מלכוד הג'יפונים: המחיר ירד אבל ביצעוי השטח ירדו

מהקמפיינים האלה אפשר להבין שיכול מאד להיות שמדובר בהגשמת החלום הרטוב של חבר'ה צעירים ותפרנים, חובבי שטח והרפתקאות. סוף-סוף, במחיר של רכב שטח ישן מאד ודי חבוט, הם יכולים לרכוש כלי חדש, מהניילונים, אמנם עם תיבת הילוכים ידנית (אופציה לתיבה אוטומטית בסוזוקי מוצעת תמורת 20 אלף שקל נוספים), אבל עם 'ריח של חדש' ואחריות יצרן.
 

האם דאסטר ב-90 אלף שקל או ג'ימני ב-100 אלף הם באמת הקניה המשתלמת ביותר בשוק הג'יפונים? האם יש כאן איזה טריק נסתר שבסופו של דבר יעלה לנו? האם אלה האופציות הכי טובות בשוק? האם הן בכלל טובות? יש אפשרויות אחרות, טובות יותר?
 

כדי לענות לשאלות הללו לקחנו את שני הכלים למבחן השוואתי על פני כ-750 ק"מ של נהיגת כביש, וכ-50 ק"מ נוספים של דרכים ברמת עבירות בינונית – לא אל המקדשים הסודיים של הג'יפאים, המכורים לבולדרים ולסלעים, אבל לקטעים שכדי לצלוח אותם ללא פגע יזדקקו רוב הג'יפונים בעלי הנעה כפולה לידיים די מיומנות על ההגה.

אין באמת בסיס להשוואה בין ג'ימני – שהוא ג'יפ מן האסכולה הישנה, 'הארד-קור' של ממש שבנוי על שילדה נפרדת ועם מערכת הנעה כפולה אמיתית, לבין הדאסטר, קרוס-אובר מודרני שמבוסס על פלטפורמת הנעה קדמית של מכונית סופר-מיני. בין כלי בעל שלוש דלתות שמיועד לשני נוסעים מבוגרים ושני נוסעים מזדמנים לבין כלי שמארח ארבעה מבוגרים ברווחה סבירה מאד. בעוד שג'ימני מכוון לפלח מאד ממוקד של לקוחות, הפניה של דאסטר היא לקהל רחב יותר, וכך גם ההצעה שלו.
 

אבל יש גם לא מעט מן המשותף לשני הכלים הללו, בראש ובראשונה, כאמור, המיצוב שלהם ככלים הכי פחות יקרים בשוק. בנוסף, שניהם עונים על ההגדרה של "כלי אופנתי", למרות שג'ימני לבוש עדיין בבגדים שהיו באופנה בשנת 1995, בטח "כלי פנאי". לשניהם יש גם יכולת שטח אמיתית, ואצל שניהם מפספס קמפיין הפרסום את הערכים החשובים ביותר שהם מציעים.
 

במקור, דאצ'יה (יש לבטא: דא-צ'א) היא יצרנית מכוניות רומנית שנוסדה על ידי המשטר הקומוניסטי באמצע שנות ה-60, הרכיבה, משנת 69, מכוניות מדגם רנו 8, וייצרה ברישיון "העתקים" של רנו 12 (שנקראה דאצ'יה 1300). בשנת 1999 רכשה רנו את מלוא הבעלות בדאצ'יה במטרה למצב מותג 'לואו קוסט', מעין אנטי גיבור של שוק הרכב, שיאפשר למכור מכוניות זולות בלי להידרש להשקעות מרובות בשיווק ופרסום תדמיתיים. 
 

