אני נותן לכם לבחור חמש מכוניות באנקר. לא יוקרה, לא ספורט, אלא סולידיות, סוסי עבודה, זאת אומרת כאלה שאתם יודעים שבכל מצב - שמש, שלג, גשם טורדני - הן תמיד יופיעו על הכביש, מוכנות להנעה. מה הסיכוי שגולף לא תהיה בפנים?
פולקסווגן גולף הוא הדגם שמלווה אותנו כמו פסקול בחיים. אני זוכר את המכונית הזאת מהתיכון, מהטירונות בצבא. תמיד הייתה ברקע של התמונה, כמו לירן חולצה אפורה.
אז רגע לפני כניסת 2017, כשהלקוחה הוותיקה אמורה לעבור עוד מתיחת פנים כדי לא להשאיר את הצעירות לבדן בשטח, לקחנו אותה לסיבוב פרידה מהשנה היוצאת. כן, אני והיא סוליקו ל-300 קילומטרים של נוסטלגיה בריאה וביצועים על רקע השקיעה. מסיבת טרום-טרום סילבסטר. הרי מה הייתה הבעיה של הגרמנייה הזו בעבר? כמו כל רכב ממוצא יקי היא שמרה על תג מחיר גבוה, לא רצתה להתערבב עם האסיאתים המזיעים בכבישי רמלה-לוד. חשבה שלה תמיד מגיע יותר.אבל עם השנים הכביש התמלא בפרגיות מהמזרח, מאזדות וקיות, טויוטה אוריס ואפילו הונדה סיוויק הגישה מועמדות. ים של רכבים שהפנטו את הנהג הישראלי, גרמו לו לסובב את הראש ולחפש רכב אמין וקצת יותר זול.
אז גולף חזרה, אחרי התייעצות עם חוג המשפחה הקרוב, ועם תג מחיר של 130 אלף שקל. הנה לכם גרמנייה אמינה במחיר מציאה, מחפשת בית טוב, אם אפשר בסביבות שדה דב (הייתי חייב לחרוז).
אין הפתעות
אל תחפשו רכב אחר בשטח. מה שהיה הוא שיהיה. אותה גברת, פחות או יותר, באותה אדרת. זה אומנם הדור השביעי של המכונית המוכרת, אבל השינויים החיצוניים הם יותר קוסמטיים, במטרה לא לפגוע באייקון. אם אתם רוצים קצת גיוון, הוא יותר נמצא בפנים.
נכון שאיכות החומרים בפולקסווגן תמיד מצוינת ומוקפדת כמו שרק מעצב גרמני יכול היה לבקש, אבל המרווח הפנימי אכן גדל. נוח בפנים, חמים, מזמין. זה כנראה מה שגרמה הזזתו של הסרן הקדמי, שנתנה לרגליים של היושבים לא להתחכך עם שום חומר מעיק. אולי נוסע שלישי מאחור יתלונן קצת, תלוי בגודלו, אבל האחרים יוכלו לשקוע בתרדמת חורף, חוץ מהנהג כמובן. מי שיושב מאחור יוכל גם ליהנות מפתחי מיזוג. מלפנים המיזוג מפוצל. מסך המולטימדיה המקורי בגודל 6.5 אינץ', נוח מאוד לתפעול, וגם מגלגל ההגה הוא ניתן לשליטה.
לפני שיצאנו לדרך הארוכה נתתי מבט קצר על תא המטען. טוב, לא חשבתי שאמצא שם את ההאנגרים המפלצתיים של סקודה, אלה שאפשר להחביא בהם מיני מיינור, לכן 380 ליטר הם בהחלט נתון מכובד לגודל. תפסנו יום שבת חורפי. גשם מטורף בחוץ, כזה שדופק באלימות על הגג, מחפש נקודות תורפה כדי להיכנס. ברדיו רץ מרתון שירים קצביים משנות ה-90. היעד היה צפון, אין יום נפלא מזה כדי להעביר שעה ארוכה על הכביש. יכול להיות שהנתונים היבשים של גולף לא כל כך ירשימו את חובבי הגודל. נפח 1,400 סמ"ק, 125 כוחות סוס, אבל בכביש המהיר, כשמצאנו את מרחב המחיה המתאים, קצת אחרי אור עקיבא, הספיקה רק לחיצה חלקית על דוושת הגז כדי שהגולף הוותיקה תקלוט את הפקודה, תפשוט את האימונית ותזנק לדרכה.
