האסימון ירד רק אחרי שנפרדנו כידידים. למה שרים, מנכ"לים ובוסים גדולים אוהבים מכונית אאודי כשהם נכנסים לחניה במשרד? כי היא נכנסת למשבצת הבאטלר הגרמני, העוזר האישי, זה שנמצא תמיד מאחור, בשקט ובפנים חתומות. כן, בדיוק ההוא שמגיש לכם את הניירת החסרה בפגישה, מזכיר לכם להתקשר לסגן שר החוץ לפני שהוא יוצא לחופשה. עושה הכל ביעילות, כולל מסז' קל לשכמות התפוסות. לא בא לגנוב את ההצגה - וזו כנראה גדולתו.
הרי אתם עומדים מול האאודי A4 ולא נופלים מהשרפרף. אני יכול לתת לכם רשימה של רכבי יוקרה הרבה יותר מרשימים במראה החיצוני שלהם. אין פה עיצוב דרמטי, ספורטיבי, מנקר עיניים. הרכב הזה לא בנוי לאלה שבונים מרפסות מזהב טהור אחרי שעשו קופה בקזינו. הוא מתאים למבוגר האחראי, זה שבנה את החברה במו ידיו. זה שרוצה איכות ושלא יטרידו אותו בשאלות "מוכר, מחליף, למה בחרת באפור ולא בטורקיז מטאלי?".
גם בתוך הרכב נראה שמעצב הפנים עבד בצמוד לאב המנוסה, שסובל מעודף מכשור ותחכום כמו שיש בחלק גדול מרכבי הז'אנר. לפעמים מרוב כפתורים לא מוצאים את ההגה. מרוב מסכים לא מבינים באיזו מהירות אתם נוסעים. חשבתם שנסעתם בתוך העיר על 20 קמ"ש והתברר שהצג בישר על לחץ האוויר בגלגלים האחוריים.
באאודי הזו הכל פשוט. מד המהירות, מד הטורים ומד הדלק מעוצבים בסגנון אולד פאשן. למיזוג האוויר יש כפתורי ענק כאלה שצריך לסובב ועליהם כתובות המעלות בספרות דיגיטליות. אין סיכוי שתטעו גם אם יש לכם בעיות ראייה קשות.
יש מרווח נשימה מכובד לנוסעים. כיסאות עור נוחים מלפנים שמתכווננים חשמלית לזווית המבוקשת, רק שלא תתלוננו. אמרנו לכם שמדובר במשרת גרמני שנמצא כאן כדי שתהיו מרוצים ושחס וחלילה לא תירדמו בישיבת הדירקטוריון. גם ליושבים מאחור יש פתחי מיזוג מרעננים. שניים יוכלו לשבת בנוחות, השלישי כבר עשוי להתרעם איך סמנכ"ל בכיר כמוהו שוב נדפק.
בלם היד הוא אלקטרוני, אבל אין כאן בעיית תפעול. כמו שאמרנו, דאגו שלא תיכנסו לבהלת טכנופוביה אבל הוסיפו קריצה לכיוון הלאקשרי. מה שכן, מסך המולטימדיה המקורי הוא אומנם ברור ומובן, אבל מאוד בולט באמצע הדשבורד ולא מוטמע בתוכו, כמו ברוב המכוניות. אם כבר רכב יוקרה, אז או שיתקפל באלגנטיות או שיירד עם כיבוי המנוע. אבל לא, הוא נשאר יציב במקומו.
רגע לפני שהנענו את הרכב ויצאנו לראות איך הוא מסיע את הבוס, הצצנו לתא המטען. בכל זאת, מי שמסתייע ברכב כזה נוסע לפחות פעם או פעמיים בחודש לשדה התעופה. ובכן, התא יכול לסחוב 480 ליטר, בהחלט מספק.
צמוד לכביש
יצאנו לדרך. האאודי A4 נמכרת כאן עם שני מנועי בנזין: אחד 1,400 סמ"ק, השני 2,000 סמ"ק. יש הבדלי כוח, ואם אתם בכירים בחברה, בטח תרמזו לבעלי הבית שאתם לא יכולים להסתובב עם קטן יותר מאשר אצל המתחרים.
גם אני לקחתי את הגרסה המנופחת, 2,000 סמ"ק. הוסיפו לה חבילת יוקרה שכוללת ג'נטים משודרגים, מערכת שמע של באנג אנד אולפסון, למי שחובב מוזיקה בסאונד איכותי, וחבילת בטיחות משודרגת. רק התוספת הזאת מעלה את המחיר בכ–30 אלף שקל.
אז כבר בתחילת הדרך, אחרי חמש דקות של נהיגה, הרגשנו את הנוחות שהרכב הזה מציע. בידוד רעשים, מערכת מתלים שיודעת להתגבר על מהמורות בלי שהגב יישבר, ובמיוחד אחיזת כביש איתנה.