דאצ'יה דאסטר וסוזוקי ג'ימני. צילום: יח"צ
 

הפילוסופיה של המותג אומרת: אנחנו לוקחים טכנולוגיה קיימת שעלויות הפיתוח שלה כבר שולמו, לא מתביישים לכלול מכלולים פחות מודרניים שכבר לא נמצאים בדגמים החדשים ביותר שלנו, מרכיבים הכל יחד במדינות מתפתחות (רומניה, מרוקו, הודו, ברזיל, קולומביה, איראן, דרום אפריקה ורוסיה), ומציעים את המוצרים בזול.
 

כמה זול? כרגיל בעולם הרכב, זה תלוי בשוק ובמיצוב היחסי שהיצרן מבקש לבנות לעצמו. ברוב מדינות מערב אירופה מוצע דאסטר, למשל, במחיר מקביל לזה של מכוניות סופר-מיני דוגמת רנו קליאו או פורד פיאסטה.
 

עוד לפני שמתניעים, הדבר הראשון שמנקר בראש כשנכנסים לדאצ'יה כלשהי הוא "איפה המלכוד"?, "על מה חסכו עלי?", "מה חסר לי והייתי מקבל במכונית אחרת"? המלכוד של דאצ'יה, בניגוד מוחלט לסיסמאות שלה, היא ש"מה שאתה רואה זה לא מה שאתה מקבל". כך, למשל, התדמית שדאסטר מוכר לנו היא של כלי שטח חסון שטובל בנהרות, ומחירו "החל מ-89,900 שקל". 
 

אז לדאצ'יה יש באמת דאסטר במחיר הזה, והוא יכול לטבול בנהרות, אבל רוב הסיכויים שהוא לא יוכל לצאת משם, פשוט מפני שזהו דגם הבנזין עם הנעה קדמית בלבד. למי שרוצה כלי שבאמת מסוגל לנסוע בשטח, עם הנעה כפולה, אין ברירה אלא לרכוש את גרסת הדיזל שעולה "החל מ-122,500 שקל", וזאת מוצעת רק בצבע כחול או לבן, או במגוון צבעים מטאליים שמוסיפים 1,200 שקל למחיר.
 

מי שבוחר בגרסת הפרסטיז' שעליה נהגנו, ישלם 131,200 שקל לפני תוספת של חבילת אבזור כלשהי (כ-4,100 שקל) וחבילת מיגונים (6,250 שקל). אז נכון שמדובר במנוע דיזל מודרני וחסכוני, אבל גם במכונית עם תיבת הילוכים ידנית, וזה כבר מתחיל להתרחק מהישג ידו של הצעיר התפרן שאליו כיוונו בתחילת הדברים.

למזלה הגדול של דאצ'יה, הצבנו מולה את ג'ימני הקטן, וזה מעיף אותנו די הרבה שנים אחורה מכל הבחינות, ובעיקר אל אחד המערכונים הנפלאים של "החמישיה הקאמרית", שבו נפגשים שני חברים שלא ראו זה את זה מאז תקופת בית הספר.
 

שורת הפאנץ' במערכון, לאחר שאחד החברים מתחקר את האחר אודות חייו השגרתיים והאומללים למדי, היא שהוא מאד שמח שפגש אותו, מפני שכך הוא שם לב עד כמה הוא התקדם בחיים. לו היינו מציבים את דאסטר לצד סקודה יטי קשה היה להתעלם מן הפלסטיקה הדלה שלו ומן התחושה המיושנת של רוב הכפתורים והמתגים. אלא שלצד ג'ימני, כלי שהעיצוב שלו נותר תקוע על מה שהיה מיושן עוד ביום הלידה, בשנת 1998, דאסטר נראה ככלי שממש התקדם בחיים.
 

לזכותו של ג'ימני צריך לומר שהמחיר המפורסם שלו הוא המחיר הסופי, אם כי מומלץ להשקיע 5,000 שקל נוספים בחבילת מיגונים. מכאן והלאה קיימות אינספור אפשרויות לשיפורים ושיפוצים, אבל אין "אותיות קטנות": ג'ימני הוא אחד מכלי הרכב החדשים הדלים ביותר שמוצעים כעת בישראל ורשימת הדברים שאין בו, ומוצעים בכלי רכב אחרים, גדולה פי כמה מרשימת הדברים שיש בו.
 

