לרגע אחד אפשר להרגיש כמו במדינה נורמלית. מנוע ה־V8 שואג ורועד כשאני מצמיד את דוושת הגז עד הסוף, מאיץ במנחת הנטוש בערד כמו מטוס אמיתי. הצליל עוטף אותי, בזמן שאני מעביר הילוך אחרי הילוך למעלה, ולאוטו הזה יש יותר הילוכים מצילינדרים. סוף־סוף, 60 שנה אחרי שהוצגה ונכנסה לייצור, פורד מוסטנג GT כאן בייבוא סדיר. היא יובאה לתקופה קצרה בשנות ה־90 בגרסה חלושה, אבל עכשיו היא כאן, עם המנוע הקלאסי, והבטחה לייבא בהמשך גם בגרסאות נוספות.
10 מיליון מוסטנגים יוצרו מאז שכנע לי אייקוקה את הנהלת פורד שאפשר לייצר מכונית ספורט זולה על בסיס הפלקון המשפחתית והבטיח להם למכור 100 אלף בשנה הראשונה. הוא מכר 400 אלף. המיתוס הזה הספיק כבר לשבעה דורות של המוסטנג, ששרדה הרבה אחרי רוב המתחרות שנולדו בעקבותיה. הבולטת שבהן, שברולט קאמרו, מפסיקה ייצור בימים אלה. גם באירופה מכוניות ספורט כמו אאודי TT מחזירות ציוד, ורק מוסטנג מכרה בשנה שעברה כמעט 50 אלף יחידות.
בסוף המסלול יש כיכר גדולה. הבלמים המחוזקים עושים את העבודה, היגוי היתר העדין נשלט אפילו בידי חובבן כמוני, ורק כשאני מתיישר ומאיץ חזרה, עם קצת בקפייר, קשה לשכוח שרק 70 ק"מ מכאן יש כרגע פיצוצים אמיתיים מאוד, ודי קרוב לכאן ממריאים מטוסי F35 עם טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת מה־V8 הזה.
קשה לברוח, מותר לקבל הסחה קצרה. במונחים של מטוסי קרב, המוסטנג היא יותר פאנטום, מכונה כריזמטית שכבר לא עושים יותר, ולא ברור איך הצליחה לשרוד מול כל המחוקקים והתקנות וההגבלות. איך נראית האגדה הזאת בעשור השביעי שלה, ולמה אנחנו כל כך שמחים שהיא עשתה עלייה - במבחן המלא בהמשך.
עיצוב: מסוס המוסטנג הדוהר על הגריל ועד הספוילר מאחור, היא נראית כמו מוסטנג. שרירית, זורמת, מחפשת אקשן ודוחות מהירות. עם הפסים של חבילת האבזור Over The Top היא נראית עוד יותר מוכנה לקרב, כשבלמי הברמבו האדומים מציצים מחישוקי ה־20 אינץ'.
אבל היא גדולה. בתכנון הדור השביעי התפלקו לפורד עוד 9 ס"מ לאורך, ועכשיו עם 4.81 מטר היא ארוכה מכמה מיני־ואנים 7 מושבים. מכונית ספורט שמגמדת פורשה קיימן ומאזדה MX5 בממדים.
סביבת נהג: הדור השביעי שהושק השנה מבטא את הדילמה של פורד. איך מייצרים מכונית שגם תאזכר אייקון קלאסי, אבל לא תיראה מיושנת. שתמצא לקוחות בטקסס, אבל גם אצל הסטארט־אפיסטים חובבי ההגה בוואלי. אז על צמד מסכי המולטימדיה ולוח המחוונים אפשר לקבל תצוגה קלאסית שמאזכרת את סביבת הנהג של המוסטנג 64', יש שפע אפשרויות כוונון ושליטה, כולל על עוצמת צלילי האגזוז, מה שמזכיר שרמקולים מעורבים שם וזה לא הרעש נטו מהמנוע.
ועדיין, התפעול פשוט יחסית, יש כפתורים פיזיים, ותפעול יעיל לבקרת האקלים מהמסך. המושבים חשמליים, אבל תנוחת הישיבה נמוכה כרגיל. מכסה המנוע רחוק ממך, מזכיר את הממדים. אבל לכן גם יש הרבה מקום מלפנים, ואפילו בשני המושבים מאחור, שהגישה אליהם לא הכי נוחה, אבל אפשר להושיב בהם בנוחות סבירה מבוגר בגובה של עד 1.65 מ'. אדם גבוה יותר עלול להיחבט בגג הזכוכית שמעליו בעת מעבר על פסי האטה. איכות הייצור טובה, וגם רמת החומרים מפתיעה לטובה עבור מכונית אמריקאית. ויש גם תא מטען: 382 ליטר, פתח צר אומנם, אבל בהחלט מספיק לרוב השימושים המשפחתיים וגדול מהמקובל במכוניות ספורט.
אבזור: חישוקי 19 אינץ' בדגם הבסיסי (425 אלף שקל), 20 אינץ' ברכב המבחן (485 אלף שקל). יש כניסה והנעה ללא מפתח, ריפודי עור למושבים החשמליים, המחוממים והמאווררים. בקרת אקלים מפוצלת, קישוריות אנדרואיד ואפל ממסך המולטימדיה 13.2 אינץ' ולוח מחוונים 12.4 אינץ'. ה־nite pony ב־440 אלף שקל משנה את עיצוב החישוקים, גימור שחור לסמלים, הגג, מראות הצד ועוד. עוד הבדלים בין שתי גרסאות הביצועים, כולל ה־over the top שבו נהגנו עם מדבקות ה־Racing Strips לדגם הבסיסי כוללים 4 יציאות מפלט, מוטות מייצבים עבים יותר, דיסקים גדולים יותר, בלמים של ברמבו (6 בוכנות במקום 4 בקדמיים, 4 במקום אחת בודדת מאחור) ועוד.