זהו רכב מהיר. הוא לא נראה כזה, אבל אם תלחצו אותו לקיר הוא יגיע מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 9.1 שניות. יש לו תיבת הילוכים רובוטית, כפולת מצמד, שמעבירה באופן חלק את שבעת ההילוכים, אבל אולי אלה דווקא מנועי ה-TSI, מקור הגאווה של פולקסווגן, שעושים את מרבית העבודה. בחברה אומרים שהיכולות של המנוע נובעות מהגודל הקומפקטי: המנוע צריך להתמודד עם משקל קטן יותר וגם עם פחות חיכוך, לכן הוא מאבד פחות כוח. יש לגולף אחיזת כביש נפלאה, כך שגם בסיבובים היא ידעה להצמיד את עצמה לאספלט הרטוב בנינוחות מרשימה. בידוד הרעשים טוב, במיוחד כשמשייטים באוטוסטרדה. גם כיול המתלים כאן הוא די נוקשה ומתמודד יפה עם המכשולים שבדרך. נוחות הנסיעה תמיד הייתה צד מנצח בבאנקר הגרמני, כך שקשה לומר שהופתענו.
ובכל זאת יש פה כל מיני שפצורי יוקרה שנכנסו פנימה, כמו בלם יד חשמלי, מראות צד שמתקפלות אוטומטית בזמן נעילה, מערכת שמע מצוינת עם שמונה רמקולים, אבל היו גם דברים שאיכשהו חסרים לי בים האבזור. למשל בצד הבטיחותי־נוחותי. אומנם אי אפשר להתעלם מהעובדה שגולף זכתה בחמישה כוכבים במבחני הריסוק של היורו NCAP, היא גם מחזיקה בשבע כריות אוויר, ויש לה מערכת מדליקה שמזהה עייפות אצל הנהג וממליצה על עצירה ושתיית קפה. פטיג דיטקשן מזהה במהירויות של מעל 65 קמ"ש תנועות קיצוניות בהגה או סטיות לא מובנות, ומפעילה מיד סימנים ויזואליים וקוליים כדי שתעצרו בצד ותחזרו לעצמכם.
אבל לעומת זאת, אין ברכב מצלמת רוורס. לא שאי אפשר לחיות בלעדיה, כל חיינו לא הרגשנו בחסרונה, אבל היא כבר הפכה בשנה האחרונה לשכיחה בערך כמו דוושת ברקס. אין התרעות על סטייה ממסלול, למניעת התנגשות. אבל יש מערכת למניעת נעילת גלגלים ובקרת יציבות אלקטרונית, אם זה מה שמרגיע אתכם.
מנה באבו חסן
בחודש מאי ימלאו לגולף 43 שנים של שלטון. היא בעצם באה להחליף אז את החיפושית המיתולוגית כלהיט הבא של פולקסווגן, ועובדה שהיא נשארה בשטח אף על פי שאחרות מזמן עזבו את הכביש.
את הדרך צפונה היא עשתה ביעילות גרמנית טיפוסית. זה רכב שאולי לא ידהים אתכם בביצועיו המופלאים, אבל הוא גורם לנהג להנהן בהערכה של מבין עניין. אי אפשר ליפול איתו. עצרנו בחיפה כדי לחגוג את חג החגים, כריסמס מעורב בחנוכה, שילוב של סופגנייה וסנטה קלאוס. השארנו את הרכב בסמטה אלמונית, עשינו סלפי בגן הבהאים, אכלנו פלאפל נפלא בוואדי ניסנס וחזרנו למרכז רגע לפני שההמון רמס אותנו.
זה כבר היה שיוט של אחר צהריים, השמש שקעה. גולף מתפארת, במדבקה שדבוקה לה מאחור, בכך שהיא מסתייעת בטכנולוגיית בלו מושן, עוד סממן שמנקה מצפון אצל יצרניות הרכבים. טכנולוגיה שאמורה לחסוך בכסף ולהקטין את פליטת המזהמים. ההסבר הגרמני הוא שימוש בצמיגים בעלי התנגדות גלגול נמוכה, מנועי טורבו שצורכים פחות דלק, מערכת המשיבה את אנרגיית הבלימה וטכנולוגיית סטארט-סטופ, שכבר ראינו טובות ממנה.
אז מבחינת המזהמים, גולף נמצאת בצבע הירוק של הסקאלה ליד הספרה 4, ומבחינת חיסכון בדלק אני יכול לספר על נתון נאה של 16.6 קילומטרים לליטר בנסיעה משולבת, והיצרן מספר שגולף ביום טוב יכולה 23.2 קילומטר. שוב, בתנאי מעבדה גרמניים ולא על הכביש הישראלי המיוזע.
חזרנו למרכז עייפים ומרוצים. גולף היא בערך כמו לאכול חומוס באבו חסן. טעים, ותמיד אתה יודע מה תקבל בצלחת. אחרי שהיא הפכה לזמינה, בעזרת מחיר ידידותי למשתמש, היא יכולה להסתכל על כל יריבותיה הצעירות והמצודדות ולהגיד להן בלי להתבייש: "את מה שלמדתי באביב 1974 כדאי שלא תשכחו בחורף 2017".