יש מכוניות שנותנות לך לנהוג בהן ימים על גבי ימים עד שהן נחשפות בפניך ומגלות את הסוד שלהן, אותה נקודה - לטוב או לרע - שמייחדת כל דגם על פני מתחריו.
סיאט איביזה המחודשת, שמושקת כעת בישראל, היא ההפך הגמור: כבר ביציאה מהרמזור הראשון היא חושפת בפניך את כל הקלפים, ומכאן ואילך מוכיחה שוב ושוב שאין כעת אף מתמודדת אחרת בשוק כאן שמחזיקה בג'וקר שלה - תואר "מכונית הסופר־מיני האוטומטית הכי משתלמת כלכלית".
איביזה היוצאת החזיקה בתואר הזה במשך למעלה משלוש שנים. מיקומה הגבוה בטבלת המכירות בפלח השוק שלה מוכיח שלקוחות רבים, שרבים מהם צעירים, התחברו למסר החברתי שלה: מכונית חדשה שמציעה תחבורה יעילה והיא פחות יקרה מכל מתחרותיה.
נכון, איביזה היוצאת לא הייתה הסופר־מיני המבריקה, המרווחת, השימושית או הכי אמינה בנמצא, והיא שברה את השוק בעיקר מפני שלא נכנעה לתכתיב של ציי הרכב: מחיר המחירון שלה לא נופח רק כדי לאפשר את ההנחות שאלה דורשים.
במחיר נמוך בכ־20%(!) מרוב מתחרותיה, הציעה איביזה היוצאת עיצוב סיאטי מרהיב, מרחב פנימי ממוצע לקטגוריה וחוויית נהיגה טובה מן הממוצע. אבל ככל שהתקרב מועד החלפתה, גדל החשש שסיאט לא תצליח, או לא תרצה, לשמר את פער המחיר שעמד לזכותה, ובמצב כזה תאבד את יתרונה העיקרי ביחס למתחרות.
הבשורות הטובות הן שזה לא קרה. ומכיוון שאיביזה המחודשת מיהרה לחשוף את קלפיה בפני, אמהר גם אני אל שורת הסיכום: הדגם החדש אומנם התייקר, והגרסה הבסיסית שלו מעט דלה יחסית לכמה מן המתחרות, אבל השדרוגים שהוכנסו מותירים את איביזה המחודשת כמכונית הסופר־מיני המומלצת עבור מי שמחפש את התמורה הכי טובה לכל שקל.
מעצבני פנים
בעוד כשנה וחצי תשיק סיאט באירופה את מחליפתה של איביזה הנוכחית, על גבי פלטפורמה חדשה ובוודאי גם עם שכלולים רבים. לוח הזמנים הזה לא אפשר לסיאט למשוך עוד הרבה זמן את הדגם הנוכחי - המכונית הכי נמכרת שלה - לכן היא עשתה צעד לא לגמרי מקובל בשוק הרכב התחרותי, וביצעה מתיחת פנים שנייה, עם מעט מאוד השקעה.
שינויי העיצוב החיצוניים, במיוחד בגרסת הבסיס הישראלית שנעדרת את פנסי ה־LED האופנתיים, כמעט לא ניתנים לזיהוי. אבל האמת היא שזה לא ממש נורא: איביזה של 2008 זכתה לעיצוב יוצא דופן, כמעט נועז, מיומה הראשון, וגם שבע שנים לאחר מכן ניכר שעדיין לא נס ליחו.
ההימנעות מהשקעה בתחומים אחרים במכונית יותר בעייתית: לעומת סקודה פאביה, שגם היא מבוססת על אותה פלטפורמה, אבל זכתה לעבודה הרבה יותר יסודית על המרכב, על אריזת תא הנוסעים ועל תכולת התא - אנשי סיאט לא נגעו בשום דבר יסודי. הם הסתפקו בעיצוב מחדש, מינורי, של סביבת הנהג.
התוצאה טובה בזכות עיצוב נקי יותר, פלסטיקה איכותית למדי ולוח שעונים פשוט, ברור ונעים לשימוש. הסך הכל לא עומד ברמה של מכוניות חדשות כמו מאזדה 2, רנו קליאו, פיג'ו 208, פורד פיאסטה או טויוטה יאריס. כדי להשיג את המתחרות נדרש מאמץ רציני יותר בעיצוב סביבת הנהג, שימוש בפלסטיקה נוקשה ובעלת תחושה איכותית יותר, וסביבת מולטימדיה גדולה ושימושית.
בואו לא נתבלבל: המכונית הזאת בנויה היטב ולא משדרת תחושה זולה, אלא בעיקר לא עדכנית. מעצבי הפנים גם לא השקיעו מספיק בבניית תאי אחסון נוחים סביב הנהג כמו בהונדה ג'אז או בסקודה פאביה.
מצד שני, אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני סיאט על נגיעות נכונות בעיצוב הפנים, כמו גם על חבילות אבזור (לא זולות בכלל, כ־7,000 שקל) שמוסיפות צבע ופרסונליזציה לחיים, ובעיקר על תנוחת הנהיגה הטובה שמסתייעת בשפע אפשרויות כוונון להגה ולמושב ועל מושב נוח שמספק תמיכה טובה.
בשלב הזה, רגע לפני ההפתעה הגדולה, התחושה היא של ישיבה במסעדה עממית שמגישה מנות גדולות, טעימות, לא יקרות, ובעיקר מעניקה תמורה טובה למחיר.
86 אלף שקל לגרסה הבסיסית הם בכל זאת כמעט עשרת אלפים שקל פחות מפיג'ו 208 או סקודה פאביה, ובין 15 ל־20 אלף שקל פחות ממכוניות הסופר־מיני היותר יקרות בקטגוריה. אלה הפרשים לא מבוטלים גם אם מביאים בחשבון שרמת האבזור באיביזה נמוכה יותר (בעיקר בגזרת המולטימדיה).
