מבחן אומץ: ההונדה החדשה מזכירה רכיבה ברודיאו

אני מקווה שיצא לכם לראות את הפרסומת הישראלית המקורית של הונדה סיוויק טייפ R, זו שמכנה את עצמה “משפחתית עם ביצועים". באמת פרסומת משעשעת ומזמינה, גורמת להרהר אולי באמת כדאי גם לי לתת צ'אנס.

יכול להיות שהיא באמת בשבילכם, המשפחתיים, אם אחיכם הבכור הוא לואיס מילטון, אלוף מרוצי פורמולה 1. או שאתם ממשפחת דיזל ודוד שלכם הוא וין, כוכב סדרת הסרטים “מהיר ועצבני". אם אתם ממשפחת כהן, ועד עכשיו נסעתם ברכב קוריאני סולידי, כדאי לקיים על המשפחתית הזו דיון נוסף, הפעם בהרכב שופטים מורחב.

איך נסביר זאת בעדינות? אתם, שנהגתם כל החיים ברכבים אוטומטיים, משודכים ל–136 כוחות סוס, לא בטוח שתצליחו להבין מי זו הפסיכית ששמתם עליה עין כרגע. בואו ננסה לתאר את הדבר הזה בכמה מילים. קחו את ההונדה סיוויק, פחות או יותר, תלבישו עליה מנוע טורבו בנפח 1,996 סמ"ק עם הנעה קדמית שמייצר 310 כוחות סוס. שבעה הילוכים קדמיים, תיבת הילוכים ידנית. רכב שמגיע למאה קמ"ש תוך 5.7 שניות. והיו כאלה שמדדו 5.2 שניות. המהירות המרבית היא 270 קמ"ש.

נסעתי בהונדה הזו בכביש 6. לפתע מישהו צפצף לי שאני חוסם לו את הנתיב המהיר. עד אותו רגע בכלל חשבתי שאני בפרקינג. לחיצה קטנה על הגז והוא מלמל לאשתו: “חלמתי שהרגע היה כאן אוטו". לא הספקתם למצמץ ועברתם את חדרה.

זהו רכב משפחתי אם המעמד שלכם בשכונה ממש על הפנים. זאת אומרת, אבדה תקוותכם, אתם במשבר גיל, יש דיבור על גירושים והילד מעולם לא נבחר לתפקיד תורן הכיתה. ברגע שתחנו את הטייפ R ליד המתנ"ס, כל החיים שלכם ישתנו. אי אפשר שלא לסובב את הראש מול הספוילר האדיר שנמצא בישבן שלה. וכאן, רבותי, אין שום קשר לדאווין, פה זה נטו אווירודינמיות, ענייני יציבות ובטיחות.

אי אפשר שלא לשים לב לצמיגים הספורטיביים, לקליפרים האדומים של הבלמים. זהו רכב שעובר ברחוב וצועק בכל כוחו “תנו לי אקשן, מי בא מולי?".

משבר הגיל עובר במהרה, הילד הופך למלך הכיתה, ובעל הרכב ממונה לראש הוועד, נשיא השכונה עד הודעה חדשה. אין שתי מכוניות כאלה ברחוב שלכם, ספק אם יש שתיים בעיר.

אין מה לדאוג

בכל זאת, לפני שהתחלנו לנסוע בדקנו את הגישה המשפחתית. יש להונדה הזו תא מטען ענק, 498 ליטרים. מתאים בול לחובבי קניות בחצי חינם. הישיבה במושבים האחוריים נוחה, יש ספייס לשני מבוגרים. עכשיו הגענו למושבים הקדמיים. רציתם רכב ספורטיבי קיצוני? קבלו מושבי באקט ספורטיביים. אם יש לכם ישבן גדול מהמקובל, יהיה קצת קשה להידחס אליהם, ובכל מקרה קשה לצאת מהם לרחוב הפתוח. מה שכן, יש תמיכה מצוינת בצדדים, אחיזה במקרה של מצבי קיצון, שעוד מעט תעברו. אל תדאגו.

צריך להתרגל לצורה הלא שגרתית של הכיסא, אבל בואו נגיד שעד אז כל נער מחוצ'קן בסביבה ייתן ריספקט. זה בדיוק הפוסטר שיושב אצלו במרכז החדר.

נדחסנו למושב הקדמי, ישבנו מול לוח הבקרה. מצאנו מול העיניים המון עיגולים וכפתורים. אז או–קיי, מי שנוהג בהונדה סיוויק טייפ R הוא קודם כל איש שאוהב רכבים, מעריך אותם. צריכה להיות לו איפשהו בתודעה הרגשה שהוא חצי טייס שמרחף בגובה נמוך, לכן כל האלקטרוניקה עשויה לתת לו וייב של בית.

לי עודף המכשור עשה קצת כאב ראש, ומסך הטאץ' ביאס אותי לכמה דקות. בדרך כלל אני מצליח לאתר נתונים בקלות, וכאן די התברברתי בחילופי המצבים. יש מקום לשיפור, בטח לעתיקים כמוני.

צירפתי לנסיעה ידיד, ילד בנשמתו. עבר את גיל 50, אבל עדיין חולם להיות כבאי כשיהיה גדול. מת על מכוניות מרוץ, בינתיים מסתפק במכוניות עם שלט.

