוקרה אחרות. אבל האם מערכת ראיית לילה היא כזה גיים צ'יינג'ר?
זה לא היה מבחן רגיל. את הפרי כבר פגשנו עם השקתה בארץ לפני יותר משנה. אז היא הייתה סנונית ראשונה של דונגפנג בארץ, וסינית עם תג מחיר של מכונית גרמנית. מאז נחתו בארץ NIO, אקספנג וזיקר, ו־400 אלף שקל כבר לא נראים מוגזמים לרכב סיני. הפרי עצמה כבר מצאה בארץ כמעט 300 בתים.
הפעם לחצנו על כפתור ה־START רק אחרי השקיעה. המטרה הייתה לילה של נהיגה סביב מערכת ראיית הלילה, ולבחון אותה בכמה תסריטים. לראשון ממש לא נזקקנו לכל 489 כוחות הסוס שלה. בספארי ברמת גן הסכימו לפתוח לנו באופן מיוחד את שערי הסוואנה גם בשעות שבהן היא סגורה למכוניות מבקרים, כדי לבדוק כמה תעזור לנו המערכת לזהות חיות בר שיכולות לדמות הולכי רגל בסביבה חשוכה לגמרי.
הספארי מארגן בשעות כאלה סיורים בסוואנה רק ברכבת פתוחה, במסגרת פעילות הספארי לילה, שכוללת גם ביקור בגן החיות עצמו כולל אצל טורפים הפעילים בחשיכה, כמו האריות. אילן עוזר, שמלווה אותי הלילה, מטפל בסוואנה כבר חמש שנים ומשמש גם כנהג הרכבת, אך הפעם הצטייד בטנדר. משגיח עליי, ותכף נראה, גם מאבטח.
אף שמסביב לספארי יש איי אור רבים, הסוואנה חשוכה. בעיקר בכל מה שנמצא מעבר לפנסי הרכב, שאני מתבקש שלא לכבות, כדי לוודא שהחיות עצמן יראו את הרכב ולא יופתעו. לוויה יש מערכת ראיית לילה מבוססת אינפרה־אדום, עם טווח רשמי של 150 מטר, כדי שתהיה יעילה גם בכביש מהיר.
המערכת לגמרי מכוונת נהג: אף שלפרי יש שני מסכי 12.3 אינץ' למולטימדיה ולתפעול, אחד מימין לנהג ואחד נפרד לנוסע שמלפנים, את תצוגת ראיית הלילה אפשר לקבל רק במסך השלישי באותו גודל המשמש כלוח מחוונים. לפחות ההפעלה קלה, בלחיצה על אחד הכפתורים על ההגה משתלטת התמונה האפורה על לוח המחוונים.
כאן הפניית ראש לא תעזור, צריך להפנות את הרכב עצמו לעבר האזור שאליו רוצים לתצפת. בגלגל שהמערכת מכוונת לכביש מהיר, ולא עבור גבע חובב טבע, ממוקמת המצלמה גבוה בגריל וצופה הרחק קדימה, כך שאני יכול לפספס עצמים ממש קרובים. שוב ושוב אני מביט קדימה, ומהחלון הקדמי רואה דרך אלומות הפנסים זברות או היפופוטמים, צועדים לאטם. אבל ברגע שאני מטה מבט אל המסך, אני רואה עוד עדר קצת בהמשך, שנסתר מעיניים נטולות אינפרה־אדום. שני גנו שספק משחקים ספק מתעמתים על טריטוריה, ערודים או שקנאים סביב האגם.
היפופוטם חובב רכב מזהה את שני הרכבים שעצרו לתצפית על הכביש, ומתקרב בעניין. הבעיה היא שאף שעם אורך של 4.90 מטר, רוחב של 1.95 מטר, גובה של 1.64 מטר ובסיס גלגלים של 2.96 מטר - הוויה הוא קרוסאובר די גדול ששוקל 2.4 טונות - היונק האפריקאי שוקל כ־1.8 טונות. ואם הוא יתאכזב מהעיצוב השמרני בסך הכל, הסתערות שלו היא לא בעיטה בדלת בריב נהגים קלאסי.
אני מזהה לראשונה קצת לחץ בקול של אילן, שמסמן לי עם היד להתקדם לצד הטנדר. "אני אחסום אותו", הוא מציע כששני הרכבים מתרחקים בחזרה לתוך החשיכה ואל השער. מהספארי אני תופס כיוון צפונה. היעד: רמת מנשה. למרות שפע הטכנולוגיה, התפעול פשוט: וויה לא ויתרה על כפתורי תפעול פיזיים לבקרת האקלים, למשל. העור העוטף את המושבים, טוב להיזכר אחרי הביקור בספארי, לא נשם ולא נהם פעם, אלא מלאכותי.