מערכות הבטיחות כוללות זיהוי הולכי רגל, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעה על רכב ב"שטח מת", זיהוי תמרורי מהירות, סיוע בחמיקה מהתנגשות ובלימה אוטומטית, גם בנסיעה לאחור. בגלל התקינה האמריקאית, ואולי בזכותה, אין את התרעות המהירות המעצבנות שיש היום בכל רכב חדש בתקינה אירופית.
ביצועים: בדור הזה שהוצג ב־2022 ונכנס לייצור במאי 2023 מוצעת המוסטנג עם שני מנועים - 2.3 ליטר אקובוסט עם 4 צילינדרים ו־315 כ"ס, ועם הדבר האמיתי - 5 ליטר בתצורת V8 שאלינו יגיע עם 480 או 486 כ"ס. גם כאן אנחנו מרווחים מהתקינה האמריקאית: האירופים מקבלים את המנוע הזה עם 440 כ"ס. בהמשך אמורה להגיע גרסת־העל Dark Horse, עם מעל 500 כ"ס. המנוע מחובר כמובן לגלגלים האחוריים דרך תיבת אוטומטית עם 10 הילוכים: הגרסה הידנית, 6 הילוכים, לא מיובאת לצערנו. לכל הגרסאות דיפרנציאל מוגבל החלקה, כאשר ב־nite pony plus וה־over the topהוא עם יחס קצר יותר.
עד כמה היא מהירה? פורד ארצות הברית לא מפרסמת כנהוג שם נתוני ביצועים, ובעיתונות הרכב האמריקאית מדדו לידנית 4.3 שניות. האירופית האוטומטית החלשה יותר קיבלה נתון יצרן - באירופה מפרסמים את המספרים האלה - של 4.9 שניות. אז נעריך בזהירות שמדובר ב־4.5 שניות. דיון שפעם היה גוזל דיונים שלמים בפאבים, והיום טסלה ושאר החשמליות עם 0־100 בפחות מ־4 שניות קצת הפכו למיותר.
אז כן, חובבי חשמליות, כנראה שאם הייתם עומדים לידינו בזינוק בערד באיזו גרסת פרפורמנס, הייתם מקדימים אותנו בסלולרי על גלגלים שלכם. אבל גם בחתולייה הקרובה לביתכם אפשר לקבל סטייק, שיהיה קצת שונה מאחד של מסעדת בשרים מתמחה. המוסטנג לא סתם מהירה. היא מעניקה את חוויית ההמראה השלמה: צליל המנוע, הוויברציות, הריח של הבנזין והצמיגים. זה מטורף כמה שזה כיף וילדותי, ואמיתי. תיבת ההילוכים האוטומטית מהירה מאוד, מגיבה היטב לתפעול ההילוכים מהמנופים מאחורי ההגה. ולא באמת צריך מסלול כדי ליהנות: כל תאוצה ברמזור, כל יציאה לעקיפה היא מופע רוק. עם זאת, יכול להיות שלא כל השכנים יאהבו להתעורר מההתנעה שלכם בבוקר.
אבל לכל שבת יש מוצאי שבת, ומשאבת דלק ומסים שמחכה לכרטיס האשראי שלנו. אנחנו השגנו 7.5 ק"מ לליטר, ולא כל הזמן הצמדנו את הדוושה לרצפה.
נוחות והתנהגות: עם שפע אפשרויות כיול, כולל מצבי מסלול ומרוצי דראג ומתלים אדפטיביים, יש כאן מאמץ לתפור את ההתנהגות, כמו הביצועים, לאירוע. לא יכול להגיד שההבדלים דרמטיים. כן אפשר להתפעל מהאחיזה הגבוהה, השליטה בתנועת הגוף, היכולת לזרוק זנב בלחיצה חזקה מדי בסיבוב, ולהחזיר אותו בהרמת דוושה.
הקלישאה “מתנהגת כמו מכונית קרטינג" לא מתקיימת כאן: זו מכונית ספורט גדולה, ארוכה וכבדה. אבל במסגרת המגבלות האלה היא מתמרנת היטב, מוחקת דעות קדומות נגד מכוניות אמריקאיות. לפורשה קיימן וב.מ.וו M2 אין ממה לדאוג, אבל למוסטנג אין ממה להתבייש. כבוד.
כיול המתלים קשיח כמצופה ממכונית ספורט, אבל המוסטנג לא בלתי נוחה ולא מעיקה מדי בעיר. בסיס הגלגלים הארוך בהחלט מסייע כאן.
השורה התחתונה: אין גרם אחד של פוליטיקלי קורקט באוטו הזה, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. ואתה מקבל הרבה, ביצועים, התנהגות, אבזור ובעיקר חוויה. המוסטנג המקורית הייתה זולה יחסית, זו כבר ממש לא, נקווה שגרסת ה־2.3 אקו בוסט תנחת כאן במהרה, ללא 8 צילינדרים, אבל עם חלק גדול מהחוויה במחיר יותר נגיש. וכמובן גרסאות הקבריולה.
נכון שה"כמו פעם" מתבטא בצריכת דלק שערורייתית ולא בנתונים הכי ירוקים, אבל כך גם התחושות והריגושים. מכונית שרירים אמיתית, עם בטיחות של מכונית מודרנית, וכאן למכירה ב־2024. שרק נזכה להסיע בה את החטופים הביתה.