אבל יש דבר אחד שעלול להטעות את מי ששוקל לרכוש ג'ימני ולא ממש יודע לאן הוא נכנס: ג'ימני הוא לא ג'יפון, ובטח לא קרוס-אובר, אלא "מכונת שטח". תחשבו יותר בכיוון של טרקטור, משאית חלוקה, מלגזה, בובקאט, ג'יפ סיור צבאי, טרקטורון, או כל דבר אחר שמבהיר בעיניכם את הנקודה שלא מדובר בכלי רכב אופנתי אלא בכלי עבודה של ממש.
 

דאסטר אמנם הפתיע אותנו לטובה בכמה ממעברי השטח שאותם תיקל, בעיקר בזכות מנוע הדיזל החזק שלו ויחס ההעברה הנמוך של ההילוכים הראשונים, אבל ג'ימני בכלל לא שם לב שהוא עבר באותם מקומות, וכל הזמן שאל איפה הדברים הבאמת קשים שיעשו לו שמח.
 

ג'ימני חזר ארצה לאחר כארבע שנות היעדרות, שבהן בסוזוקי לא מצאו את המשאבים להתקין את אחת המערכות שהוא הכי צריך בעולם, בקרת יציבות, ובלעדיה אי אפשר לשווק מכוניות באירופה ובישראל. כעת, כשהיא קיימת, חסרים לג'ימני רק 800 דברים אחרים ששופרו בכלי רכב בעשורים האחרונים, למשל מנוע נורמלי עם תצרוכת דלק סבירה ותחושת כח טובה.
 

ג'ימני הוא אחד מכלי הרכב החדשים הכי פחות נוחים שנמכרים בישראל, עם התנהגות כביש די מזעזעת, מהירויות נסיעה נמוכות, ותאוצות שנמדדות עם לוח שנה ולא עם שעון, ובנוסף לכל הוא שורף ליטר בנזין לכל עשרה או 11 ק"מ. כל זאת מפני שג'ימני הוא לא תחליף אופנתי ליונדאי i20  או ניסאן ג'וק, אלא, כאמור, כלי שנותן עבודה בשטח. נקודה.
 

מצד שני, מעט מאד כלי רכב שומרים על ערכם בשוק המשומשות כמו ג'ימני, פשוט מפני שזהו כלי שכדי להשמיד אותו צריך להיהרג, לא עלינו.

יש שתי סיבות עיקריות לרכוש ג'יפון: כדי לנהוג עליו בשטח או כדי להיראות כמי שעושה דברים כאלה. בחור או בחורה צעירים, ורווקים שלא נוהגים הרבה על כביש ונמצאים הרבה בשטח, ימצאו שג'ימני הוא באמת הג'יפון החדש הכי פחות יקר שהם יכולים לקנות, לא צפויות להם בעיות אמינות וברגע שבו יחשבו למכור אותו הוא כבר יימכר.
 

דאסטר מציע פתרון הרבה יותר שימושי, עם יכולת שטח לא רעה, עלויות דלק בטלות בשישים יחסית לג'ימני, נוחות נסיעה טובה והתנהגות כביש סבירה. הבעיה היא שעם תג מחיר של 132,000 שקל (לפני חבילת מיגונים), הוא רחוק מלהיות מציאה.
 

מה ששם אפילו את המחיר של דאסטר בנזין הבסיסי ביותר בפרופורציה אחרת הוא הדגם החדש של קיה ספורטאז' שמוצע כעת בישראל, עם הנעה קדמית, מנוע 1.6 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית. תמורת 135,000 שקל מקבלים כלי גדול ומרווח יותר, הרבה יותר מאובזר ובטוח, ותשובה מוחצת למי שמחפש קרוס-אובר אופנתי.