המרווח מלפנים טוב מאוד, המושבים מתכווננים חשמלית, מחוממים ומאווררים. מאחור יש אפילו עוד יותר מקום, כולל יציאת מזגן, ושני שקעי USB, רגיל ו־C. בתא המטען נפח של 560 ליטר נדיבים, ויש גם ווים לתליית שקיות. ויש עוד תא מטען קטן, בנפח 72 ליטר מתחת ל"מכסה המנוע". עם הגודל הזה אפשר היה למצוא כאן מקום לשורת מושבים שלישית.
בכביש 6 אני מטפס ל־120 קמ"ש. מלפניי ומאחוריי יש שני מנועים חשמליים בהספק משותף של 489 כ"ס, הנעה כפולה וסוללה בקיבולת של 106 קוט"ש, חשובה לטווח סביר בכביש מהיר. התאוצות, בעיקר במצב ספורט, דורשות ממני איפוק כדי שלא להפוך להודעה הבאה של דוברות המשטרה על נהג שנתפס במהירות על־קולית.
אבל מה שמעניין יותר הוא היכולת לשלוט בגובה המרכב. כשמעבירים ל"ספורט", מרווח הגחון מתכווץ מ־17 ס"מ ל־12 ס"מ בלבד. זה מורגש אחר כך בכבישים הקטנים, שם הוויה מפגינה שליטה לא רעה בזוויות הגלגול עבור רכב כבד וגבוה, מהודקת יותר מאשר במצבי המתלים הרגילים. נוחות הנסיעה הטובה כמעט ולא נפגעת. זה לא פורשה קאיין מבחינת ההתנהגות, אבל הוויה לא עושה בושות. במצב שטח מרווח הגחון עולה ל־21 ס"מ. תכף נבדוק גם את זה.
כביש 66 חשוך לגמרי מלבד בצמתים המוארים. אני חוזר למסך ראיית הלילה, שפותח לי גם את הקטעים החשוכים. אם היה חוצה כאן הולך רגל בשעות האלה, סביר שהייתי רואה אותו. ראיית הלילה מעניקה יתרון כאשר מגיחות מולי מכוניות באורות גבוהים: מבט מטה אל המסך מונע סנוור ומאפשר לי להמשיך לראות מה מצפה לי בהמשך הדרך.
בעצירה לטעינה ביקנעם, הפרי מסוגלת לטעינה מהירה בהספק לא מאוד מהיר יחסית לחשמליות יוקרתיות אחרות, 125 קוט"ש בלבד, ואני ממשיך לכיוון צומת מגידו. קצת לפני משמר העמק אני פונה ימינה אל היער החשוך. כבר אחרי כמה מאות מטרים מצילה אותי מערכת ראיית הלילה מזיהוי מאוחר של אוטובוס שחונה בצד הדרך.
מעבר למצב המתלים המוגבה הוא טריקי. מצד אחד אני מרגיש יותר ביטחון בשבילים, מצד שני, אני מזכיר לעצמי שאין לפרי גלגל רזרבי. גם כאן ראיית הלילה מעניקה ביטחון, אם כי חבל שהתצוגה לא פונה עם ההגה. היתרון הוא שאני יכול לראות הרבה קדימה יחסית בלי לעבור לאורות גבוהים, להטריד חיות בר ומטיילים אחרים באזור.
החיסרון הוא שנהיגה רצופה במבט דרך המסך די מעייפת, ומחייבת כל הזמן העלאת ראש לראות דרך החלונות, והחזרה למסך. התצוגה על המסך קצת צרה מדי, הייתי שמח אם הייתה מכסה שטח רחב יותר. יום אחד אפשר יהיה לקבל את תמונת הדרך על השמשה הקדמית, וזה יהיה מושלם.
אני מסיים את הלילה עם צריכה ממוצעת של 24.5 קוט"ש ל־100 ק"מ. זה אומר טווח של כ־420 ק"מ בפועל. נסיעה רק במצב חיסכון ועם פחות האצות תעבור את רף ה־450 ק"מ. ראיית לילה היא תוספת ראויה, לא גימיק. פיצ'ר שהייתי שמח לקבל דווקא ברכבי טיולים כמו טויוטה לנד קרוזר החדש. אבל אפילו הוא יהיה יקר יותר מהוויה, שעם טווח בפועל של מעל 400 ק"מ היה יכול להיות בעצמו חוויית שבילי לילה, אם רק תניחו בתא המטען גלגל רזרבי לשעת הצורך.
הפרי ממשיך להרשים באבזור ובטכנולוגיה, אבל אפילו סינית יקרה רק במעט כמו NIO מראה שבמתיחת הפנים שתגיע מתישהו כדאי להתמקד באיכות החומרים, ובעוד חידוד של התנהגות הכביש. הוא לא מושלם, אבל במחיר שלו - כ־200 אלף שקל פחות ממרצדס, אאודי או ב.מ.וו באותו גודל - לא צריך ראיית לילה כדי לראות את התמורה למחיר, עניין שרכבים בשוק הזה לא ממש מצטיינים בו בדרך כלל.