השפן הקטן
כאשר האור ברמזור מתחלף לירוק ורגל ימין מתהדקת על דוושת התאוצה, מתעורר לחיים מנוע קטן נפח - רק 999 סמ"ק, ובעל שלושה צילינדרים בלבד.
זאת ההופעה הראשונה של המנוע הזה במדי סיאט, ואחת הראשונות שלו בקבוצת פולקסווגן כשהוא מוגדש באמצעות מגדש טורבו ומספק 110 כ"ס.
התעוררות המנוע מכניסה לאמוק גם את תיבת ההילוכים המוכרת יותר של פולקסווגן - תיבה רובוטית בעלת מצמד כפול ושבעה יחסי העברה - ושני אלה מאיצים את איביזה המחודשת קדימה בקצב מעורר השתאות.
אנחנו לא מדברים על טיל בליסטי אלא על מנוע שמתפקד באופן נעים מאוד גם תחת לחץ מתון וגם בפול גז, וברוב המצבים מספק זמינות כוח נהדרת. הוא מאוזן מאוד, ממהר לעלות במעלה הסל"ד, בעל עקומת כוח לינארית ורחבה מאוד, וכזה שמאיץ את המכונית די מהר אל גבולות אובדן הרישיון.
מנועים קטני נפח, מוגדשי טורבו, ובעלי שלושה או ארבעה צילינדרים הופכים לאחרונה לסטנדרט במכוניות סופר־מיני, אבל נראה לי שהמנוע הזה ספציפית הוא הטוב ביותר שבו נתקלתי עד היום (ולמען ההגינות, אני מבטיח לבדוק אותו שוב ביחס למתחריו).
לתחושתי, זהו המנוע המאוזן ביותר מסוגו, ובזכות שיכוך טוב של כל סוגי הרעשים במכונית הזאת, למעט רעשי דרך במהירויות גבוהות, הוא גם משדר תחושה נעימה ואיכותית מאוד. על אף הנפח הצנוע, זהו מנוע שמתיישב בקלות במהירויות שיוט לא חוקיות, ולא תשמעו ממנו קול מחאה.
שליטה מלאה
מהנדסי סיאט כיילו מחדש את בולמי הזעזועים ואת הקפיצים, חיזקו את מוט הפיתול והשקיעו בחומרי בידוד טובים יותר. התוצאה היא שיפור ברמת הנוחות הכללית ובתחושת האיכות.
איביזה הייתה מכונית קשוחה, במתכוון, ונותרה כזאת, אבל הקפצוצים שלה על פני כביש משובש הרבה יותר נעימים ונוחים מאשר אלה של כל המכוניות היפניות והקוריאניות, כולל אפילו מאזדה 2. המתלים מצליחים להשתלט בקלות על שיבושי הכביש בלי שהמכונית תאבד עשתונות, זוויות הגלגול והקצב טובים מאוד (למכונית שלא מתיימרת להיות ספורטיבית), והתוצאה הכללית היא מכונית צפויה ונשלטת בקלות, קלה לנהיגה ובטוחה. יש מכוניות נוחות ממנה (רמז: פיג'ו 208 ופורד פיאסטה), אבל רוב הסופר־מיני האחרות, כולל גם צעירות יותר, דווקא פחות נוחות.
ההיגוי חסר השראה ומשוב, אבל קל ונוח לשימוש עירוני ונוקשה מספיק במהירויות גבוהות. המכונית נעימה מאוד, אצנית זריזה למדי. באופן מעט מפתיע, תצרוכת הדלק עמדה על כ־12.6 קמ"ל וצפויה להיות צנועה עוד יותר בנהיגה רגועה.
המושב האחורי של איביזה מציע מרחב סביר, אבל גם הוא, וגם תא המטען, הרבה פחות מרווחים מאלה של הונדה ג'אז, סקודה פאביה או אפילו יונדאי i20.
השורה התחתונה
חשוב לשים לב שגרסת הבסיס של איביזה המחודשת מגיעה ברמת אבזור נמוכה. התוספות מייקרות אותה לרמות מחיר קרובות מדי לאלו של פיג'ו 208 וסקודה פאביה הבסיסיות. מכונית המבחן שבה נהגנו, למשל, צוידה גם בחישוקי גלגלים מסגסוגת קלה (התקנה מקומית), חיישני רוורס ומשענת יד - שתמורתם נדרשת תוספת מחיר. גם חבילות "הצבעים המיוחדים" וגג השמש אינם זולים.
בחצי הכוס הריקה מציגה איביזה המחודשת את אותו עיצוב מוכר שמלווה אותנו עוד מימי המפולת הכלכלית של 2008: סביבת נהג דלה יחסית עם עיצוב פשוט, תצוגות בסיסיות וכמה מתגים במיקומים משונים.
איביזה המחודשת פחות נוחה מפיג'ו 208, פחות מאובזרת או אמינה ממאזדה 2, פחות מרווחת מג'אז או מפאביה, והתנהגות הכביש שלה פחות מרתקת מפיאסטה או ממאזדה 2. אבל ראשית כל, היא מציעה תמורה הרבה יותר טובה למחיר, ויש לה גם לא מעט משל עצמה: תנוחת נהיגה טובה, ביצועים טובים, איכות הרכבה טובה ומנוע נהדר.
יש מכוניות זולות שמשדרות תחושה של "חסכו עליך", וזה ממש לא המצב עם איביזה, מכונית שאומנם לא נראית חדישה אבל ודאי שאינה משדרת תחושה מעליבה.