באותו יום שבו בילינו יחד עשיתי את הדרך המאיימת מתל אביב לירושלים. כמה אני לא אוהב לעבור אותה באמצע השבוע, כשהיא עמוסה ופקוקה. כאן באמת אני צריך ידידת אמת לפני שישתחרר הסעיף.
האאודי משטחת את הכביש, מפנה את המכשולים. המיזוג החרישי מפזר ביעילות את השרב הסתווי. ואם מגיע רכב אויב מהצדדים ומאיים מהאזור המת, נדלק אור כתום ובולט במראה הצדדית, כזה שגם אם אתם מעופפים וחסרי אחריות לא תוכלו להתעלם ממנו.
יש עוד חידוש מרענן בצד הבטיחותי. על הדלתות יש פס תאורה עדין. כשהרכב עוצר, למשל בחניית רחוב, ואתם רוצים לצאת ממנו, מתבצעת סריקה של 80 מטרים לאחור. אם רכב זר יתקרב, צבע פס האור יתחלף לאדום ויזהיר אתכם מלצאת בסערה, לפני שתמצאו את עצמכם עם דלת ביד. ברכב המחזיק בחבילת היוקרה מותקנת גם מערכת שמזהה מכוניות חוצות, אם יצאתם מחניה ברוורס לכביש סואן.
האמת היא שבנושא הבטיחות לא הבנתי את קברניטי אאודי. למה רק בחבילת היוקרה ישנן המערכות המתקדמות האלה? למה הן לא כלולות במחיר הבסיס? היום בכל רכב משפחתי אפשר למצוא שלל עזרים טקטיים למניעת תאונות.
האאודי שייטה לה במעלה הקסטל, לא נתנה לנו לשקוע בהרהורים מיותרים. הנעה קדמית, שבעה הילוכים. נסיעה חלקה מאוד, לא מאומצת, כיאה לרכב שלא רוצה להטריד את אדונו בקולות במהלך הטיפוס.
אבל אם האדון בכל זאת רוצה קצת לרוץ, לא אחד נאמן שכמוהו יסרב לפקודה. בבורר מצבי הנהיגה אפשר לשחק בין יעיל, נוח, אוטומטי ודינמי. הבנתם כבר שיש פה תפריט נוח לסועד. אפשר לחסוך, לשייט, לפרק את הכביש בנהיגה ספורטיבית. אם שכחתם מה אתם באמת רוצים, המצב האוטומטי יתאים
לבד את הרכב לאופי הנהיגה שלכם.
כן, אחרי שכבר הגענו לכניסה לירושלים, ירדנו את הקסטל ואז בחרנו לעלות לבירת הנצח בכביש 395 הפתלתול, זה שמחבר מצומת אשתאול, שלא רחוק מבית שמש, לשכונת עין כרם. כל חובב אופנועים ורכבים מכיר את הכביש המרהיב שעובר ליד קיבוץ צובה והר הטייסים. לא מומלץ להשתולל בו, אבל בכל מקרה כדאי לדעת להתגבר על האתגרים שהוא מציב בפני הנהג.
וה–A4 הוא רכב מרשים, לא מאוד מרגש בנהיגה דינמית ספורטיבית, אבל כמו שסיפרנו, דווקא בכביש כזה מרגישים בטוחים יותר עם האחיזה הפנטסטית בפניות החדות. זה רכב שמשחרר 190 כוחות סוס, מגיע מאפס למאה קמ"ש ב–7.3 שניות והמהירות המרבית היא 240 קמ"ש. לא חזק מדי בשבילכם? תרגיעו, הוא מתאים בול למדינה הקטנה שלנו. אתם באמת לא צריכים יותר. יש כאן שילוב של עוצמה, מהירות ונוחות. אני רואה אותו נותן פייט לכל רכבי היוקרה שנמצאים באותה השורה.
דואג לניקיון
חזרנו לתל אביב אחרי הצהריים. למרות העימות עם הכבישים המאתגרים בהרי ירושלים, לא נרשמה עייפות מצד הטייס וצוות הדיילים. כמו שאמרנו, האאודי לא נותנת לאדונה סיבה להתלונן בפני ההנהלה.
בדקנו את צריכת הדלק. היא סיפרה על ליטר בנזין על כל 10.8 קילומטר. נתוני היצרן מדווחים שבנסיעה משולבת הרכב הזה צורך ליטר על כל 18.8 קילומטר.
בזיהום האוויר מנוע ה–2,000 סמ"ק הוא מהמצטיינים בכיתה, עם הציון 3, מה שמוכיח שהמשרת הנאמן גם דואג לנקות את האוויר אחרי הנסיעה, כדי שכל הנוגעים בדבר יהיו מרוצים.
אז איך אנחנו מסכמים את השידוך עם הגרמנייה? אם הייתי בוס, הרכב בהחלט היה מתאים לחניה שלי. לא מושך רכלנים וצלמי פפראצי ובמקביל מבצע הכל באיכות וביעילות, בלי להתלונן על תנאי ההעסקה. אאודי A4, עוזרו הנאמן של כבוד היו"ר.