עד שלא תנהגו ברכב הזה לא תבינו למה הוא מסוגל, כי כבר כשהתיישבנו הייתי יכול להישבע שהוא לחש לי באוזן “חבריקו, אני לא אחראי למעשי".

זהו רכב ידני, כפי שהדגשנו. אם נכנסתם לסוכנות הונדה ושאלתם לגבי אחד כזה, רק אוטומטי, נפסלתם במקום. יש גם מצב שישללו לכם את הרישיון. רכב כזה בנוי לגיר ידני. יש לו ידית הילוכים אלגנטית, בעלת ראש כסוף, שיודעת מראש שהיום היא הולכת לעבוד קשה, זאת אומרת אתם הולכים לעבוד קשה.

אז כל עוד היינו בעיר, אפשר היה לנמנם, לחשוב אם צריך להביא חלב מהסופר, אם שילמנו את חשבון החשמל, אבל כשפנינו לכביש המהיר, כאן החיה התעוררה לחיים, כמו אומרת לך “זוז, זוז, פנה מקום ליד ההגה".

אם זה היה רכב משפחתי קלאסי, היו מקפידים על בידוד רעשים, נותנים לאחד משיריו של אריק איינשטיין להתנגן ברקע, אבל פה הסאונד הוא של מנוע שנוהם כמו חיית טרף שהרגע שחררו מהכלוב.

ההילוכים קצרים, לא הכי חלקים, אולי כי ברכב הזה כבר נהגו לא מעט חולי הגה לפני. הדוושה של הגז מאוד רגישה. אין כאן משחק מקדים, אין כאן שאלות כמו “מה עשית בצבא?". הרכב הזה מיד מגיב. זהו כבר הדור הרביעי שלו. אף על פי שהוא מהיר וקיצוני, הוא מאוד יציב גם בפניות, גם במהירות, אולי בשל מערכת המתלים האדפטיביים.

אתה נוסע בכביש המהיר, ואין רכב שנותן לו פייט. אם בא לכם לעשות את זה עם המשפחה, בכיף, המפתחות בפנים, אבל תביאו בחשבון שזה רכב של מקצוענים. באחד משלבי הנסיעה ראיתי ניידת, השוטר אפילו חייך אלי, אבל בטח מיד גם שידר בקשר “היכונו, בוק ג'ונס חזר העירה".

למזלי השוטר לא פגש אותי אחרי שלחצתי על כפתור R פלוס, שממוקם בצדו השמאלי של הנהג. עוד לפני שיצאתי לדרך אמרו לי שלא ממש כדאי, זה לא מתאים לכבישים כאן, אבל אתם יודעים איך זה, ממש כמו ב"סוד הגן הנעלם", כשיש דלת סגורה אז נכנסים.

הכפתור האלגנטי הזה משחרר את כל השדים החוצה. לוח המחוונים מאדים, מד הטורבו מספר את הסיפור, המתלים מקשיחים, ההגה משנה את תפקודו, המצערת הופכת יותר ערנית, ובקרת היציבות משגיחה מהצד ומתערבת רק במקרה הצורך.

מצב R פלוס הוא בשביל מסלולי מרוצים. באחד השעונים אפילו אפשר למדוד סיבובי הקפה, כאילו אנחנו במסלול נורבורגרינג בגרמניה ולא בדרך הפקוקה ליהוד. זה לא כל כך שימושי, אבל מה זה מגניב. המבוגר הילדותי שישב לצדי התלהב עד השמיים, התחנן שאתן לו ללחוץ על הגז. היה מת.

אין רגע דל

התלהבות השיא הייתה ונשארה, אבל אז הסתכלתי על מד הדלק. אני מתקשה לומר מהי הצריכה האמיתית של ההונדה הזו. במבחן כזה, כשמאמצים ומורידים, ובטח לא נוסעים כמו ביומיום, ההונדה צרכה כליטר על כל עשרה קילומטר. בחברה מספרים שבנסיעה בינעירונית היא יכולה לשתות ליטר על כל 16.3 קילומטר.

במדד זיהום האוויר היא עומדת על ציון 10, צבע כתום. טוב, זה ברור, רכבי קיצון לא ממש הולכים יד ביד עם איכות הסביבה.

אז כדאי לאמץ אותה כמכונית משפחתית? קודם כל צריך לדעת לנהוג. אבל ממש. זהו רכב מאתגר, כמו רכיבה על סוס ברודיאו. אני פחות רואה אותו מבצע הובלה לחוג קרמיקה. הטייפ R מתבאס כשהוא חנוק בכביש פקוק וצפוף, הוא בנוי למרחבים, לטיסות, ולא לקלאץ'–ברקס. הוא יכול להדליק נורת הזהרה רק מדיכאון. הגבולות שלו הם 270 קמ"ש ולא 50 בשטח בנוי.

כן, זהו רכב יקר מאוד, אבל כזה שמחזיר את הניצוץ, מטיס את האדרנלין. כל נסיעה בו היא הרפתקה חדשה, כל שבת יכולה להיות סיפור דרך לספר הזיכרונות. אני עזבתי את ההונדה והרגשתי תשישות מרבית. בהתחלה חשבתי שזה החום של הקיץ, אבל בסוף נפל לי האסימון - זו היא. אין איתה רגע דל. אני משער שחשתי כמו ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, אחרי חגיגת בונגה בונגה סוערת.